תשובות מהר"ם, דפוס פראג תרמ״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 641
א׳מיימוני פ"ג.
1
ב׳הלכות שלוחים ודיני מורשה.
2
ג׳תרמא. מי שהרשה ורצה לבטל השליחות ולהרשות לאחר ה"ז מבטל ואין למורשה לכתוב הרשאה לאחר שזה אומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. לפיכך אם הרשה והתנה עליו שירשה לאחר ואחר לאחר הרי השליח כותב הרשאה לשני והשני לשלישי הכל לפי תנאו. הבא בהרשאה שמחל לזה הנתבע או שמכר לו או שמחל לו על השבועה או שעשה עמו פשרה לא עשה ולא כלום שהרי אמר לתקן שלחציך ולא לעוותי לפיכך אם התנה עמו בין לעוות בין לתקן אפי' מחל על הכל ה"ז מחל. ראובן שבא בהרשאת שמעון ותבע לוי ואמר להד"ם אבל ישבע שמעון ויטול מוציאי' הממון מיד לוי ויהא מונח בב"ד עד שיבא שמעון וישבע ויטול וכן כל הדברי' שתולה לוי בשמעון [ידון] עם ראובן ויהיה הממון מונח בב"ד עד שיבא שמעון וישאול. ויש לראובן [להחרים] על מי שטוען טענת שקר כדי לעכב הממון [ולאחריו]. נתחייב לוי שבועה אינו יכול לעכב ולומר איני נשבע עד שאחרים בפני שמעון על הטוען עלי שקר שאין זה החרם אלא תקנה קלה שתקנו הגאונים האחרונים כדי [שיכונו] בעל הדינין טענותיהם ואין מעכבין שבועתו של זה מפני תקנה זו הקלה.
3
ד׳סליק עניני ליקוטי מיימוני.
4