תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתי״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 814
א׳תתיד. ראובן נתחייב מנה לשמעון והי' לו לראובן בעיר ביד לוי מלוה או פקדון ובא שמעון ובקש מן הקהל לגזור לו חרם על כל מי שיש בידו מן ממון ראובן שיתנהו לשמעון וכשהרגיש ראובן בדבר כתב הרשאה על אותו ממון שביד לוי ליהודה לסוף נגזרה גזירה ועתה יורו המורה למי יחזור לוי אותו הממון אם לשמעון בגזירת הקהל או ליהודה שזכה בו בהרשאה שכתב לו ראובן. כך דעתי נוטה שראובן צלל במים אדירים והעלה בידו חרס ולא הועילו מעשיו כלום אא"כ הקנה לו הקנאה גמורה במכר או במתנה גמורה ע"י קנין אבל בהרשאה לא קנה דקיי"ל בהרשאה דשליח שויה וכל זמן שלא הגיע החפץ ליד המורשה יכול להמרשה לחזור בו הלכך נמצא החפץ עומד ביד המרשה כדתנן (תרומות פ"ג מ"ד) הרשה את בן ביתו [או] את עבדו לתרום תרומה ביטל עד שלא תרם ביטל תרומתו אינה תרומה אלמא בחזקת בעה"ב עומד הדגן ה"נ ל"ש אבל אי [אקניה קנין גמור] קני' לאלתר ותנן נמי גבי גט כה"ג השולח גט לאשתו וכו' (גיטין ל"ב ע"א).
1