תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתצ״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 894
א׳תתצד. ראובן היה בידו פשיטי' ובא שמעון ונטל שנים מהם דרך שחוק והלך לו [לשעה] חזר אליו ועמד ראובן ותפשו וקרא לצבעון העומד שם [לעזור] לו ולקחת ממנו הטבעת שבידו וכבש ראובן את שמעון עד שלקח צבעון הטבעת שבידו והחזיר שמעון לראובן הפשיטי' וצבעון לא רצה להחזיר הטבעת כי לא השגיח אליו כי רוע מעללים הוא ומוזחק לרשע ולמסור ולהלשין וכיו"ב עתה תובע שמעון מראובן טבעת כי אמר מעל ידו נלקחה מי נתחייב ראובן בכך או לא. כך דעתי נוטה שחייב ראובן [לשלם] לשמעון הטבעת שלקח ממנו [צבעון] לפי שראובן העמידו עליו וגם כבש שמעון עד שנלקח ממנו ותנן (ב"ק קי"ו ע"ב) אם מחמת הגנב חיב להעמיד לו שדה בדאחווי אחווי ותו הא דאר [רבה (שם קי"ז ע"א)] ואם הראה בעצמו כאלו נטל ונתן ביד דמי ותו הא דא"ה [אביי] לרבא (ב"מ צ"ג ע"ב) אשכחי' רועה וא"ל גנבא סריא בדוכתא פלינא יתבינ' כך וכך [כלבי] כו' ואזל ושקל מיני' מאי א"ל הרי הוליכו למקום גגדודי חיות ולסטים וכ"ש זה ודוקא שצבעון זה [ידוע רשעו] אבל ישראל סתם דינו של שמעון עם השני מפני שיכול ראובן לומר לו אין לך בידי כלום וגם לא לקחתי כלום ממך דתניא (ב"ק י' ע"א) החופר בור [תשעה] ובא אחר והשלימו לעשרה האחרון חייב ותו הא דאמר [רבה (ב"ק צ"ח ע"א)] הזורק מטובע של חבירו לים הגדול פטור מ"ט דא"ל הא מנח קמך זיל שקליה ולא אמרן אלא בצלולי' דקא חזי ליה אבל בעכורין דלא קא חזי לי' חייב ולא אמרן אלא דקא אדיה אדויה אבל [אתי לידיה] השבה בעי.
1