תשובות מהר"ם, דפוס פראג תרנ״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 659
א׳ליקוטי מיימוני מהלכות אישות.
1
ב׳תרנט. (פ' י"א) הורו כל הגאונים שזה שאמרו חכמים שהוא נאמן להפסידה כתובתה בטענת פתח פתוח משום חזקה אין אדם טורח בסעורה ומפסידה זהו עיקר הכתו' אבל תוספת יש לה אא"כ נודע בודאי בראי' ברורה שהיתה בעולה או שהודת שהיא בעולה קודם שתתארס והטעתו לפיכך יש לה להשביעה מנקיטת חפץ כדין כל הנשבעי' ונוטלי' ואח"כ גבה התוס' ואין לה להשביעו שלא מצאה בתולה ואח"כ תפסיד עיקר הכתו' שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. ויש להחרים סתם על מי שטוען שקר עליה. הרי שרצה לקיימה אחרי שהפסידה עיקר כתו' חוזר וכותב לה מאחר שאסור לו לשהות עמה בלא כתובה. (פי"ד) [המורד] על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס [אותה] אבל איני בא עליה מפני שאני שנאתיה מוסיפי' לה על כתו' משקל ל"ו שעורים של כסף בכל שבת ושבת וישב [ולא תשמש] כל זמן [שתרצה היא לישב] ואע"פ שכתובתה הולכת ונוספת הרי עובר בלא תעשה שנאמר ועונתה לא יגרע [שאם] שונאה ישלח. (פכ"ב) הורו הגאוני' האשה שחלתה ובקשה מבעלה [שיגרשנה] ותצא בלא כתו' כדי שלא ירשנה בעלה אפי' אם אמרה אני שונאו אין שומעין לה ואין דנין לה דין מורדת ודין יפה הוא [זה]. (פ' ט"ז) מתה האלמנה קודם שתשבע אין יורשיה יורשין [מכתובתה] כלום שאין לה כתו' עד שתשע. (פי"ח) אלמנה שאין שטר כתו' עמה אין לה מזונות שמא מחלה כתו' או מכרה או משכנה אע"פ שלא טען יורש אנו טועני' לו ואמרי' [לה] הביאי כתובתך [והשבעי] וטול מזונות אא"כ אין דרכן לכתוב כתו' וגם בפי"ט כתב דאין הבנים יורשי' כתובת בנין דכרין ולא הבנות ניזונות אא"כ יש בידם כתובת אמם.
2
ג׳הג"ה. ורבותינו שבצרפת חלוקי' משום דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר ולא כלום.
3
ד׳(פכ"ב) הרי שנמצאו מעות או מטלטלי' בחזקת הבעל הן היא אומרת במתנה ניתנו לי והוא אומר ממעשה ידיך הם שהם שלי ה"ז נאמנת ויש לו להחרים על מי שטוענת דבר שאין בו ויקלח בהם קרקע והוא אוכל פירות ואם אמרה ע"מ כן נתנו לי ע"מ שלא יהא לבעלי רשות בהן אלא אעשה בהן מה שארצה עליה להביא ראי' שכל ממון הנמצא בידה בחזקת בעלה הוא שיאכל פירותיהן עד שתביא ראי'. אמרה לו אתה נתנתו לי במתנה נשבעת שבועת היסת שנתן לה הבעל ואינו אוכל פירותיהן. (פרק כ"ג) התנה עמה שלא ירשנה ה"ז לא ירשנה אבל אוכל פירות בחייה וכן אם התנה עמה שירש מקצת נכסי' וכן אם התנה [עמה שאם מתה בלא בנים יחזרו נכסי' לבית אביה] הכל קיים. בד"א שהתנה עמה קודם שתנשא שנחלה [הבאה] לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא ירשנה קודם שתהיה ראוי לו אבל התנה עמה אחר שניסת תנאו בטל וירשנה. התנה עמה אחר נישואין שלא יהי' לו דין ודברים בנכסיה ולא בפירות פירותיהן עד עולם בחייה ובמותר ה"ז אינו אוכל פירות כלל אבל אם מתה ירשנה. (פכ"ה) כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים [תצא בלא כתו' לא עיקר לא תוס' וכן הכונס אשה סתם ונמצא בה מם ממומי הנשים ולא ידע הבעל במום זה ולא שמע בו ורצה ה"ז תצא בלא כתו' לא עיקר ולא תוספת אכל] במומין שבגלוי [אינו יכול לטעון שהרי הכל רואי' אותן ואומרי' לו] ראה ונפייס הוא. דבר ידוע שאין דין זה אלא במקומות שמנהג הנשים לילך שם בשוק ופניהם גלויות אבל מקומות שאין דרך הבנות לצאת לשוק ואם תצא הבת מן המרחץ בנשף מתנכרה ולא יראה אותם אדם חוץ מקרובותיה ה"ז טוען אף [במומין] שבגלוי והוא שלא היה שם מרחץ ולא היתה קרובה לבדוק. ואם דרך להתנכר ולהחבר אף במרחץ ושתהיה הבת רוחצת בלילה או בבית קטן במרחץ לבדה ה"ז טוען אף [במומי'] שבגלוי. הורו מקצת הגאוני' שזה שאמרו חכמי' מפני שהוא בודק בקרובותיו אין קרובותיו בלבד אלא מיודעיו ולא יראה דין זה שאין כל אדם מוציא [כל מה שיש בלבו] מדברי' אלו אלא לקרוביו ועוד שאין דעתו סומכת אלא לדברי קרוביו ביותר כיצד היא טענת המומי' אם היו בה שודאי' הי' קודם שתתארס כגון אצבע יתירה וכיו"ב על האב להביא ראי' שידע בהן הבעל ורצה או [שחזקתו] שידע ואם לא הביא תצא בלא כתו' וכן כל אשה שנולדו בה מומי' אחר שניסת אפי' נעשית מוכח שחין אם רצה לקיים יקיים ואם רוצה להוציא יוציא ויתן לה כתובה.
4