תשובות מהר"ם, דפוס פראג תר״פTeshuvot Maharam, Prague Edition 680
א׳תרפ. ראובן אפוטרופוס של רחל האלמנה טען על שמעון צא מביתי כי ירדת לגור בו שלא ברשותי ואומר שמעון אין לה עסק באותו בית מעכשיו ועד עשר שנים כי השכרת אות ללוי בקנין גמור להושיב בו כל מי שירצה וכן היה לוי משכיר מכמה שנים הבית ממך ולעשות בו מה שירצה להכניס ולהוציא ועכשיו השכיר הבית ממך מעכשיו ועד [י'] שנים להושיב בו מי שירצה ומלוי השכרתיו ונתן לי כל [הכח] שהי' לו באותו בית ובשעה שירדתי לתוכו לא מחית ועכשיו אתה מוחה. וראובן האפטרופ' אומר אינה רוצה לדור [עמך] כי לא לכך השכירתי בית ללוי להושיב בו נחש ואין אדם דר עם נחש בכפיפה ויהי' [לה] הפסד בדבר ושמעון אומר אם אינה רוצה לדור עמי נעשה מחיצה באמצע הבית כי חצי הבית השכרתי מלוי והאפטרופ' של האלמנה אומר סוף דבר אינה רוצה שתהי' בביתי שהוא שלי כלל וכלל ובאותו יום שירדת בו מחיתי. ומה שאמרת שהשכרת מלוי ולוי שכיר כך להושיב בו מי שירצה יבא לוי ויערער אבל אתה צא מביתי שהוא שלי ושמעון אמר אף ידעתי מתחלה שרציתי [לדור] בתוכו ולא מחית לי ועכשיו שבאתי לבית והוצאתי דמים הרבה מחית לי וראובן האפטרופ' אומר ודאי לוי הי' אדם טוב אבל אתה שבאת על הפסדי ויש לי הפסד ממך איני רוצה כלל שתהיה בביתי ושמעון אומר אם ירצה הק' לא תקבל הפסד ממני וכל ההפסד שתקבל ממני אשלם לך אם יהי' דין תורה [כן] והאפטרופ' של האלמנה אומר איני פונה לכל זאת כי אנכי [ירא] מדברים גדולים ורעים ואיני יכולה לטרוח ולרדת בדיני' כי [האפטרופ' של] אשה אלמנה אני. ושמעון אומר באותו בית שאני בתוכו דברתי עם לאותן שיש לי לדבר עמם [שאיני] צריך לצאת והאלמנה אומרת מעולם לא דבר כלל. נראה למורי דדין זה פסוק מהא (ב"ב ל' ע"א) דההוא דא"ל לחברי' מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתי דזבנה מנך א"ל לאו אודית לי כו' ואמר רבא דינא קאמר לי' [ה"נ דינא קי"ל] ראובן האפטרופ' של האלמנה [וכענין] זה פסק רבי' אב"ן. ועוד נ"ל ראי' מההוא גברא דזבין [ארבא] דחמרא לא אשכח דוכתא לאותובי' וכו' [עד אזלא איהו אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה] וכו' [עד] לא מבעי' הצד דלא קיימ' לאגרא אלא אפי' חצר דקיימא לאגרא א"ל לכו"ע ניחא לי לאגורי לדידך לא ניחא לי לאגורי דרמית עלי כאריא ארבא (ב"מ ק"מ ע"ב). ונ"ל דאפי' ל' יום אין נותנין לו אלא לאלתר צריך לצאת מדקאמר ר"ה ברי' דר"י (ב"מ שם) כאשר עשה כן יעשה כו'. ואם יפה כונתי הודיענ והוסיף נופך משלך באר היטב ומה נעשה לשמעון כי אומר לאלמנה לאו בע"ד דידי את ושכירות קניא וא"כ מה הועילו חכמי' בתקנתן [שאמרו אין שכירות נקנית] אלא בעדים ובקנין.
