תשובות מהר"ם, דפוס פראג תשנ״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 754
א׳תשנד. אנן יד עניים אנן (ב"ק ל"ו ע"ב) פר"ה האי גברא לאו איחרוטי הוא דאיחרט והדר מדלא קתני [הדרני] אלא ה"ק ליתבה לי השתא לדידי ואיזל ואיברי בה נפשאי ובתר הכי יהיבנא אנא סלע לעניי' מדידי וא"ל רב יוסף אנן יד עניי' אנן וכיון דאמרת לתנו לעניי' כאלו אמרת מנה לי בידך ותנהו לפלוני במעמד שלשתן [דקנה] ותו לית [לך] רשותא למשקלי' השתא ולאהדורי בתר הכי דתני' בערכין (ו' ע"א) האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת' ליד גבאי מותר לשנות' משבת' ליד גבאי אסור לשנות' ואנן השתא יד עניים אנן וכאלו באתה ליד הגבאי וזכה בה עניי' (ע"כ פי' ר"ח). אנן יד עניים אנן תימא טעמא דאנן יד עניי' אנן הא לא"ה היה יכול לחזור בו והא אמרי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ויש טועים ורוצים לדקדק מהכא הנודר לצדקה יכול לחזור בו וליתא דאמר בפיך זו צדקה (ר"ה ו' ע"א) הלכך פשיטא אדם הנודר צדקה יש לו לתן ופי' האלפסי איכא מאן [דפסק] מאן דיהיב מידי לעניי באמירה ובעי למיהדר בי' מצי למיהדר מדאמר רב יוסף אע"ג דליכא עניי [דלזכי] ביה אנן יד עניי שמעי' מינה דדינא דעניים כדין הדיוט [דבהדיוט אי א"ל חד] לחברי' מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמ"ש קנה ואי לא לא קנה ומש"ה אמר ר"י אע"ג דליכא עניי כו' [קנו] בדינא [דמעמ"ש] אנן יד עניים אנן. [ואנן אומרי'] ליכא למשמע מינה דבהדי' אמר בפיך זו צדקה אלמא בדבור בעלמא מחייב והא דאצטריך ר"י למימר אע"ג דליכא עניי כו' אלמא הא לא"ה מצי למהדר לאו משום דדין עניי כדין הדיוט דמי אלא משום דההוא פלגא דזוזי לאו ברשותי' הוי קאי דהא לא אתא לידי' כדאמר רב (ב"מ ז' ע"א) כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים [והקדישו אינו] קדוש [ואקשי' הא יכול להוציאו בדייני' והקדישו קדוש והאר"י] גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולי' להקדיש ואוקימנ' בב"מ (שם) [להא דרב] במקרקעי דכי יכול להוציאו בדיינים ברשותא דמרי' קאי וש"מ [דבמטלטלי] אפי' ממון שיכול להוציאו בדיינו הקדישו אינו קדוש ומש"ה קאמר [רב יוסף אנן יד עניים אנן] דלא גרע מדין הדיוט דקני במעמד שלשתן אבל מידי דאיתא ברשותי' [אמר] הרי הוא לעניים [כבר] זכו בה עניים ולא מצי למיהדר ביה כדאמר בפיך זו צדקה ואמר רבא (ר"ה ו' ע"א) צדקה מחייב עליה לאלתר דקא קאי עניים. אבל ודאי אי בעי לשנויי לההוא מידי דיהיב לעניי' עד דלא אמטיה ליד גבאי במידי אחרינא דכותי' מצי למיעבד הכי כדגרסי' בערכין (ו' ע"א) אר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב סלע זו לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחרים ל"ש אמר זו ול"ש אמר עלי ות"ר האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה עד שלא באתה ליד גבאי משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה. בקוצר יד עניי' אנן פי' ואע"ג דתנהו לפלוני בלא מעמד [שלשתן] לא קנה הכא [כמעמד] שלשתן דמי. וא"ת אפי' לא הוי יד עניי' איך יכול לחזור והא אמר בפיך זו צדקה וי"ל היינו דבר שבידו אבל מה שלא בא לידו מעולם יכול לחזור שאפי' בהקדש [לא] הי' קדוש וכן פסק רב אלפס ואפי' אם הי' נדר או הקדש בכה"ג דנעשה [כאומר לכשיבא לידי] יהא קדוש וגם מזה מספקא לר' אם יכול לחזור קודם שיבא לידו ואתא שפיר בשמעתין דלא רצה לחזור אלא לשלם אחרת תחתיה [וקאמר] דיד עניים אנן והוי כמו שבאת ליד גבאי דאמר בפ"ק דערכין דאסור לשנותה וכן פי' ריב"א דהכא לא חשיב נדר אי לא האי טעמא דיד עניי דמלוה הוא בידו [דאם אמר] מלוה ביד פלוני אתן לצדקה נמי אין נדר חל עליו דמלוה הוי דבר שלא בא לעולם והיאך ידור דבר שלא בא לעולם.
1