תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתצ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 892
א׳תתצב. וששאלת ראובן היה לו עור אחד של שועל טוב ומעולה בא שמעון אצלו ואמר בכמה תתן לי העור שלך כי הפחה בקש ממני לסחור אותו א"ל ראובן אתננה בכך וכך ולא בפחות לקחו שמעון מיד ראובן להוליכו לבית אומן לעשות ממנו כובע לפחה וראובן הלך עמו אמר שמעון לראובן אניחנו כאן עד בא האומן ענה ראובן הנח והניחו שם שמעון וכשבא האומן ומצאו מונח בביתו לקחו לעשות ממנו כובע לפחה ובכך [נתקלקל] העור ולא חפץ בו [הפחה] והחזירו על מי [אותו[ קלקול על ראובן או על שמעון. כך דעתי נוטה שמאחר שהעור בא מיד שמעון והוא הניחו ביד האומן ונתקלקל ע"י האומן נתחייב שמעון בדמים שקצב לו ראובן אע"פ שא"ל ראובן הנח שבאותו דבור לא נפטר שמעון מיד ראובן אא"כ א"ל הנה ונפטר דתנן (ב"ק צ"ב ע"א) קרע את כסותי ושבר את כדי חייב ע"מ [לפטור] פטור וכן לענין רבית איבעי' לי' למימר הניחם ע"ג קרקע והפטר ואי לא הוי יד ישראל באמצע (ב"מ ע"א ע"ב) אלמא בהניחם גרידתא לא סגי ליה ועוד דקיי"ל הלכתא בסתמא לא קבל עלי' נטירותי' הלכך קלקול זה חייב שמעון לראובן [לשלם].
1