תשובות מהר"ם, דפוס פראג תת״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 809
א׳תתט. אשאלך והודיעני על ראובן ושמעון שבאו לדין אמר ראובן לשמעון מכור לי סרבלך ענה שמעון ואמר אתננו לך בב' זקוקי' אמר ראובן לא אתן לך כי אם זקוק א' ולאחר ג' שבועות בא ראובן אצל שמעון וא"ל תן [לי] סרבלך ושמעון נתן לו הסרבל [ושתקו] שניהם ולא הזכירו שום מקח ולאחר שבועים בא שמעון אצל ראובן ואמר תן לי סרבלי או ב' זקוקי' א}"ל ראובן לא אתן כ"א זקוק א' כי כשבאתי אצלך הייתי סבור בשביל ששתקת נתת לי בזקוק ושמעון משיב ע"כ [שתקתי] כי הייתי סבור שעל דעתי באת אצלי ועתה מורי בחסדו, יאיר עיני עבדו. נ"ל שמשיכת ראובן שמשך בטעות היא מאחר שלא יצא מפי שמעון מעולם לתתו כא בב' זקוקים מסתמא כשנתן] על דעת ראשונה נתן [והבא] לומר שמא בלבו חשב לתת בזקוק דברים שבלב הוא כה"ג אינו דברים ומשיכה בלא קציצה לא קניא והכא הוי כאלו לא פסק ומנא תימרא דכל היכא דלא פסיק לא קנה דתנן בפ' בתרא דע"ז (ע"א ע"א) המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא [מדד] דמיו מותרין כו' והכא כל זמן שלא נתרצה המוכר ללוקח לא הוי כלום ועוד [אני אומר] סרבל העומד לינתן בב' זקוקי' אם נותן עליו רק זקוק א"א שלא יהא בו יותר מכדי אונאה וחוזר דאפי' [בכדי שיראה לתגר] א"ר נחמן (ב"מ מ"ט ע"ב) לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר.
1