תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקמ״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 941
א׳(הלכות מס מרבינו יוסיף טב עלם)
1
ב׳תתקמא. בני העיר הבאים להכניס מנת המלך ומטילים על כל איש ואשה בגזירה לתת מכל ליטר' או שויה בדבר העומד לסחורה כמו שעיניהם רואות לפי צורך שיעור וללאה יש לה כרמים וכן פוסקי' על כרמיה ועל הפירות ועל כל שאר עמלה כאיש ברעהו וטועני' שהכרמי' ממון בפני עצמו ועל הפירות בפני עמו שמשבצרן יכול אדם למוכרם אע"פ שאין בהן [הנייה] עם הפירות עד [שיצאו] כמו קרן ורבית ואנו מטילי' על הקרן והרבית. ולאה טוענת אין הכרם [כאותה] ליטר' שהכרם צריך הוצאה מרובה וטורח כבד בין בעבודות מרובות שלו בין באסיפתו ולא עוד אלא שבכל שנה באי' שרי הארץ ונוטלי' משם מנותיהם נמצא המטיל בו מוציא הרבה בזיעת אפו ואוכל קמעא ופעמים נשרף ונמוק והולך לו ומאומה לא ישא בעמלו אבל ממון העומד לרבית [או] סחורה נוח הימנה שהרי משכונו בידו וממונו הולך וגדל ואוכל בלא עמל ובלא יגיעה ובלא עין ובלא שום הוצאה ואם מצטרך למעותיו יכול לעשות בו צרכיו וטועני' זה כנגד זה א"כ הוא כמו שכתוב נ"ל שבדין טוענת לאה וטענתה טענה ושאין נוחה [ככל] הסחורה [ושכרה] מצויה כמו רבית ליטפל בהן והן דברים הניכרים ועוד מאוכלי רבית אתה למד שמשימי' משה רבינו חכם ותורתו [פלסתר] ואומרי' אלו הי' יודע משה שיש ריוח בדבר זה לא הי' כותבו [וכן] פרקמטיא נוחה ומצלחת וכספו ותמורתו תמיד בידו [ואפשר] בלא ספסר דזוזי דאינש עבדין [ליה] ספסרותא [לאפוקי] ארעא דבעי אריס דשקיל מחצה ואיכא עלה כמה הרפתקי כגון רוב חמה או רוב צנה מיעוט גשמים רוב גשמים ברד ארבה חסיל ילק גובאי שא"א לחביאו ולעשות שימור לו [כשאר] עמלו וכן [פירשו] חכמי' (יבמות ס"ג ע"א) א"ר אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע כו' וירדו מאויותיהם כל תופשי משוט וגו' ותו אמר רב (שם) על ביני שובלי חזינהו [דקא נייפן] וכו' והיאך משוים דבר [שטיפולו] קשה ושכרו מועט לדבר שטיפולו במנוחה ושכרו מרובה לדבריהם אם נוטלי' אותו שכר מועט [הבא] מוך צער ובאין על הקרקע נמצאו מכלין קרן ופירות ושמט בעל הקרקע ויצא ריקם ח"ו לא תהא כזאת בישראל ולא שום פסוק בזה אלא בבני עשו שנאמר דרך עצל וגו' ופי' רבי' יעקב בן אחי עצל זה עשו שנתעצל מתלמוד תורה כמסוכת הדק כמסוכת של קוצים שמחזיקים בבגדים של אדם הוא מושך בצד זה והיא מתחזקת בצד אחר גובה את הארנון מישראל ועד שלא יגבה את הארנון הרי הגולגולת בא עליהם ועד זו נגבית באי' עליהם [לעשוק] עירונים אבל דרכן של ישראל אינו כן אלא כמו שנאמר בסוף המקרא ואורח ישרים סלולה שיושבים [ומטיבים] בכל מעשיהם ומסדרין ביניהם כדרך שמסדרי' בערכין שנאמר איש כמתנת ידו ואין להפך ולגלגל ולכלות את הקרן אלא כענין שנאמר ואהבת לריעך כמוך וכן תרבות ישראל ומנהג הקהילות נותני' עיניהן על הפקחין כענין שנאמר ואתה תחזה מכל העם וגו' ויושבי' ומדקדקי' ומטילי' על כל או"א בצדק איש לפי עמלו ולפי טיפולו ודנין על אחיהם כאלו הם גופן לקיים [מה] דאמרו (שבת ל"א ע"א) [מה דעלך] סגי לחברך לא תעבד. ומה שמטילי' על ליטרא של פרקמטיא [אינו] דין שיקבלו על ליטר' של קרקע שפחותה זו