תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתצ״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 893
א׳תתצג. וששאלת רשאובן הי' חייב לשמעון [ה' אונקיאות] של פשיטי' ונתן לו משכון עליהם והתנה עמו שאם ירצה שמעון שיהא רשאי ללותו מן הגוי על משכונו ברבית לדעת ראובן באותו תנאי שנותן לו ביום אחד בא לוי אצל ראובן וא"ל תן עתה לי [ד'] אונקיאות מפשיטי מאותן פשיטי' שאתה חייב לשמעון על המשכון [שהוא] בידי כי צריך אני לדבר מאד ולא אשים משכון שלך ברבית על [ד'] אונקיאות הנשארות וכן עשה ראובן נתן לו ללוי ד' אונקיאות שבקש ממנו והלך לוי ועבר על דבריו לוה על המשכון שבידו ה' אונקיאות ברבית לימים בא ראובן והיביא ללוי [ד'] אונקיאות הנותרות ורצה לקבל מיד לוי משכונו א"ל [לוי] שמתים ברבית בד' זקוקי' הנותרות בידך כי ד' אונקיאות שנתת לי קבלתי מהם שנים בחובי שהיית חייב לי מקודם לכן והשנים קבלתי בחוב זה ומה שאמרתי לך שלא אשים משכונך לרבית הטעיציך ועלה הרבית לששה דינר על מי לשלם הרבית. כך דעתי נוטה מאחר שלוי קבל מן ראובן אונקיאות מן החוב שנתחייב ראובן על המשכון וגם ראובן נתנם לו על כן אין לוי יכול לנטותם לצד אחר ולומר בלבי [הסכמתי] לצד אחר שדברים שבלב אינם דברים ועדו שדעת הנותן הוא עיקר ולוי בעצמו קבלם על כך הלכך חייב לוי לתן לגוי רבית שני אונקיאות לפי חלק המגיעו.
1