תשובות מהר"ם, דפוס פראג תת״צTeshuvot Maharam, Prague Edition 890

א׳תתצ. ראובן ושמעון ולוי באו לדין וראובן טוען שמעון בא אלי ואמר יש לך נמיות ואמרתי לו הן מכרתים לו ונתן לי הכסף בתנאי כך [שיוליכם] בוויר"משא אם ייטיבו בעיניו אז יהא המכר קיים אם לאו [שאחזיר] לו הכסף ובכך נתתים לו והלך לו ובתוך השבוע הייתי הולך לוויר"משא ופגעתיו והשאלתיו על עסק הנמיות ואמר לי לא ישרו בעיני והנם בקסקיא שתחתי אמרתי לו חזור אתי לוויר"משא [אמר שמעון לא אוכל[ כי יש לי צורך במגנץ אלא אתן הנמיות לבתך ואשוב אחריך לקבל הכסף ועשה בטובתך והמתנני שם עד בואי אליך אמרתי לו איני יכול לעכב שם אבל הכסף אתן ביד נאמן להגיעו לידך ואתה תן הנמיות [לבתי] ובאתי לרוור"משא ועכבתי שם עד סמוך לשקיעת החמה ובראותי ששמעון לא בא לקחתי הכס ונתתי ללוי לפקדון עד בוא שמעון לפי ששמעתי משמעון שאמר כסף זה נתן לי לוי ע"כ נתתיו לו. לערב [בא] שמעון ובאתי אצל לוי ואמרתי לו השב לי הכסף שנתתי לך אמר [לי] לא אשיב לך שהוא שלי ואני נתתיו לשמעון וגם אתה החזרתוו לי באמת שהוא שלי והלכתי לשמעון ושאלתיועל עסק הנמיות אם נתנם לבתי ואמר לי לא השב לי כספי ואחזירם לך ועתה דינו של ראובן עם מי. כך דעתי נוטה שדינו של ראובן עם לוי ולוי חייב להחזיר לו הכסף שנתן לו ראובן כי לא היה ביד ראובן של שמעון כלום שהרי שמעון דמי כספו בידו ודין זה אינו דומה לדרבי נתן כלל דתניא (פסחי' ל"א ע"א) ר"נ אומר מניין [לנושה] כו' הלכך אי לו ללוי זכי' באותו כסף כלל שאפי' בטענת [לוי] שראובן החזיר לו הכסף בחזקת שהוא שלו אין בכך כלום לפי שאותה נתינה בטעות היתה שאלו היה ראובן יודע ששמעון לא החזיר הנמיות לבתו לא היה נותן הכסף ללוי ותניא (ב"ב קל"ב ע"א) הרי שהלך בנו למדה"י ושמע שמת בנו וכו' וקיי"ל דהלכתא כר' שמעון בן מנסיא דגההוא מתנה לאו כלום היא ועוד מצינו [שמחילה] בטעות לא הוי מחילה דאעמר (ב"ב מ"א ע"א) רב [ענן] שקיל בידקא בארעא אזדלא הדר גודא בארעי' דחביר' אתא לקמי' דרב נחמן א"ל זיל אהדר והא אחזוקי כמאן כר' יהודא וכר' ישמעאל בר' יוסי דאמרי כל שבפניו לאלתר הוי חזקה בהא לית הלכתא כר' יהודה וכר' ישמעאל [את גופך אי הוי ידעת לא עבדת] כי היכיח דאת לא הוי ידעת איהו נמי לא ידע אלמא מחילה בטעות לא הויא מחילה וכן לענין אונאה נמי אשכחן דמחילה בטעות לא הוי' מחילה דאתמר (ב"מ נ"א ע"א) האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה ופליגי בה רב ושמואל ובמסקנא אמר רבא ל"ק כאן בסתם כאן במפרש בסתם בטעות הוא לא הוי' מחילה [במפרש] דלאו טעות הוא הוי' מחילה דתני' בד"א בסתם אבל במפרש מוכר שאמר ללוחק חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה ע"מ שאין לך [עלי] אונאה אין לו עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר כו' הלכך דינו של ראובן עם לוי ולוי חייב לשלם לו ודינו של לוי עם שמעון.