תשובות מהר"ם, דפוס פראג תשצ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 792
א׳תשצב. ראובן שהלוה מעות מן הגוי ברבית ובקש להחזירם וא"ל שמעון תנם לי ואני אתן לגוי הרבית שהיית נותן אסור אלא [א"כ] נטל הגוי המעות מיד ראובן ונתנו לו לשמעון אבל אם אמר הגוי לראובן תן לו לשמעון ונתן לו אסור דאין ישראל נעשה שליח לגוי והוי כאלו ראובן מלוה לו. אבל ראובן שאמר לשמעון תלוה לי מעות [מגוי] פלוני והלך שמעון ולוה לצורך ראובן מותר לקח שמעון הרבית מן ראובן ולתן לגוי וכן גוי שאמר לראובן הלוה לי מעות על משכוני והלך ראובן אצל שמעון ולוה ממנו מעות לצורך הגוי על משכונו של גוי מותר שמעון לקח הרבית מראובן שהוא סרסר ביניהם דנהי דאין ראובן שלוחו של גוי שלוחו של שמעון מיהו הוי להלות מעותיו של שמעון לגוי ואינו לא מלוה ולא לוה אלא שליח הוא לקבל הרבית מן הגוי ולתת לו ואפי' אם פדאו ראובן לאותו משכון במעות עצמו מיד שמעון ונתן לו הרבית אין איסור רבית בדבר שלא אסרה תורה אלא רבית הבא' מלוה למלוה [וראובן] אינו לוה כדאמר אלא שליח ושמעון קנה המשכון של גוי במעות שהלוה עליו והוי כאלו מוכרו עתה לראובן בדמים שהוא נותן לו אבל שלא כהוגן ומנהג רמאות עשה ראובן שפדה המשכון שמתחלה לוה עליו שמעון שיפדנו הגוי.
1