תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקל״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 937
א׳תתקלז. שקול הדעת פ"ק דסנהדרין (ו' ע"א) אמר ה"ד שקול הדעת א"ר פפא כגון תרי נאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי מר אמר הי ומר אמר הכי ולא אתמר הלכתא אליבא דחד מנייהו וסוגיין דעלמא כחדמנייהו ואזל איהו ועביד כאידך היינו שיקול הדעת פי' מה [שעשה] עשוי ]וישלם] מביתו ואמר מו' רבי' יחיאל הלכה למשה דדוקא כה"ג הוי שקול הדעת אבל היכא דתרי תנאי או תרי אמוראי פליגי והדיין לא ידע כ"א דברי [האחד] וא ידע שאחד חולק עליו והורה ודן כה"ג לא הוי שקול הדעת אלא מה שעה עשוי ולא ישלם מביו וכן הורה רבינו יודה ז"ל וכן אם [טעה בתלמוד שרש"י] מפרש בענין אחד ושאר גאונים בע"א ולא ידע כ"א פירוש אחד ודן והורה כפי אותו הפירוש כה"ג לא הוי שקול הדעת אלא מה שעשה עשוי ולא ישלם מביתו והביא ראי' מפי זה בורר (כ"ט ע"ב) גמר' כיצד בודקי' את העדי' ההו דקרי ליה עכברא דשכיב אדינרי כי קא שכיב אמר פוני ופלוני מסקי בי זוזי אתו תבעו ליורשי' אתו לקמי' דר' ישמעאל בר' יוסי אמר כי אמרי' אדם עשוי שלא להשביע את עצמו ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא פרעו פלגא ואידך פלגא אתו לקמי' דרב חייא א"ל כשם שאדם כו' אמרו ליה ניזל ניהדר אמר להו כבר הורה זקן אלמא אע"ג דר"ח פליג עלי' מ"מ כיון שלא ידע [שחולק] עליו מה שעשה עשוי ולא ישלם מביתו כך שמעתי מפי ר' לשון הר' יצחק.
1