תשובות מהר"ם, דפוס פראג צ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 92
א׳צב. מעת גלינו מעל שלחן מהר"ם שוב אין לנו פה להשיב כי רבו מחלוקת בישראל הללו מטמאי' והללו מטהרי' ונעשה תורה בשתי תורות לכן נמנינו להלך אחר ב"ד יפה אחר מהר"ם לרוטנבורג להאיר עינינו. על אודות ראובן הטוען על שמעון קבעת צינור בקרקע המקלח בי מימי גשמים וגם שופכים של חצרך ואותו צינור של אבנים הוא וקבוע בחצרך סמוך לביתי ממש אצל כותל ביתי וכותל ביתי הוא של עצים וכשקבעת אותו צינור ערערתי עליו וכתבת לי חתימתך שכל היזק שבא לידי מחמתך [עליך] לסלק והנה פעמים ושלש העמדתי [עדים שראו] שהיו הגשמי' מרובי' שהיו השופכי' הולכים לביתי ועתה אני רוצה שתסיר אותו מאת כותלי ותרחיקנו שלא יזיקני כי כשזוחלי' מרובי' נכנסי' לביתי ובמרתף שלי ואיני יכול לקבול עליך בכל פעם והשיב שמעון אמת שהוא חתימתי לסלק לך כל ההפסד שיבא לך מחמת צינורי אבל לסלקו לגמרי לא אשמע כי רצוני לבנות בתוך שלי מה שאני חפץ ואמת שפעם אחת נשבר הצינור ויצאו המים דרך אותה שבירה ונכנסו בביתך ומיד [תקנתיו] שלא הזיקך ואם יזיקך יותר אתקננו כאשר יאמרו ב"ד אבל לא אסלקנו ועתה יורנו מורינו עם מי הדין בראיות ברורות. ועוד תאיר עינינו על אודות בתי החורף שמחממות הערלות בשבת בלא ציוי אך מדעתם אם יש מכשול ועון מזה. ואם יש לשתוק ולהניח לעשות רצונם משום תענוג שבת הכל תבאר. ושלום מנחם בר' דוד. הלל בר' עזריאל.
1
ב׳תשובה אלה שני בני היצהר, המשכיים יזהירו כזוהר, וכעצם השמים לטוהר, מה לכם לשתות מי נהר, בארץ עיינות תהומות יוצאי' בבקעה ובחר, אך כי היכי דלימטו שיבא מכשורא. (סנהדרין ז' ע"ב) ששאלתם על שמעון שתיקן צינור של אבנים בקרקעו אצל כותל של ראובן של עצים וראובן טוען שמזיקו כשרבים נוטפי' על הזוחלי' ונכנסי' בביתו נראה דאם שמעון הרחיק ג' טפחים מראובן דאין לו להרחיק טפי אע"פ שמימיו מזיקי' [לראובן] ונכנסי' לביו דעל הניזק להרחיק עצמו ולגדור בפניהם כדאמר בפ' הבית והעלייה (בבא מציעא קי"ז ע"א) הנהו בי תרי דהוי דיירי [חד עילאי וחד תתאי איפחת מעזיבה כי משי עלאי אזלו ומזקי לתתאי] וכו' עד [ור' אלעי משום ר' חייא בר יוסי אמר התחתון מתקן] ומסיק דסבר כר' יוסי ומיהו ג' טפחי' צריך להרחיק דכל מידי דמתונא קשה לכותל ותנן (ר"פ לא יחפור י"ז ע"א) מרחיקי' את המלח ואת הזבל ואת הסיד ואת הסלעים מן הכותל ג' טפחים וה"ה לכל מידי דמתונא כדאמ' בגמ' פ' לא יחפור (בבא בתרא י"ט ע"א) ותנא דידן לתני חול ולוקמא במתונא ומשני הא תני לי' אמת המים אלמא דאמת המים ונברכת הכובסים ישיח ומערות דקתני ברישא גבי כותל [טיח לאו דוקא דה"ה] דיש לו להרחיק מכותל בנין. ותנא ברישא וה"ה בסיפא ותנא מיא ואע"ג דלא קבעי יש להרחיק ג' טפחים מדקתני נברכת וכן משמע מדפריך מחרישה תיפוק לי' משום זרעים תיפוק לי' משום מיא [אלמא כיון דצריכי להשקותם אע"ג דלא קביעי מיא] תדיר