תשובות מהר"ם, דפוס פראג תר״מTeshuvot Maharam, Prague Edition 640
א׳מיימוני הלכות שכנים ובעל מצר פרק י"ב.
1
ב׳תרמ. האחי' או השותפי' שבאו לחלוק את השדה ולטול כל א' חלקו אם [היתה] כולה [שוה] ואין שם מקום טוב ומקום רע חלקים המדה בלבד. ואם אמר א' מהם תנו לי חלקי מצד זה כדי שיה סמוך לשדה אחר שלי ויהיה הכל שדה אחת שומעין לו וכופה אותו ע"ז שעכובו בדבר זה מדת סדום היא. אבל אם הי' חלק א' טוב או קרוב לנהר יותר או קרוב לדרך ושמו אותו היפה כנגד הרעה ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה אין שומעין לו אלא חולקי' בגורל. אמר תנו לי חצי מדתה מן הצד הרע וטלו אתם החצי הטוב כדי שיהא חלקי סמוםך לשדה שלי הורו מקצת הגאוני' ששומעין לו ולה דעתי נוטה וכן ראוי לדון. הבכור שחלק נוטל שני חלקים פי שנים כאחד אבל יבם שחלק בנכסי האב נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל אם עלו [במקום] א' עלו ואם עלו לו בשני מקומות עלו. ארץ מרובעת שהיה הנהר מקיף לה מזרח וצפון [והדרך] דרום ומערב חולקי' אותה באלכסון כדי שיהא לזה הנהר ודרך ולזה הנהר [ודרך]. ואם אמר תנו לי החצי של מצר זו בצד שדי שומעין לו כללו של דבר כל דבר שהוא טוב לזה ואין לחבירו בו הפסד כלל כופין את חבירו לעשותו. אחד מן האחים או מן השותפי' שמכר חלקו לאחר מסלקי' [את] הלוקח ונותני' לו שאר האחי' או השותפי' דמים שנתן והולך כדי שלא יכנס ביניהם [זר] ולא עוד אלא כל המוכר קרקע שלו לאחר יש לחבירו שבצד המצר שלו לתן הדמים ללוקח ולסלקו וזה הלוקח הרחוק כאלו הוא שליח של בן המצר בין שמכר הוא בין שמכר שלוחו בין שמכרו ב"ד יש לו דין המצר. [הנותן מתנה אין בה דין בן המצר היה כתוב בשטר מתנה שאחריות מתנה על הנותן יש בה דין בן המצר] הואיל ויש בה אחריות מכירה היא ולא כתב מתנה אלא לבטל זכותו של בן המצר וכמה נותן לו מה שהיא שוה. אמר הלוקח כן הוא והערמה עשה ומכירה היא בכך וכך קניתי נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כל התשלומין ויראה לי [שצריך] לטעון דמים שהם ראוים או יותר מעט אבל אם אמר על שוה מאה [במאתים] קניתי אינו נאמן. היה כתוב בשטר מתנה וקבלתי עלי [אחריות מתנה] זו שאם תצא מידו אתן לו מאתים נותן לו בן המצר מאתים ואח"כ מסלקו ואע"פ שאינו שוה אלא מנה. החליף חצר [בחצר] אין בו דין בעל המצר. [החליף חצר] בבהמה או מטלטלי' רואי' דמי אותה הבהמה או דמי המטלטלי' ונותן לו בן המצר ומסלקו ואינו יכול לומר תן לי במין שלקחתי בו [שזה] הערמה היא ואינה מועלת כלום. מכר לו קרקע [מעט] באמצע שדהו ואח"כ מכר לו קרקע בצד אותו שבאמצע רואי' אם אותו המעט שמכר לו תחלה היא עידית או זיבורית לגבי אותו הקרקע שמכר לו באחרונה זה הלוקח ואין בן המצר יכול לסלקו שהרי הוא עצמו בן מצר הוא מפני אותו המעט שקנה באמצע ואם אותו המעט כמו זאת שמכר לו בסוף צדו ה"ז מערים ובן המצר מסלקו מן השדה שקנה בסוף. המוכר על תנאי [בין שהתנה מוכר] בין שהתנה לוקח אין בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאים ויזכה הלוקח הקרקע ולא תשאר בה [עליה עמו] כלל ואח"כ מסלקו. הלוקח שבנה והשביח או סתר והפסיד בן המצר מסלקו ונותן לו דמים הראוי' לה והרי הוא בבל ענין [מעשיו] כמו השליח. וכן אם לוה הלוקח קודם שיסלקו בן המצר וסלקו בן המצר אין בע"ח שלו טורף מיד בן המצרף. זהו העיקר בכל אלו הדינים שכל הלוקח בצד מצר חבירו הרי הוא כמו שליח לחבירו ולתקן שלוחו ולא לעוות לפיכך אם השביח נוטל היציאה ואם הפסיד וחפר [והרס] או אכל פירות מנכין לו מן הדמים. בד"א שמחשבי' לו את הפירות כשאכלן אחר שבא בן המצר והביא מעות לסלקו אבל כל הפירות שאכל מקודם