תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקל״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 936
א׳תתקלו. שותף שהודה לחבירו שיש בידו כך וכך ואח"כ אמר טעיתי במה שהודיתי ואין כל כך הרבה אינו נאמן מספ"ק [דגיטין י"ד ע"א] הנה גנאי דעבדו חושבנא בהדי הדדי כו' לסוף עבד חושבנא בין דיליה לנפשי' ולא פש [ליה] גבי' ולא מידי ופר"ח ור"ת וז"ל שהי' מודים לו בע"ד או שהי' הדבר ידוע בעדות ברור' דלא פש לגביה מידי ומוך דבריהם משמע דמנפשי' לא מהימן לומר טעיתי במה הודיתי אע"ג דאית לי' מגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי וכן משמע מהא דתנן (שבועות ל"ח ע"ב) מנה לי בידך א"ל הן למחר אמר תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב ובפ"ק דב"ב (ו' ע"א) מפרש טעמא כל האומר לא לויי כאומר לא פרעתי דמי ואמאי לא [מהימן] לומר אין לך בידי שטעיתי שהייתי סבור להיות חייב לך ואין אני חייב לך במגו דאי בעי אמר פרעתי אח"כ אלא ש"מ אינו נאמן לומר טעיתי וקשה לר' מס"פ גט פשוט (בבא בתרא קע"ה ע"א) שכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו היתומים חזר ואמר פרעתי נאמנים תנו מנה לפלוני וכו' משמע דיתומים הוא דאין נאמנים במה שחזר האב ואמר פרעתי וטעה במה שאמר תנו אבל איהו גופיה הוי מהימן לומר טעיתי מגו דאי בעי אמר אח"כ פרעתי ואמר ר' דאי [איתא] דאיהו הוי מהימן א"כ יתומי' להמניה בהאי מגו דאי בעי [אמרו] פרענו אח"כ או שאבינו פרע אח"כ אלמא ש"מ [דהא] דשכ"מ גופי' הוי מהימן אי הוי ידעי' שחזר ואמר [שטעה לא] מטעם מגו אלא דשכ"מ גופי' אין דעתו צלולה עליו ורגיל לטעות אבל אינש אחרינא אינו רגיל לטעות ואין יכול לומר שטעה אפי' במגו מאחר שכבר הודה.
1