תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקי״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 912
א׳תתקיב. וששאלת ראובן ושמעון באו לדין וטוען ראובן שמעון זה היה לו עבד ובא [זמרי] וגנבו ממנו והוליכו [ללודקיא] לימים תקנתי אני לדרכי ללכת לשם לסחורה ובא אלי שמעון ופייסני להשתדל בשבילו להוציא מיד זמרי העבד [ולתנו] ביד נאמן להוליכו עמנו עד יקראהו כי היה מתיירא מקלקולו על שמעון וכשבאנו לשם נשמע לו קלקולו ועשה רעה ובא בקהל וצעק עליו ועלי וצוו הקהל להחזיר לו דמי העבד וגם לקחו ממני ג' חצאי' של כסף ונתנו לו כי אמרו לא נשמע כזאת מעולם שהלך שמעון בכח של גוים ולקח שפחתו של זמרי שהיא פלגשו של זמרי [והבריחה] ממנו [למרחקים] ונפסדתי על ידו ג' חצאי ואותם אני תובעו. השיב שמעון אני לא פייסתיך מעולם להשתדל באותו דבר אלא אתה הלכת מדעתך וכתבת הרשאה מזוייפת על שמי ולקחת ממנו דמי העבד והכעסתו ובא עלי בחימה והפסדתי העבד על ידך וגם כ"ב זהובי' שנתתי לו בפשרה וכל זה הממון אני תובע ממך כי על ידך הפסדתיו. ענהו ראובן לא [הפסדתי] את שלך אלא על פחזותך ששלחת את פלגשו של מזמרי למרחקים ועל זאת הפסדתני ג' חצאי' ומה שאמרת על ההרשאה לא עלה בדעתי מעולם ומה בצע היה לי בדבר. כך דעתי נוטה שאין לו לשמעון על ראובן ולא ראובן על שמעון כלום מחמת תביעה זו. לראובן אין לו [על] שמעון כלום שאפי' כדבריו של [ראובן] לא הי' לו לסמוםך על אותו פיוס ולהחזיק באזני כלב אלא היה לו להחזיק עמו בתנאי. שאפי' הביא לו [לשמעון] ולא התנה עמו או שהתנה עמו ולא הביא לא הי' לו לראובן עליו אלא שכרו דתנן (ב"ק קט"ו ע"ב) שטף [נהר] חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים והניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואם אמר אציל אל שלך ואתה נותן לו דמי שלי חייב לתן לו ואמרי' בגמרא (שם קט"ז ע"א) בעא מיני' רב מרי ירד להציל ולא הציל מהו א"ל זו שאלה אין לו אלא שכרו וראובן זה לא התנה עמו ולא הביא לו אין לו עליו כלום [הרי] לך דאפיוס ליכא למיסמך.ץ לשמעון נמי אין לו על ראובן כלום שכל שהפסידו מעשיו גרמו לו ולא ראובן גרם לו וטענת ההרשאה דבר שא"א הוא דאין אדם חוטא ולא לו ומשעה שנתפייס עמו ראובן נסתלקו לו מעשיו כדתנן (ב"ק נ"ב ע"א) כסהו כראו ונפל בו שור או חמור ומת פטור.
1