תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתע״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 872
א׳(הא לך שאילות רבינו ברך לרבינו דדוד ב"ר קלונימוס ז"ל.)
1
ב׳תתעב. אל מי מקדושי' אפנה הלא אל הרב הגדול רבינו יב"ק. נשאלתי על עסק ראובן ושמעון שבאו לדן וטען ראובן רצועה אחת של קרקע יוצאת מחלקי אצלך וביתך בנית על קרקעות שלי על אותה רצועה בגזל ושמעון ענהו חלילה לא הי' שלך מעולם ועל כל זאת לפי שהיית מערער עלי פייסתיך עד שנתת לי במתנה בקנין גמור והנה שטר מתנתי וראובן משיב לא נתתיו לך מעולם ויום אחד בא שלוחך אל ביתי ושאל על שם אשתי ואמרתי בלבי לא על חנם הוא זה ושניתי ואמרתי רבקה שמה ואין שמה כי אם רייכן ושטרך פסול שכתוב בו רבקה [והלה] אומר לא כי אלא רבקה שמה המובהק כי רוב היהודית שבזה המלכות הנקראות רייכן שמה המובהק רבקה והלך ראובן לבקש כתובת אשו ולא מצאה והלך והביא כתובת קרובתו אשר שמה כשמה רייכן והעדי' החתומי' [בשטר] האחד קיים חתימתו והשעני מת וצריך שנים מן השוק להעיד עליו ונ"ל כיון שכתוב בו שם ראובן ואין לו אשה אחרת אלא אותה וגם כתוב בו שם המקבל ושם עירם והמצאים כהוייתן מה איכפת לן בשינוי שמה רק אם יתקיימו חתימת ידי העדי' הוי בודאי הם שהקנו ומשעת קנין קנה המקבל ושטרא ראיה בעלמא הוא כדאמר פ"ק דגיטין (י' ע"ב) בשלמא מכר מדיהיב זוזי קמיהו קנה ושטרא ראיה בעלמא והא דמסיק אלא מתנה במאי קני בהאי שטרא חספא בעלמא הוא י"ל דההוא מיירי בשטר בלא קנין והא דגרסי' בפ' הכותב (כתובות פ"ז ע"ב) [איבעי' להו] פוחתת כתובתה מהו כו' [עד] בבמאי גביא בהאי שטרא כו' חספא בעלמא הוא הרי משמע אע"ג דכתו' מחמת תנאי בד אתיא אפ"ה מסיק חספא בעלמא הוא [י"ל] שני התם כיון שכתב בכתו' אלף זוז והיא אומרת אינו אלא מנה הרי מזייפתא מתוכה לגמרי ומכחשת ומשקרת הכתו' דהודאת בע"ד כק' עדים ובכה"ג מודינא והא עובדא דהכא יש [לדמות] להא דר"ל (כתו' י"ט ע"א) חזקה אין העדי' חותמי' על השטר אא"כ נעשה [בגדול] ולהא דאמר בשנים אוחזין (י"ד ע"א) אחריות טעות [סופר] וה"נ הכא יש [לתלות] בטעות סופר שלא כיון את שמה אפי' לדברי ראובן וגדולה מזו אני אומר [דל קנין] האשה מהכא לגמרי וקנין האיש הוי קנין בלא קנין [האשה] וראי' מפ' האשה שנפלו (כתובות פ"א ע"א) שלח ליה רבא לאביי [ביד ר' שמעיה בר זירא] כו' אי בעי לזבוני ה"נ דלא מצי מזבן כו' והא דאמר (ב"ב מ"ט ע"ב) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל י"ל באותן ג' שדות דוקא אבל בשאר שדות לא מצי מעכבא כיון דכתב לה בכתובה דקנאי ודקנינא כדמוכח בשילהי האשה שנפלו (כתובות פ"ב ע"ב) ובשילהי מי שהיה נשוי (כתובות צ"ה ע"א) וכי קנו מידה מאי הוי מצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי ופרש"י באחת מג' שדות כדמוקי לה בב"ב ומיהו אין [מתיישב על] לבי כל כך. וגם קשה על פרש"י מחזקת הבתים וגם ראיתי התם בפ' האשה [דרבינו] שמואל חולק על רש"י וכ' מה שפרש"י דבשאר נכסים לא מצי' מעכבא הואיל וכתב לה דקנאי ודקנינא ליתא דהא בחזקת הבתים דחי לה והא דאמר בפ' התקבל (גיטין ס"ג ע"ב) ההיא דהוי קרי לה נפאת' כו' י"ל גט אשה שאני ומיהו בהזורק (פ' ע"ב) מובח דאפי' רבנן [דלית] להו כל המשנה כו' [באם] שינה שמו ושמה מודו דהוי ממזר ומשמע דבשינוי השם כולהו מודו דהוי' [כחספא] וה"נ מצי למימר הכי. ואת ריכא בר ריכא והאר עיני בהלכה ולך תהיה צדקה וברכה ברוך ב"ר שמואל.
2
ג׳תשובה. כן נראה בעינינו שדבריו של ראובן אינו כלום ושמעון זוכה בשלו אך אם יתקיים השטר כי בכל שטרי [ראיות כתוב] הוו עלי עדי' וקנו ממני בכל לשון של זכות ונמצא כי העדי' עומדי' בשעת הקנין אחרי אשר רואים הקנין מה [להם] לחקור אז איך השם וגלוי וידוע הוא כי רוב נשים אשר שמם רייכן קורי' אותן רבקה ועביד דטעו אינשי בהכי וגם ראובן מודה שאמר שם אשתו רבקה וע"ז סמכו העדים לכתוב בשטר כן. ומ"מ בשעת קנין [לא הוי] צריך להזכיר את שמה ע"כ אין להפסיד בדבר אחרי שנגלה הדבר על השטר [ודאי] המתנה מתנה. ואין לומר אמאי סמיכנא אהאי שטר חספא בעלמא הוא דאין שטר זה אלא לגלות על המתנה וראי' דאמרי' (ב"מ ע"ב ע"א) שטרי חוב המוקדמי' פסולי' לענין מטרף לקוחות מ"מ מבני חרי גבי באיזהו נשך (שם) נהי דמזמן ראשון כו' ומעובדא בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל"ב ע"ב) שטרא זייפא הוא כו' ואמר רבה מה לי לשקר אלמא כל היכא דהוי ידענא דהוי ככתוב בשטר דאין להפסיד בעל השטר בדבר זה. ואפי' רב יוסף דאמר (ב"ב שם) אמאי כו' היינו משום דמודה [בזיוף] אבל הכא לא ולא דמי האי [להא דא"ר אבא גיטין ד' ע"א מודה ר"א במזוייף] מתוכו שהוא פסול דלא מייתינן ליה אלא גבי ג... בעידי מסירה או בשטר [קנין] דדמי לגט דהמתנה א... מתקיימת כ"א [בו] ואין שם קנין אבל הכא דלגלות הדבר הוא לא דמי ושינוי שם דגט לא שייכא הכא דאין אשה מתגרשת אלא [בשם דכתובה] ולא מהני בה מלתא אחריתא ושלום דב"ק אלעזר הקטן בן רבינו יהודא.
3