תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקמ״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 947
א׳תתקמז. דין האומרת על בעלה ישען על ביתו ולא יעמוד נאמנת כדמוכה בשילהי נדרים (צ' ע"ב) דכל מלתא דידעה דבעלה [ידע] בה מהימנא דהלכתא כרב המנונא (שם צ"א ע"א) דסתמא דתלמודא מייתי' למלתא בכמה דוכתי ושוב מצאתי כדברי בתוספת ר' זצ"ל בפ"ק דב"ב [בשמעתי' דהקובע] זמן לחבירו (ה' ע"ב) שכתב אהא דמיבעי' לן אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא וז"ל רבינו שמשון תפשוט מהא דתנן ביבמות פ' ב"ש (יבמות קי"א ע"א) היבמה שאמרה תוך ל' יום לא נבעלתי נאמנת וכופין אותו לאחר ל' יום מבקשין ממנו וכו' עד את"ל דאמרי' מגו במקום חזקה לאחר ל' מ"ט אין כופין דכי אמרה אינו רוצה לבא [עלי נימא] דליהמנה במגו דאי בעי אמרה אינו יכול לבא עלי דנאמנת היא לומר כדמוכח בסוף נדרים דכך מילי דידע בה בעלה נאמנת משום דאין [אשה] מעיזה בפני בעלה עכ"ל הרי שבהדיא כתב דהיא נאמנת ומדבריו יש ללמוד דאפי' [לרבא] מהימנה אחרי שכתב כך בסתם מהימנה משמע ליכא מאן דפליג דלא פליגי רב המנינא ורבא אלא באומרת לבעלה גרשתני וכיוצא דלא מיכוין לבזוי נפשה וכן בהשמים ביני ובינך [קאמר] תלמודא דלא קשי' לרבא משום דלא סגי דלא אמרה יורה כחץ אי לאו דאיתא כדקאמרה לא אמרה ליה אלמא דל"פ [אלא] בגרשתני וא"כ כיון דמוכח התם דלרב המנונא מהימנא כל היכא דידעה דבעלה ידע בה מניין לנו [לבדות] מחלוקת [חדשה] ולמימר [דלרבא] לא מהימנא הא ודאי איכא למימר במאי דפליגי פליגי במאי דלא פליגי ל"פ והאריך הרבה הרב [בפי'] שמעתא דיבמות ונדרים אך מסקנא לדבריו כתב ג' צדדים יש בדבר היכא דידעה דבעלה ידע בה דאיכא בושת קצת כגון בביאה שלא יכול לבא עליה וזהו גנאי להוציא דבר זה מפיה בהא מהימנה לכ"ע והיכא דאיכא ביזוי דבעלה לא ידע בה כגון טמאה אני לך והשמים ביני לבינך למשנה ראשונה מהימנה למשנה אחרונה לא מהימנה והיכא דבעלה לא ידע בה ולא מבזיא [נפשה] כגון גרשתני בהא אפלגו ר"ה ורבא לר"ה מהימנה [ולרבא] לא מהימנה והלכתא כרב המנונא ע"כ דבריו. אמנם בדורות הללו שאין בנות ישראל צנועות כאשר היו בדורות הראשונים יעשו דרך בקשה אם לא שיש רגלים מוכיחות שכדבריה כן הוא ומיהו מתוך דברי הרב ר' אברהם ב"ר דוד משמע דאינה נאמנת יותר מן האיש [בדבר דלא קים לה] בגוי' טפי מיני' וראייתו מפ' הבא על יבמתו (יבמות ס"ה ע"א) הוא אמר מינה וכו'.
1