תשובות מהר"ם, דפוס פראג תשפ״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 783
א׳תשפג. והלכתא כשמואל דאמר (ב"מ מ"ט ע"ב) שתות מעות שנינו דהא תני' כותי' וכר"נ קיי"ל דמוכר לעולם חוזר (שם) דהא דן דינא לאושפזיכני' דרמי בר חמא הכי (שם נ"א ע"א) וה"מ דלא קים ליה [בזבינתא] דקאמר טעמא דלא נקיט מקחו בידו דלא ידע אם נתאנה או לא כגון אדם שעושי' לו גדי' בביתו למכור או מוכר כלי תשמישו אבל אדם שקונה מזה ומוכר לה אינו יכול לחזור כדתנן (שם) רבי יהודה אומר אין אונאה לתגר ואמר משום דתגר הוא אין לו אונאה אר"נ בתגר ספסר עסקי' מ"ט [מידע] ידע זבינתי' כמה שוי' ואחולי אחיל משום דמתרמי לי' זבינתא אחריתי [דאית בי'] רווחא טפי והשתא בעי למיהדר ולא מצי והמוכר כלי תשמישו ביוקר אין הלוקח יכול לטעון אונאה כדאמר טעמא (שם) כיון דיקירו עליה אי לא [בדמי] יתיר' לא מזבין ליה [וממעשה דורשיכי] וכיפי (שם) שמעי' דאע"ג דידע הלוקח שהוא מאונה ושתק והדר טוען דטענתי' טענה ולא אמרי מדידע אחולי אחיל שהרי רבא ורב חסדא [לא פטרו] את המוכר מאונא אלא משום דבעה"ב המוכר את כליו הי' אבל משום דידע לא פטר לי' ואפי' אל ע"מ שיאן לך עלי אונאה יש לו [אונאה] דהלכתא כרב באיסורא ואונאה אסורא הוא.
1