תשובות מהר"ם, דפוס פראג תשנ״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 753

א׳תשנג. מעשה באחד שהיו נושין בו מנה ונצרך לבריות ושט אחר פרנסתו עד שהביא מאתים ותבעו [הנושה] והשיבו הלוה לא רחמו עלי כי אם לפרנס בני ביתי ולא לפרוע חובי ופטרו ראבי"ה דתני' בתוספתא דפיאה (פ"ד) מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה וחוב ואין משלמין ממנו [גמולין] ואן פודין ממנו שבויין. ורבינו יצחק זצ"ל חייבו שצדקה אינו אלא [כמתנה] בעלמא לעשר ולגבות ממנו חוב וכיון דנכסים דאינש אינון ערבין ביה אם לא יתן הנותן בפירוש ע"מ שלא יהיה לך רשות לפרוע חובותיך בהו לאו כל כמיני' להפקיע מידי שעבוד ודמי לאין קנין לאשה בלא בעלה (פ"ק דקידושין כ"ג ע"ב) [למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה] וההוא דתוספתא דפיאה דמעשר עני אין פורעין ממנו מלוה וחוב פי' רבי' שמחה דמיירי בבעה"ב קודם שבא ליד עני משום דכתיבא ביה נתינה ואפי' אם דעתו של עני לפרוע לא יצא בעה"ב ידי נתינה אא"כ תבא ליד העני תחלה והיינו דקא מתמה בפ' כל הגט (גיטין ל' ע"א) ואע"ג דלא מטא לידי' אבל מטא לידי' לא עדיף משאר ממונו. ורבינו דוד ממינצברק הכריע [כדברי] רבינו שמחה שהרי תרומות ובכורים קדישי טפי ממער עני ואמר בפ' הזרוע (חולין קל"א ע"א) [דהן נכסי] כהן לקדש [בהן] את האשה [ואשה נוטלן] בכתובתה ובע"ח בחובו ואמר שילהי מס' ביכורים ושילהי מס' פיאה (בירושלמי) ר' יעקב בר' אידי ור' יצחק בר נחמני הוי פרנסא והוי יהבין ולר' חמא אבוה דר' אושיעי' חד דינר והוא הוי [יהיב לי' לחורנין] אלמא דרשאי לתן מתנה לאחר. ומיהו האי איכא למימר כיון דדעת הנותן היה לעניים מה לי עני סזה מה לי עני אחר אבל עשיר לא. ולי אני הצעיר נראה אע"פ שאין אני כדאי להכיס ראשי בין שני הרים גדולים נראה כדברי מורי ראבי"ה שאין יכול לפרוע חובו ממעות צדקה דהא ודאי [אנן] סהדי דאדעתא דהכי יהבו ליה המעות לעשירי' לא יהבו ואי הוי ידע הנותן [שהנושה] יגבה ממנו לא הוי יהיב לי' דאומדן דעתו כך שהרי אין העשיר חייב לפרוע חובותיו של העני ותו כי היכא דהאי הנותן חייב לזכות בהאי עני ה"נ ההוא [הנושה] העשיר חייב לזכות בו כיון דעני הוא האי הלוה וכ"ש היכא דגלי אדעתי' [דלאשתו] ובניו יהבו לי' שגם הם יתפרנסו מזו הצדקה כגון אותם שמוליכים כתבים ומראי' בכל מקום שהם באין וכתוב בהם שצריך לפרנסת ביתו דתלו ביה טפלי שאפי' אם יוכל לשנות ולתן לבע"ח ורוצה לתן לו יכולים אשתו ובניו למחות בידו כיון שהן לא לוו ממנו כלום ואין חייבי' לו שהרי כשקבל זה אדעת' דאשתו ובניו קבל וזכו בהן בקבלנותו ולאו כל כמיני' לתן ממונם לבע"ח ולא דמי למעשר תרומה וביכורים שהן מתנה משולחן גבוה ולא תליא בדעת הנותן ולא זכו בהן נמי אשתו ובניו. יצחק ב"ר משה.