תשובות מהר"ם, דפוס פראג תש״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 709
א׳תשט. כתב ריב"א הלכתא היכא דקבל עלי' קרוב או פסול בין לעדות בין לדין בין באתן לך בין במחול לך לפני גמר דין יכול לחזור בו והיכי דמי גמר דין פ"ק דנהדרין (ז' ע"ב) איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ולאחר שגמרו הדין הדייני' [הפסולי'] או ע"פ עדות [פסולה] אינו יכול לחזור בו [והיכא] דקבל עליו שבועה כל דהו כגון דור לי בחיי ראשך א"נ לשבע וליטול כיון שגמרו ב"ד את הדין ע"פ מה שקבל עליו הבע"ד לשבע וליטול או לדור בחיי ראשו שוב אינו יכול לחזור בו דנראה דשבועה במקום פרעון עומדת וכי היכא דאמרי' גבי אתן לך אע"פ שלא נתן עדיין אלא שחייבוה ב"ד ע"י גמר דין שוב אינו יכול לחזור גבי שבועה נמי אע"פ שלא נשבע עדיין אלא שגמרו הדין לשבע אותה שבועה שקבל עליו שוב אינו יכול לחזור בו וה"נ אמרי' ביש נוחלי' (קכ"ח ע"א) רצונך השבע וטול ה"ז נשבע ונוטל ואינו יכול לחזור בו והתם [אינן] יכולי' לומר אינו יכול לחזור [היינו] אחר שבועה דהא מוקי לה בפלוגתא דר"מ ורבנן ואי בשכבר נשבע מי איכא למ"ד [דיכול] לחזור בו שבועה זו הוי כי חוכא ואיטלולא. אבל [בפר"ח גורס] התם ביש נוחלין ונשבע ור"ל דהא קמ"ל דלאחר שנשבע אין המשביע יכול לחזור בו. והאמת כי דבר תמוה הוא שהוי ר"מ פליג ע"ז דלאחר שנשבע יכול לחזור בו.
1