1
ב׳תשובה אין האלמנה יכולה להוציא את שמעון מן הבית אחרי שהיא מודה ששכרתן ללוי אפי' השכירתו ללוי סתם אם רוצה לוי לצאת מן הבית יכול להשכירו לאדם אחר במקומו כמו שאפרש בע"ה כ"ש בדין זה אחרי שהתנה לוי עם האלמנה להושיב אחר במקומו אם ירצה וראי' מהא דאמר פ' השוכר את האומני' (ע"ט ע"ב) השוכר את הספינה ופירקה לו בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומותכו' עד [דפרקה לטועניה] בגויה ופר"ח שמכר סחורתו לאדם אחר ואותו אדם שקנאו נכנס בה להוליכה עד מקום [שהתנה] הראשון ותרעומות הוי משום אשלא יתירה שצריך הכלים יתרים להוציא כלים של הראשון ולהכניס כלים של השני א"נ לשינוי דעת שחספן אינו מכיר אדם השני וענינו אלמא דהשוכר ספינה מחבירו סתם אם רצה למכור סחורתו לאדם אחר ולהשתמש בספינתו של הספן כל ימי שכירתו הרשות בידו ואין הספן יכול לעכב ולומר השכרתי לך ולא לאחר דאי מצי מעכב תרעומות מאי עבידתי' לא לקבלי' ולא תרעומות תהוי לי' דמצי למימר לא אפשי אלא [בך] וכיון דמצי לעכב שלא יכניס אחר במקומו אם ירצה הראשון לצאת יכול לומר הספן תן לי כל שכרי מיהו יש לדחות דהאי ודאי לא מצי משכיר למימר איני חפץ שתשכיר אותה לאחר כדי שיצטרך הראשון לתת לו כל שכרו אם ירצה לחזור כיון דמשכח לאיגורי. מיהו היכא דספן אינו שואל אלא שכר הדרך שהלך כבר ורצה למחול שכירתו דמכאן ואילך כמו בדין זה אכתי אין לנו ראי' שלא [יכול] לומר כן איני חפץ שתשכיר אותה לאחר בחריקך אבל יש להביא ראי' שאם רצה לוי למלאות כל בית דיורין הרשות בידו לרבות לגרי בית מלמד סופרי' ושכירי' ותושבי' כדרך כל שוכרי הבית שאין לדבר קצבה כמה בני אדם יכניס ומה"ט נמי תנן פ' חזקת הבתים (בבא בתרא נ"ט ע"ב) אם רוצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה מעל גבי ביתו ופותח לתוך ביתו ומפ' בגמ' [מאי חדר] שחלקו [בשנים ומאי] עליי' [אפתאי] וטעמא משום שאם רצה [לרבות] ביתו דיורין הרשות בידו. ועוד יש לי להביא ראי' מהא דתנן בערכין פ' המוכר שדהו (ערכין ל' ע"א) מכרה לראשון במנה והראשון מכרה לשני במאתים אינו מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאיש אשר מכר לו מכרה לראשון [בר'] ומכרה ראשון לשני במנה אינו מחשב אלא עם השני שנא' לאיש אשר בתוכה וכל מוכר שדהו [בשעה שהיובל] נוהג אינו אלא [כשכירות] בעלמא הואיל וסופו לחזור ביובל ואפ"ה ראינו שיש רשות לראשון למוכרה לשני בלא רשות הבעלים דל"ל דהתם מיירי כשנתנו לו הבעלים רשות למוכרה לאחר דא"כ [למה לי קרא] במכרה לראשון במנה ומכרה הראשון לשני במאתים שאינו מחשב אלא במנה [תיפוק לי'] דאי במאתים עם השני אטו בשופטני עסקי שהי' בעל השדה נותן לו [שדהו] לראשון למכרו ביוקר ונמצא מפסיד בכך שיצטרך לחשוב במאתים אלא [על כרחך] מיירי בלא דעת בעלים. ול"ל נמי דאיירי בדעבד איסורא ומכרו לאחר דאטו ברשיעי איירי קרא ועוד את"ל דאיכא איסורא מ"מ חזי' מהתם דאם מכרו לאחר בלא דעת בעלים דמה שעשה עשוי ואין הבעלים יכולי' למחות אח"כ ולבטל את מכירה דאי לא תימא הכי למאי אצטריך קרא לימדו הבעלים [אי אפשי] במכירה זו שמכר הראשון לשני אלא ש"מ שאינו יכולי' לעכב. ומה שהבאתם ראי' מפ' השואל מההוא דכאשר עשה כן יעשה לו [עד לאחרים] ניחא לי' לאגורי לך לא ניחא כו' אין הנדון דומה לראי' כלל דשאני התם דמעקרא [יהבה] לי' דוכתא במתנה לאותובי לחמרא לפי שקדשה וכי הדר שדר לה גיטא אדעתא דהכי לא יהבה לי' ולאגורי נמי לא ניחא [לה] אבל בדין זה כבר השכירו את הבית ללוי ולא מצי למיהדר ביה. והא דקאמר לי' שומר שמסר לשומר חייב ואפי' למ"ד פטור דמודה שאין השואל והשוכר רשאי להשאיל ולהשכיר ה"מ במטלטלי שאפשר לגונבם ולהטמינם אבל במקרקעי רשאי השואל והשוכר להשאיל ולהשכיר אם כבר קנאה בדבר שהקרקע נקנה [בה דכשם שהקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה] כך שכירות קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. ומה שהבאתם מפ' חזקת הבתים דקאמר מי לא מודית דהאי ארעא דידי הוא ואת מינאי לא זבנתי' לאו בע"ד דידי את אינה ראי' כלל לדין זה דהתם המערער לא היה אומר כלל שמכרה לשום אדם אבל הכא [הרי] מודה האלמנה שהשכירה בית ללוי וכיון שחזר לוי והשכירה לשמעון אינה יכולה לעכב על ידו שהרי אותו חצי הבית ששכר לוי ממנה יש לו לחזור ולהשכירה לשמעון כל הימים שיש לו כח בו כדפרי'. ובשכבר ראיתי בספר רבינו משה אב"ן מיימו שהשוכר בית מחבירו ורוצה להשכירו לאחר הרשות בידו ולא נפניתי עתה לחפש עם כניסת המלכה. וכל מה שכתבתי והוצרכתי להביא ראי' היינו במשכיר בית לחבירו סתם אבל בדין זה ששכר לוי את הבית מן האלמנה והתנה עמה להושיב בו כל מי שירצה אינה יכולה לעכב ולית דין צריך בשש. ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
2