תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתצ״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 891
א׳תתצא. ראובן טוען לשמעון פרע לי ק' מרק"ש ורביע שאתה חייב לי ענה לו שמעון כבר בא לוי שלוחך ונתתי לו הכל עד ג' רבעים השיב לו ראובן ח"ו מעולם לא שלחתי לך שליח על אותו חוב ואם אתה נתת ללוי לך והפרע ממנו ואמרנו לשמעון והלא לוי בכאן [יבא] ויאמר דבר מי יקום [וקראנו] ללוי וא"ל שמעון הלא באת בשליחתו של ראובן לפרע לו חובו ופרעתיו לך הכל עד ג' רבעים ענה [לוי] אמת כי בקש ממני ראובן לקבל ממך חמש חצ' ורביעי בפורשי בספינה וכשבאתי אצלך אמרתי לך ראובן בקש ממני בקש ממני לקבל אותו חוב ממך וכתב לי הרשאה עליך וכשמוע ראובן את דברי לוי חזר גם הוא והודה ששלוחו היה לקבל חובו משמעון ואמרנו לשמעון הואיל ולוי בא [אליך] בהרשאה היה לך לקבלה מידו ענה שמעון לוי זה בא אלי וא"ל ראובן שלח אותי לקבל חובו ממך והרשאה שכתב לי טמונה בחיקי והתחיל למשמש בחיקו כאן וכאן ולא מצאה ואמרתי לו מה לך לטורח זה אני מאמין לדברי חשוב כמוך וסמכתי על דברי לוי ועל שליחתו ופרעתי לו כל החוב עד ג' רבעים ואם יאמר לוי שלא פרעתיו כל החוב ישבע ויטול פעם שניה ולוי משיב לא נתת לי כל החוב אלא לפלוני [נתת] בשבילי כך ולפלוני כך וכך עד שעלה חשבונינו לג' חצאים וראובן משיב לשמעון אם תרצה לדון עם לוי הרשות בידך שאני לא אתבע את שלי משום אדם אלא ממך [אותן] ג' חצאים באו לידי ולא יותר כמו שלוי עצמו טוען שקבל ממך כך וכך לולא יותר ונשאר רביע פחות מליטרא של כסף ואותו כסף אתבע ממך ושמעון משיב הרי כבה הודית שעשית שליח ישבע השליח שלא קבל כל החוב ואשלם לך וראובן משיב פייסתיו לקבל את חובי מה שלא קבל לוי משמעון יפרע לי שמעון. ועתה יורינו הרב הואיל לוראובן מודה ששלוחו היה לקבל אותו חוב משמעון וגם הוא מודה שעשאו שליח אם יכול שמעון וגם להשביע את שניהם דחיישי' לקנוניא או לאו או יש לו לתן שמעון לראובן מה שלא בא ליד ראובן כמו שלוי אומר שהי' שליח ביניהם ועושה לו חשבון שנשאר בידו ליטר' של כסף פחות רביעית לפרע לראובן את שלו הואיל ולא קבל ההרשאה ולאח"כ יעמוד לוי בדין עמו. כך דעתי נוטה שיאן שמעון יכול לצאת מיד ראובן אלא או בפריעת חובו או בשבועה שהרי הוא מודה שידע בהבאת ההרשאה ע"כ היה לו לקבלה מיד לוי בשעת הפריעה וכיון שלא קבלה נמצאו דבריו מסייעים את לוי ומכחישים את עצמו וזה שאמר לראובן להשביע את לוי אינה [טענה] כי מה פשע לוי בשליחתו ומה העוה [הלא] החזיר את הרשאתו וגם מקצת חובו ע"כ צריך להחזיק לו טובה ולא להשיב לו רעה. ועוד שלא מצינו שנשבעי' שלא בטענה כ"א הנקובים כדתנן (שבועות מ"ה ע"א) ואלו נשבעי' שלא בטענה שותפי' כו' ואמר בגמרא (מ"ח ע"ב) אטו בשופטני עסקי ה"ק ואלו נשבעי' שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא ואלו שליח לא נמנה עמהן. הלכך אם רוצה שמעון יפרע לראובן את חובו ויתבע כספו מלוי או ישבע לראובן ויפטור ואחרי שבועת שמעון יתבע ראובן מלוי מותר חובו שרגלים לדבר ואם ירצה לוי להאמין לו לשבועת שמעון ולפרוע לו יעשה ואם לאו ישבע גם לוי ויפסיד ראובן כדתני' ר' חייא (שם מ"ז ע"ב) שניהם נשבעי' ונוטלי' מבעה"ב ה"נ שניהם נשבעין ויפסיד ראובן. ומה שאמרת לחוש לקנוניא