שלו הוא אכל ואין מחשבין אותו. אחד שלקח [משנים] שדה אחת ובא בעל המצר וסלקו מחציה שלקח מן האחד אינו יכול אלא או מסלקו בכולה או מניחו בכולה. אבל המוכר קרקע לשנים יש לבעל המצר לסלק שנים או לסלק אחד ומניח אחד. בן המצר שבא לסלק הלוקח וקודם שיסלקו מכר את שדה שיש לו על המצר אבד זכותו. שליח שמכר והרי הוא בעל המצר אינו מסלק את הלוקח שהרי הוא מכר לו ואין לך מחילה גדולה מזו. בע"ח של מוכר שטרף את שדה מיד בעל המצר הרי בעל המצר חוזר ונוטל מיד הלוקח שסלקו והלוקח חוזר ונוטל מן המוכר. בע"ח שטרף בחובו יש לבעל המצר לסלקו ולא יהי' כח הטורף גדול מכח הלוקח ואם ירצה [הנטרף] לתן הדמי' שהיו עליו חוב תחזור לו שדהו לעולם כמו שיתבאר במקומו. קטן שהיה בן המצר וראו ב"ד שזכות הוא לו מסלקי' את הלוקח או יטול לו חלק עם [שאר] בעלי המצר כמו שיראו. בעל שהיתה אשתו בת המצר ה"ז מסלק את הלוקח שכל נכסי אשתו הן ברשותו וכל זכות שתבא זכות הוא לו אפי' קנו מיד אשתו שמחלה בזכות זה ללוקח אינו מועיל ומסלקו עמדה האשה מדעתה וסלקה את הלוקח וכן העבד שהי' נושא ונותן בנכסי אדוניו שסלק את הלוקח אם רצה הבעל או האדון מקיים על ידיהן ואם לא רצה לא יקיים ותחזור ללוקח ויחזיר הדמים.
2
ג׳פרק [י"ד] הרוצה למכור שדהו והביר בן המצר שלו וזה [שרוצה] לקח ממנו בא לב"ד ואמר לבן המצר אם תרצה לקנות בכך וכך קנה ואם לאו סלק עצמך וה"ז לוקח ה"ז לא נשארה לו טענה אלא או לוקח ומביא לו מעות יד או בטלה זכותו. אמר אטרח ואביא אין שומעין לו אלך ואביא אם הוא אמוד שיש לו ממתיני' לו עד שילך ויביא ואם אינו אמוד אין שומעין לו שאינו רוצה אלא להשמט לפיכך [אומרי'] לו [או] תוציא עתה [זוזים ויפה] כחך או בטלת זכותך שאין קובעי' זמן לבן המצר הוציא בן המצר מעות והוציא הלוקח מעות אם היו של לוקח טובים מזוזיו או ממהרים לצאת יותר מזוזיו בטלה [זכותו ואין לו דין בן המצר. היה רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים ובן המצר רוצה [לזרעה] הלוקח זוכה משום ישוב הארץ ואין בה דין בן המצר. בא לוקח ונמלך בבן המצר וא"ל הרי פלוני בן המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו אלך ואקח ממנו וא"ל לך וקח לא בטלה זכותו ויש לו לסלק אותו אחר שקנה אא"כ קנה מידו. בד"א שצרך קנין כשמחל לו קודם שיקנה אבל אם מחל לו זכותו אחר שלקח כגון שבא בן המצר וסייע אותו או שכר ממנו או שראהו בונה וסותר כל שהוא ומשמש ולא מיחה בו ולא ערער ה"ז מחל ושוב אינו יכול לסלקו שאם [אי] אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעו שהרי הלוקח [אומר לאחר] כמה שנים תצא מידו [וכזה] הורו הגאונים. המוכר שוה מאתים במאה אם לכל העם מוזיל ומוכר [נותן] לו בן המצר מאה ומסלקו ואם אינו מוזיל לכל העם נותן לו מאתים שהוא שוה שהמוכר נתן לה במתנה. לקח שדה [שוה] מאה במאתים אינו יכול לסלקו עד שיתן מאתים. טען בן המצר שהיתה קנוניא ביניהם נשבע לקוח בנקיטת חפץ ונוטל מאתים. ואם היו שם עדי' שנתן מאתים ובן המצר טען שאמנה היתה בינו ובין המוכר [ואני] יודע בודאי שלא לקח ממנו אלא מאה ה"ז נותן דמים כמו שהעידו העדי' ואח"כ מסלקו ומשביעו היסת שלקח במאתים ונפטר. וכל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים כל אחד מהם אומר אני אקח בדמים אלו ואין אחד מהם בן המצר אם היה האחד מיושבי העיר והאחד משכני השדה שכן העיר קודם שכן ות"ח ת"ח קודם [קרוב ות"ח ת"ח קודם] שכן וקרוב שכן קודם שגם זה בכלל הישר והטוב הוא. קדם אחד וקנה זכה ואין חבירו שראוי לקדם לו יכול לסלקו הואיל ואין אחד מהם בעל המצר שלא צוו חכמים בדבר זה דרך דין אלא דרך חסידות [ונפש] טובה היא שעושה כך.
3