תשובות מהר"ם, דפוס פראג ת״תTeshuvot Maharam, Prague Edition 800
א׳(עד כאן) דין נשך.
1
ב׳תת. שאלה משומד לע"ז שהפקיד פקדון ביד ישראל קרובו ותובעו לאחר זמן המשומד ולא החזיר לו ומת המשומד בקלקולו וקרובים הקרובי' לירושה תבעו הפקדון וגם השליח שהביאו ליד זה הביא עדי' גוים שנתן לו המשומד זה הממון במתנה לאחר זמן דעתי נוטה שאין בדברי שליח כלום שאין בעדות גוים כלות והיורשי' יורשי' את הפקדון וכן הקרובי' הראוי' לירש שלא מצינו שבטילה גזירת ירושה מן הרשעים דכתי' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר כ"ש שיורשי' כשרי' [ויבין] רשע [וצדיק לבש] ואם שלח ראובן בו יד בחיי משומד או שיש לו עדים שתבע ממנו ואמר אני זוכה אין לך שליחות יד גדול מזה. ונראה בעיני שאין כח הדייני' להוציאו מידו דאתמר (ב"ק קי"ט ע"א) ממון מסור חד אמר מותר לאבדו ביד דלאו ממונוחמור מגופו דתניא המינין והמסורת מורידין ולא מעלין ובמין כ"ע מודו דגופו הפקר וכ"ש ממונו. ואם לא שלח בו יד בחיי המשומד אין כאן זכיי'. ואם יאמר ראובן שיש בנים למשומד בגיותו ודוחה את הקרובים לאו בע"ד דידי אתם אין בדבריו כלום שישראל הבא על הנכרית הולד ממנו אינו [בנו] דתנן (יבמות כ"ב ע"א) מי שיש לו בן פוטר אשת אביו מן החליצה ומן היבום חוץ ממי שיש לו בן מן [השפחה] ומן הנכרית. שלמה ב"ר יצחק.
2