תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתע״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 879
א׳תתעט. וששאלת ראובן ושמעון בא לדין וטוען ראובן [בהיותי] בביתי בכפר שלי נדרתי ציפוי זהב לעשות בראש ס"ת וכשבאתי למעגנץ לקחתי חצי אונקיויא זהב טוב ונתתי לשמעון לעשות ופסקתי עמו לתת לו בשכר ה' דינר ודהני מיום ליום עד יום נסיעתו ובא אלי מבערב והביא לי הציפוי בלילה ונתתי לו שכרו ושמו בחגילתי וכשבאתי לביתי ראיתיו שהי' לבן כי לקח מן הזהב ושם כסף תחתיו ובראותי כן חרה לי מאד ועתה אני רוצה שישיב לי מה שלקח ממנו ושמעון משיב חלילה לי מגנוב ממון הדיוט כ"ש ממון של הקדש אלא מה שנתת לי עשיתי בו מלאכתי והשבתיו לך ולא ערבתי בו ולא חסרתי ממנו כלום וכבר עברו יותר מחמש עשרה שנה שהי' דבר זה ופעמים רבות היית בכאן ולא תבעתני כלום ולמה לא הבאת אפי' חתיכה אחת להראות לי האמת דבריך וראובן משיבו כי לא הופניתי ועתה יש לראובן להשביע [את] שמעון או לאו כך דעתי נוטה שיאן לו לראובן על שמעון כלום לפי שאין משביעי' על הקדשות ודינו מסור לשמים דתנן (שבועות מ"ב ע"ב) אלו [שיאן נשבעי'] עליהן העבדי' והשטרות והקרקעות וההקדשות ואפי' הי' ממון הדיוט כענין זה אינו יכול להשביע שזה ראובן נטל את הציפוי ושמו על העמודים וגילה בדעתו שמוותר בדבר ולא הביא מאותו הב כלום לא אז ולא עתה אלא בדברי' בעלמא ומצינו שמוותר הנותר אפי' יש לו תביעה בדבר אינו יכול לחזור ותבוע מאחר שלא מיחה ולא ערר וזה ראובן עברו כמה עתים וכמה זנים ולא ערער ולא מיחה ויתר ע"כ אין לו עתה לשוב ולתבוע מן שמעון דת"ר (כתו' ס"ח ע"ב) הבנות [בין] בגרו עד שלא נשאו בין שנשאו עד שלא בגרו אבדו [מזונותיהן] ולא אבדו פרנסתן דברי רבי ואר"נ אמר לי הונא הלכתא כרבי ואותבי' רבא לר"נ יתומה שהשיאה [אמה] או אחיה וכתבו לה [במאה או בחמשים] זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מה שראוי [להנתן לה] טעמא דקטנה הא גדולה ויתרה לא קשי' הא דמחאי הא דלא מחאי ה"נ מסתברא דא"כ קש' דרבי אדרבי בתני' רבי אומר בת הניזונת מן האחי' נוטלת עישור נכסים ניזונית אין שאינה ניזונית לא אלא לאו ש"מ הא דמחאי אלמא היכא דלא מחאי איבד' זכותה וראובן נמי [שויתר] ולא ערער ולא מיחה איבד זכותו שאפי' סתם אינו יכול לחזור מחמת תביעה זו כי ציפוי זה לנוי ס"ת נעשה ואין להשתמש בו כדתני' בפ' הכל מעריכין (ערכין ו' ע"א) צדקה הרי היא בבל תאחר ואינה כהקדש דאלו הקדש אסור להשתמש ביה צדקה שרי לאשתמושי בי' הלכך ציפוי זהב ממון הקדש הוא ואין נשבעי' עליו.
1