תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתס״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 866
א׳תתסו. תשו' בטריוש המדינה יבמה [שנפלה] לפני בחור אחד שהיה נשא אשה [אחרי כן] מתה אשו ושלח לר"ת אם מצות חליצה קודמת למצות יבום או להיפך ושלח ר"ת פסק דמצות ליצה קודמת כבא שאול חדא משום [דמתני' בריש מס'] יבמות כותי' (יבמות ג' ע"א) ובמס' בכורות (י"ג ע"א) עכשיו שאין מתכוני' כו' כאבא שאול ובפ' ב"ש (יבמות ק"ט ע"א) ג' דברים בחליצה כאבא שאול וגם רבי' עזריא ב"ר נתן פסק כאבא שאול מאלו ראיות וכן פסק בתשו' הבבלים ואפי' חסידים הראשונים דור התנאים כשהיו מיבמין היו בועלין דרך סדין כדמשמע בירושלמי (פ"ק דיבמות ה"א) ר' יוסי בר' חלפתא הי' בועל יבמתו דרך סדין ונטל ה' ארזים בישראל וכן בתשו' הר' יוסף בר' הושעיא פסק כן ואע"ג דפר"ח כרבנן פסק בכתובות (ס"ד ע"א) עיקר דפסק כשמואל סלקא שמעתי' וגאוני' אחרי' פסקו כרבנן והיבמה שמסרבת בכך היתה מורדת וראייתם מדרב נחמן [בר יצחק] (יבמות ל"ט ע"ב) אכשיר דרא כו' ובשאלתות דרב אחאי נמי פסק כרבנן ול"ל הא דכתובות (ס"ד ע"א) ובכתובות [שילהי] האשה [שנפלו] (פ"א ע"ב) בעא אחוה למיפסל כו' ובפ' מצות חליצה (יבמות ק"ו ע"א) בתי עמדי ופירש"י שאמרה עמדי עמו והתיבמי לו מכל הני משמע שהיו מיבמין וכן עמא דבר בכל המלכות ואני הייתי סבור שבזה [אתם] מספקים שהי' נשוי אשה בשעה שנפלה לו יבמתו ולא יכול ליבמה מפני חרם רבינו גרשם שהחרים שלא לקח ב' נשים והרי אין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה ואמרי' בפ' ד' אחין (יבמות כ"ז ע"ב) כל יבמה שאין אני קורא בה כו' [ואע"ג דרב סבר שם באחות זקוקתו כיון דזיקה אינה אלא דרבנן קורא אני בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה] מיהו הא פליג רבי יוחנן [עליו] וקיי"ל [דרב] ור"י הלכה כר"י ואפ"ה אין לחוש [דא"כ] כל יבמות אסורות שהרי צריכות להמתין ג' חדשים וגם מפני האבל ורבינו יקר שאל יבמה נדה בשעת נפילה איך מותרת ליבם הא אין אני קורא בשעת נפילה יבא עליה ותימא משום דרכיה דרכי נועם שהרי יודעת שתפסוק ותטהר ויהא לה היתר ולא תנשא לאחר ותמתין עד שתתיבם ועוד י"ל איסור דבר אחר גורם כגון ט"ו נשים שפוטרות צרותיהן אבל נדה מחמת עצמה היא. ושלחו והגיעו הדברי' להרי"ם והשיב אע"פ שר"ת פסק דמצות חליצה קודמת מ"מ אם מוכיח מתוך מיאוני' של יבם שממאן ליבם מתחלה אלא שמרצין אותו על כך שמתכוין לשם מצוה אז ודאי מצות היבום קודם כיון שידוע הדבר שאינו מתכוין לשם נוי ולשם עושר אלא לקיים מצות יבום כמו שפייסהו על כך להקים שם המת וכן אם היה ידוע שהיה מוצא נאה הימנה וגדולה בעושר ומתוך מעשיו ניכר שלשם מצוה מכוין תבא עליו ברכה. תדע שהרי ר' יוחנן דאית לי' בפ' אע"פ (כתובות ס"ד ע"א) דמצות חליצה קודמת אית ליה פ' החולץ (יבמות ל"ט ע"ב) דמצות יבום קודמת אלא ודאי יקיים מצות יבום ואע"פ שלא היתה ראוי לו בשעת נפילה מחמת תקנת ר"ג ז"ל שהיתה אשתו קיימת בשעת נפילה קורא אני עלי' יבמה יבא עליה דהא גריע טובא מחייבי לאוין דבני חליצה ויבום נינהו ולא אסירי אלא משום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וא"כ קורא אני עליה כאן בשעת נפילה יבמה יבא עליה ועוד דלא דמי כלל לשאר איסורי' דהא משרי שרי לי' בהתרת החרם וכן נראי' הדברים לכאורה ושלום יצחק בר' אברהם תנב"ה. סוף דבר עתה בזה"ז החרימו הקהילות יבמה שנפלה לפני יבם ויש לו אשה שאינו יכו לקיים מצות היבום מפני החרם שיש לו לחלוץ בלא כסף ואם אינו רוצה [וכפו] אותו ואם נפלה לפני יבם ואין לו אשה ורוצה ליבם והיא אינה רוצה ואין בו מומין הוא יעגנה לעולם או תתן לו כסף שיחלוץ לה.
1