תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתע״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 877
א׳תתעז. וששאלת ראובן קנה חפץ בכך וכך והראה לשמעון חבירו ובקש ממנו שמעון לתתנו לו בדמים שקנאו השיבו ראובן רוצים לתן לי ממונו יותר על דמיו שנתתי בו ג' זהו' ענה שמעון איני רוצה לקנותו כדי להשתכר בו אלא רצוני לתנו לאשתי לעשות לה ממנו תכשיט א"ל אם כדבריך בתנאי כן אני נותן לך בדמים שקניתיו ע"מ שלא תהא רשאי למכרו מכאן ועד כ' שנים ואם תמכרנו בתוך כ' שנים יהיה כל המותר שלי ואין לך במכירתו אלא הדמים שנתת לי ונתרצו שניהם בדבר והלך ונתן לו ראובן לשמעון כתנאי הכתוב ומכר [שמעון] החפץ תוך הזמן וחלא המתין אפי' ג' חדשים וכשנודע הדבר לראובן תבע המותר משמעון ושמעון לא רצה לתן לו כלום ועתה עם מי הדין. כך דעתי נוטה שהדין עם ראובן ושמעון חייב להחזיר לו המותר שראובן לא מכרו לו אלא ע"מ שלא למוכרו תוך כ' שנים וכיון שלא קיים התנאי בטל מקחו של שמעון ועמד חפץ בחזקת ראובן ואין לו לשמעון בו כ"א הדמים שנתן לראובן בו. דתניא (גיטין ע"ו ע"א) ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים [עמ] שתניקי את בני שתי שנים אע"פ שלא נתקיים התנאי ה"ז גט דברי ר"מ וחכ"א נתקיים התנאי ה"ז גט לא נתקיים התנאי אינו גט והלכה כדברי חכמים. ותו מהא נמי איכא למילף דתנאי שהתנה ראובן עם שמעון [תנאה] הוי ומותר דמי חפציו דראובן הוי ולית לי' לשמעון בההוא חפץ אלא כשיעור זוזי דיהיב ליה לראובן דהא לא קיים תנאה דאתניה בהדי דאמרי' (ב"מ ע"ז ע"ב) ההוא גברא דזבין חמרא [לחבריה] ופרעי' ופש ליה חד זוזא וקא עייל [ונפיק אזוזא] יתיב רב אשי וקא מעיין בה כה"ג מאי א"K ר' מרדכי לר"א הכי אמר אבימי מהגרוניא משמי' דרבא זוזא כזוזי דמי ולא קנה והשתא ומה האי מוכר דאתני בהדי לוקח למיתן ליה זוזי בפריע ויהבינהו ניהליה ולא פש לגבי' אלא חד וכיון דקא עייל ונפיק מוכר עילוי' לא קנה לוקח דלא קיימי' לתנאי' אההוא זוזי שמעון דעקרי' לכולי' תנאה דאתני ראובן בהדי' ולא קיימי' כ"ש דלא קנה בההוא [חפץ] אלא כשיעור זוזי דיהיב ליה לראובן ותו לא מידי.
1