תשובות מהר"ם, דפוס פראג תשצ״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 794
א׳תשצד. וששאלת אשר בא ראובן אל שמעון לאמר לו לוה לי מנה לצורך שר אחד אבל אין לו משכונות שיניח לך תחת ידיך אבל אני מקבלם בערבותיך וקבל ראובן מיד שמעון הממון ולוה לגוי בלא משכון ונפגר השר ואבד ראובן כל הממון ועתה תובע שמעון כל הקרן והרבית וטוען ראובן הלא כל הממון אבדתי רחם עלי ומחול לי הרבית ושמעון הקשה לבו ואנסו ע"י פקדנותו שהיו בידו עד שנתן לו ראובן את הרבית שלא כהוגן ושלא כדין ושמעון עבר על מה שכתוב לא תקח מאתו נשך [ותרבית] ובדין הוא שיחזיר שמעון כל הרבית שאנסו לפי שעכשיו שמת השר ולא פרעו נעשה שמעון מלוה וראובן לוה משום דהו"ל ערב והו"ל רבית הבאה מלוה למלוה הואיל ולא יצא מכיסו של גוי אסור לשמעון לקבלו וחייב להחזירו דהו"לרבית קצוצה ויוצאה בדיינים ואע"ג דרבי יוחנן [רביה] פליג עליה (ב"מ ס"ב ע"א) הלכה כרבי אלעזר כדמפרש רב ספרא כל שבדיניהם של גוים מוציאי' מלוה למלוה בדינינו מחזירי' ממלו הללוה ואמר כל שבדיניהם דקאמר ר"ס מאי היא רבית קצוצה וכר"א. ואם שמעון יקשה לבו יכול לגלגל עליו שבועה שלא קבל מן הגוי קרן ורבית ואם אמר שלא קבל אלא רבית יחשוב הרבית במקום קרן ולא יתן לשמעון כלום מאותו רבית. ואתם אנשי קדש עשו גדר ביניהם שלא יבא הדבר לידי קלקול שלא ילוה אחד ברבית ע"י ערב. ועתה לפי בינתי שלמדתי לפני רבינו יהודה זצ"ל גליתי המשפט ואתם חכמים עשו השלום וצריך ראובן להביא עדי' שנתן הרבית לשמעון. (תשו' רבינו יצחק ב"ר שמואל).
1