תשובות מהר"ם, דפוס פראג תשנ״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 756
א׳תשנו. ראובן תבעו לשמעון לדין וטענו שלחתו על ידך ללוי ליטר' כסף ולא נתת לו ושמען משיב עשיתי שליחתך ונתתי ללוי כאשר צויתני וראובן משיב הלא לוי כופר שלא נתת לו כלום ופסק ב"ד והשביעו שמעון שעשה שליחתו דעתי נוטה שיפה דנו דאמר פ"ב דקידושין (מ"ג ע"א) אמר רבא אר"נ האומר לשנים צאו וקדשו לי אשה הן הן [שלוחיו] הן הן [עדיו] וכן בגירושין וכן בד"מ כגון אמר לשנים צאו ופרעו מנה לפלוני שאני חייב לו דומיא צאו וקדשו ולא א"ל לא הוליכו ולא זכי [דאי אמר] הוליכו [כזכי] דמי ולא מצי אמר אהדרו לי' דהא מחייבו נפשיהו והם אומרי' נתננו והמלוה אמר לא נטלתי ומגו דיכלו לומר אהדריני' ללוה יכלו למימר פרענו למלוה והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי הני עדי' דיהבי לי' מלוה אלמא דמשתבע שליח שעשה שליחתו ואם יחזור ראובן ויתבע גם את לוי ותובעו כספו ואמר כספי בא לידך ולוי כופר בו גם לוי ישע שלא בא לידו ויפטר כדמסקי' התם ומשתבע מלוה דלא שקיל ליה ויפרע לוה למלוה. ודין זה כדין חנוני על פנקסו ששניהם נשבעי' ונוטלי' והכא נשבעי' ופטורי' [ושמעי'] מהכא דליתא לדבן ננס דאמר (שבועות מ"ה ע"א) כיצד אלו ואלו באי' לידי שבועת שוא.
1