אין כאן לחוש לה אלא היכא [חיישי'] כגון הבא לפרע מנכסי משועבדים אע"ג דחייב מודה ובהא נמי דתנן (ב"ב קע"ג ע"ב) כיוצא בו ארשב"ג הערב לאשהבכתובה [והיה] בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמא יעשה קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו אלו וכיו"ב חיישי' לפי שכאן בעל דין תובע ממון ולא שבועה אבל בזמן שהבע"ד אומר לחבירו הטוב בעיניך עשה או פרע לי ממוני או השבע לי אין לחוש לקנוניא כלל. ועל נדיבות יקום הוא מרנא ר' יהודה הכהן תשוקת נפשי ומחמד עיני רובי שלום יסתופפו בצילו אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לו כחשק לוי נאמן בכל ביתו שלום [וברכה] יבאו לנדיבי' [וקצינים] מאת אדונינו ומבקשני ממנו [אל] יאשימני על שלא פירשתי לו כל צרכו של השאלה כי דחקני ראובן בעת עיו"כ בעת המנחה ואני כותב על [הספר ובדיו] ונשכח לי קצת מן הטענה וזוכרני שכך טוען שמעון לוי זה הבא אצלי בשליחות של ראובן שותפו היה באותו חוב ואמרנו לו איך אתה יודע ששותפו הי' באותו חוב והשבי לנו באנו לוויר"משא קודם פריעת החוב וא"ל ראובן עשה בטובתך ופרע לי עכשיו ואמרתי לו הלואי שיפרע אדם בזמנו אבל אם תותר לי הרביע המוסף על ה' חצאי' אני אפרע לך מיד ואמר [לי] המתן עד שאדבר לשותפי והלכנו שנינו לבית לוי שותפו ואמר לו כך וכך אמר שמעון ענה לי איני מוותר לו אפי' בשוה מחט ובכך הבנתי שהי' שותף באותו חוב לפיכםך פרעתי. ומ"ש מר שידע בהבאת ההרשאה הכל יודעי' שהוא משתים עשרה רבוא. ומה שכ' מר והלא החזיר לו הרשאתו לראובן אף בזה לא פירשתי יפה כי ראובן ולוי שניהם הודו שלא בא בהרשאה אלא הטענו ורמז לו שמשמש בחוקו כאלו בא בהרשאה ולא הי' שם הרשאה לגמרי. ועכשיו יבין מורי בטענות הללו אם מחייבו הוא במקומו או יכול להפך השבועה על לוי ויגיע התשובה מפורשת ליד ר' יצחק לוי לוור"משא כי עכוב התפלות ורב ויצוה לכתוב [הטופס] ויגיע לידי. עיינתי בתוספת הטענות שהובאו לפני ולא נ"ל [לסתור] הדין מקדמתו בין שהי' לוי שליח בין שהי' שותף בחוב בין הרשאתו בידו בין שלא בא בהרשאה שהרי מודה שמעון שיד לוי לא היתה באמצע בשעת משא ומתן והיה לו ללוי להשמט מיד ראובן [מה ששמעון] נתן לו ולא אבה אלא מה שבא לידו נתן לו ונמצא כמשיב [אבידה] ומצינו בכמה מקומות כל שהוא משיב אבדה פטור משבועה דנתן (שבועות ל"ח ע"ב) מנה [לאבא] בידך [והלה] אמר אין לך בידי אלא נ' דינר פטור מפני שהוא כמשיב אבדה ותו תניא (ב"מ ד' ע"ב) סלעין דינרי' מלוה אומר חמש ולוה אמר שלש כו' וקיי"ל הלכתא כר"ע ותו הא דתני' (שבועות מ"ב ע"א) ר' אליעזר [בן יעקב] אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס כו' וקיי"ל דלית הלכתא כראב"י אלא כרבנן דפטרי [ולוי] זה נמי ל"ש. ומה שנכתב שהנותן לא ידע בין ימינו לשמאלו אינה טענה לפי שמצינו שהיודעי' נשכרי' ושאינם יודעי' נפסדי' שהיה להם ללמוד ולא למדו ועוד מצינו שטענת איני יודע אינה טענה לסמוך עליה דתנן (נדה מ"ה ע"ב) בת אחת עשרה שנה ויום א' נדריה [נבדקין] בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימי' ואמרי' בסיפא קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעי' אנו לשם מי [נדרנו לשם] מי הקדשנו כו' הלכך קם דינא כמעיקרא ותו לא מידי.
1