תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקמ״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 943
א׳תתקמג. וששאלת אם המלך העביט הקהל והעליל עליהם בשביל ראובן שלא בא ליום מועד ולקח מהם ממון אחרי שראובן אמר שלא נתערבו עבורו אין לו לשלם חדא כי [אין] זה דין שיעביט יהודי אחד בשביל חבירו כמו שכתבת' מירושלמי דפ' אין בין המודר (ח"ב) אין אדם נתפס על חבירו אלא בארנונא וגולגלותא בלבד ואי' נמי בירושלמי דפ' הגוזל בתרא (ה"ו) ריב"ל אין אדם נתפס על חבירו בחייו לתן לו אלא בארנון וגולגולת ואע"ג דרב פליג עלי' הלכה כריב"ל אפי' לגבי ר' יוחנן כ"ש לגבי רב כמו שפסק ר"ת מכח ההוא דבני העיר (כ"ז ע"א) ועוד דהכא [רב] נמי סבר כריב"ל כדאי' בירושלמי [דאין] בין המודר (ה"ב) רב אמר כל הנתפס על חבירו חייב לתן לו חייליה דרב מן חדא הגוזל שדה מחבירו ונטלהו מסיקי' כו' ולא שמע' להא דא"ר יוחנן קנס קנסו הגזלן ובגמרא דידן איכא נמי כה"ג פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ג ע"ב) בר מתא אבר מתא מעבט וה"מ בכרגא דההוא שתא כו' וטעמא משום דינא דמלכותא דינא בכה"ג אבל להעביט בשביל דבר אחר את האחד בשביל חבירו אין זה דינא דמלכותא אלא גזילה דמלכותא ולא הוי דינא. ומעשה בא לידי שראובן ושמעון היו להם שותפות בחוב בשר אחד וכשבא השר העיר לפרוע עיכב קצת מן החוב ואמר ראובן יש בידו כל כך ממעותי ובשבילו [אני] מעכב החוב ובא שמעון ותבע את ראובן לדין ואמר שכך נתעכב לו בשבילו שיפרע לו [כדר'] נתן או כת"ק ישבע שלא נתחייב לו לשר כלום וראובן טען השר משקר איני חייב לו כלום ופטרתי ראובן ואפי' משבועה מדאמר פ' חזקת הבתים (בבא בתרא מ"ה ע"א) האי בר ישראל דזבין לי' חמרא לישראל חבריה וקאתי גוי וקא אניס ליה מיניה מסיק אמימר דבכל ענין לא מבעי' ליה לפצויי דסתם גוים אנסי' הם וכל מה שיפרעו יחלוקו בשוה. ומה שכתבתם שמנהג הוא שהקהל מעביטים ע"י גוים כל מי שחייב מס ואינו חפץ לתן ותמהין העולם מניין להם כשהיחיד אמר איני חייב ואעפ"כ מעביטים אותו וצריך הוא לתבוע הקהל לדין ורוצי' הקהל להיות כמוחזקי' לשבע הם או להפכה עליו למה תועיל תפיסה זו שהיא שלא כדין ונ"ל להביא ראי' מהוא דאיזהו נשך (ע"ג ע"ב) וכו' בסי' תתקט"ו. מאיר בר ברוך.
1