יש לו להרחיק וכ"ש בנדון זה דבקיעי טפי וכן משמע בתר הכי דמרחיקי' מי רגלים מן הכותל ג' טפחים [בשופכין] אלמא דאפי' לפי שעה גזרו ביה רבנן ואין ללק משום דהתם שופכים בידים דהוי גירי דיליה דהא ליתא דאפי' ממילא גזרו לרחיק כדאמר (שם כ"ב ע"ב) מרחיקי' את הסולם לימא מתני' דלא כר' יוסי ומשני אפי' תימא ר"י ומודה ר"י בגירי דיליה וזימנין [דבהדי דמנח לי' יתבה בחור] וקפצה ה"נ זימני' שהצינור נפלה בו מפולת עפר וצרורות והוא מנקר אותו ונמצא מקרב המים בידים על הכותל דהיינו גירי דיליה. ועוד בלאו מים יש לו להרחיק ג' טפחים חפירת הצינור מן הכותל דכל מרא ומרא דקא מהי קא מרפי [לארעא ומרע לאשיתיה] וכבר הוכחתי דכי היכי דלא יחפור אצל כותל בורו ה"ה דלא יחפור אצל כותל בנין ועוד שצריך להרחיק ג' טפחים משום החול והסיד שהצינור עשוי בו ופר"ח דאפי' ר' יוסי מודה במתני' לבד מהני דפליג בהדי' תדע מדלא פריך אהנך דרישא לימא מתני' דלא כר"י כדפרי' גבי סולם ש"מ דכולהו מודו. ומה שטען ראובן שאם יזיק ישלם הזיקו אפ"ה יש לו להרחיק דתנן (ב"ב כ' ע"ב). היה מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה ג' טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק אלמא [אע"ג] דמשלם הזיקו צריך להרחיק שזה יכול לומר איני חפץ בך לתובעך בדין ה"נ יכול לומר שמא יפול הכותל מחמת מימיך ולא מצינו שאטרח. מיהו אם נתן לו רשות לסמוך ע"פ שלא החזיק ג' שנים לאלתר הוי חזקה [כדפי' רש"י] בפ"ק דב"ב (ו' ע"א) גבי אחזיק להורדי וכל הני חזקות אינן של ג' שנים דלא שייך ג' שני חזקה אלא כשמחזיק בקרקע חבירו אבל הכא תשמיש בעלמא שמשתמש בשל חבירו ובשעה אחת שנשתמש בפניו ושתק הוי חזקה וכגון שטען מכר לי או נתן לי מתנה כה תשמיש זה דהוי חזקה שיש עמה טענה ואם אמר מכר או נתן לי צריך לשבע היסת כמו שפר"י ורב האי ז"ל [מההוא] דאמ' בפ' הכותב (כתובות פ"ז ע"ב) דתקנו שבועה על הקרקעות מדבנן וכפר"י בשמעת' דרבה בר שרשם (ב"ב ל"ג ע"א) ודלא כפי' רבינו שמואל ואין להאריך. ומ"ש לעיל שיש להרחיק ג' טפחים אין להקשות ה"מ בכותל לבנים כדמפ' פ' לא יחפור (בבא בתרא י"ט ע"ב) דהא ליתא דכ"ש של עצים שהוא חלש משל לבנים [כדמשמע] פ"ק דב"ב (ב' ע"א) דשל לבנים [וכפוסים] הוי ד' טפחי' ודומה קצת לשל אבנים וכן משמע בקרא לבנים נפלו גזית נבנה. וששאלת על הגויות המחממות בית החורף בשבת בצרפת היו נוהגי' היתר בבית מורי ואמר שרבי' יעקב דאורליינ"ש התיר אפי' לומר לגוי לתקן האש משום חולה שאין בו סכנה [דאומר] לגוי [ועושה] והכל חולי' אצל האש לישב בקרירות. אמנם במלכותינו נ"ל לאסור משום דברים המותרים ואחרי' נוהגי' בהן איסור שנהגו משום חומרא ופרישות שלא לישב בבית החורף שהוחם בשבת אי אתה רשאי להתירן בפניהם וגם מחיתי לשפחותי פעמים ושלש שלא להחם והרגשתי שהיתה מתחממת בצנעה ועשיתי לי' מסגרת בכל ע"ש אני סוגרו ואניחו סגור עד מוצאי בת. מאיר בר' ברוך.
2