תשובות מהר"ם, דפוס פראג ע״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 72
א׳עב. תיכף לזכירתך ברכה, ריכא בר ריכא מוהר"ר ידידיה שי' כתבת שזה נשבע לבטל את המצוה שתקע כפו לבעל ביתו ללמוד את בנו עד הפסח דכתי' כי לי בני ישראל עבדים וכו' לדבריך א"כ היאך יכול מלמד להשכיר עצמו לזמן אחד הרי הוא עובר בעשה כמו ע"ע המוכר עצמו ואע"ג דמלמד ופועל [יכולי'] לחזור בו ע"ע נמי יוצא בגרעון כסף לכשירצה אפ"ה עובר אלא אני אומר דעד ג' שנים נקרא שכיר ולא עבד כדכתי' כי משנה שכר שכיר עבדך והיינו שש שנים הלכך יכול להשכיר עצמו שנה או שנתים או ג' רצופי' יותר לא מצי להשכיר את עצמו רצופות דעד ג' שנים נקרא שכיר ולא עבד ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר בפ' מפגין (קכ"ז ע"א) מעשה באדם א' מגליל העליון שנשכר אצל בעל בית [אחד] בדרום [ג'] שנים [וכו' ולאיזה צורך נקיטה ש"ס ג' שנים] אלא לאשמועי' אורחא דמלתא ג' נים שרי טפי אסור ואי אמרת לאו דוקא דה"ה טפי שרי ואיכא למימר דשאני ע"ע דנמכר סתם לעבד דהיינו יום ולילה לעבוד לו ולמסור לו רבו שפחה כנענית אבל ללמוד או לכתוב או למלאכה לא מקרי עבד [ולא עבר] בכי לי בני ישראל עבדים [ולא עבד לעבדים] מ"מ מדמי ליה שפיר לע"ע לענין חזרה משום דמע"ע ילפי' לה בק"ו ומה ע"ע שגופו קנוי יוצא בגרעון כסף כשירצה פועל שאין גופו קנוי לא כ"ש. והתוספות הקשו זה היאך יכול אדם להשכיר עצמו ותי' תירוץ אחר ולא נהירא לי תירוצם מ"מ מודי' הם ששכיר אינו עובר בכי לי בני ישראל וגו'. ואחרי שהוכחתיך שאין איסור אם [נכריחהו] לקיים תקיעת כפו ללמדו עד הפסח למה נתיר לו תקיעת כפו בע"כ של בעל ביתו הלא תקיעת כף אין לו התרה אלא על דעתו של מי שתקעו לו כמ"ש ר"ת. ועוד הרי עשה לו טובה שהשכירו דכל האומנים ש"ש וא"ל רחמנא במדין נדרת לך והתר נדרך במדין ואי משום מצוה דשלום ביתו של מלמד הא נמי ת"ת שלא לבטל תינוקת של בית רב מצוה רבה היא. סוף דבר את אשר נדר ישלם אם לא יתן לו בעה"ב רשות ואתה ותורתך שלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1