מזו וכן נוהגין חכמים חכמי הקהילות ורואים אם נוחים להטיל על הקרקע [ושומטין] את הקרקע לגמרי שאם באי' לאוכלן מכאן ומכאן אין לו חיים ולא מצינו בכל התורה ששיעבד הקב"ה כלום את ישראל בקרקע [אלא] היוצא השדה לשנה. וכן בלקט שכחה ופיאה ועוללות ובהענקה ובמלכותא דארעא נמי כתיב והיה בתבואות ונתתם חמשית לפרעה ולא כלום [בקרקע] ומה שטוענין והלא יש מכר לאחר בציר אין בכך כלום וכלום יש לו מכר אלא על עסקי פירות א"כ אין לדבר סוף והלא אדם קונה לעצמו כלי תשמיש ע"מ למצוא פרנסתו כגון העול והמזרה והקנקן למחרישה וכל כלי העגלה תיבות וחביות בתוך הבית ומצפה למצוא על ידיהן שום פרנסה כלום מטילי' עליהם מתנות אמרת לא כך היה אלא דרך בני אדם להכין מלאכתו בחוץ וללכת ולשוטט בכל ענין שיכול וכשבאה פרנסתו נותן מנתו לפי ענינם אבל להתנפל ולהכביד עליהם לא שמעתי עכ"ל. וששאלת על ראשי הקהל הבאים לשנות ולהטיל מס כל כך על שוה ליטר' קרקע [כשוה] ליטר' מעות בכל מלכותינו אין נותני' כלום מס מן הקרקעות ופעמים רצו בעלי כיסין לשנות ובא המעשה לפנינו ולא הנחנום דהא דאמרי' (ב"ב ח' ע"ב) רשאי' בני העיר להסיע על קיצותן היינו קיצת שכבר נהגו קודם לכן בעיר מימי קדם או שהן עצמן באי' לתקן תקנות מדעת כולם וקמ"ל דנתקיימו הדברים ואע"ג דבדבור בעלמא קא מתנו דגרע טפי מאסמכתא דכל דאי לאו כלום הוא הכא ודאי מהני בהווא הנאה דקא [צייתי] להדדי במידי דאיכא רווחא להאי כמו להאי איידי דקני גמר ומקני כי ההוא דפ' הפועלים (בבא מציעא צ"ד ע"א) מתנה ש"ח להיות כשואל ואפי' בדברים בההוא הנאה דנפי' עלי' קלא דאינש מהימנא הוא גמר ומשעבד נפשי'. ואנא לא שמעתיה להא דר"ת וקיימתיה מסברא אבל לשנות שלא מדעת כולם במידי דאיכא פסידא לזה ורווחא להאי ולא למגדר מלתא הוא אין שומעי' להן לעשות תקנה לעצמן שלא כתורה כמ"ש בשם רבי' יוסף ט"ע מ"כ. ועוד יש להביא ראי' ברורה מדתנן במס' פיאה (פרק ח' מ"ט) מי שיש לו מאתים זוז לא יטול פיאה כו' ומשמע אע"פ שיש לו קרקע ששוה מאתים זוז מדקתני סיפא היו משועבדי' לכתובת אשתו או לבע"ח ולשון שעבוד שייך בקרקעות. ועוד תני' ומייתי' לה בפ"ק דב"ק (ז' ע"א) היו לו בתים שדות וכרמים ואינו מוצא למכור כו' ה"ד אילימא [דהוזל ארעתא] דכ"ע ודדידיה זול בהדייהו אפי' טוב אנמי ליספו ליה ופרש"י דהא תנן היה לו מאתים זוז חסר דינר אפי' נתנו לו אלף זוז בבת אחת ה"ז יטול ותנן בפ' בתרא דפיאה מי שיש לו נ' זוז והוא נושא ונותן בהם ה"ז לא יטול ומפרש עלה בירושלמי (שם) [טבין חמשין דעבדין מן] מאתן דלא [עבדין] וע"ז סמכו הקדמונים שלא להטיל מס על הקרקעות כי כל [המס] אינו אלא מן המשא ומתן ותדע שהרי איכא בבני העיר עניים ואינם נושאים ונותנים במעות ובפרקמטיא אע"פ שיש להם קרקעות אן השר לוקח מהם מס אלא כה"ג שתהא הקרקע עצמה משועבדת למס והכי משמע בחזקת הבתים (נ"ה ע"א) הני [זהרורי] דזבין ארעא לטסקא זביניהו זבינא וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מ"ט כרגא אקרקף דגברא מנה אבל טסקא דארעא לאו חובת גברא הוא אלא על הקרקע מוטל ועוד יש ראי' [דמקרקעי] גריעי טפי ממטלטלי דאמרי' (ב"ק ז' ע"ב) כל מילי מיטב הוא אי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי.
2