תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקנ״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 957

א׳תתקנז. בהנזקין (נ"ב ע"א) [נכסי] יתומים הרי הן כהקדש נ"ל [אם] אדם תובע את היתומי' ואמר אביכם הי' חייב לי והם טועני' להד"ם או אין אנו יודעי' שאין יכול להשביעם שבועת היסת ואפי' ביתומי' גדולים כי אל נתקנה שבועת היסת אלא בטענת ברי משום חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו והכא הוא אינו טוען טענת ברי שהן יודעי' אלא אומר אביהם היה חייב לו ויכול להיות שהיה חייב לו וכיון שאין לו לא שטר ולא עדי' שהודה בשעת מיתתו ולא צוה להם אביהם מקודם לפרעו אין מצוה עליהם בכה"ג לפרוע חוב אביהם ואם הוא טוען שמא צוה לכם אביכם לפרעני אין נשבעי' בטענת שמא אלא בהנך דפ' כל הנשבעין (שבועות מ"ה ע"א) השותפי' וכו' [והא דתנן התם וכן היתומי' לא יפרעו אלא בששבועה] היינו יתומי' מן היתומי' וכשיש להם שטר ובאי' לטול אז נשבעין שלא פקדנו אבא וגובין מה שכתוב בשטר שלהם אבל לשבע ולפטור לא מצינו שנשבעי' בכה"ג. וכן [כתב] הר' ישעיה מטרנ"א וכן שמעתי בשם מורי קרובי הרב ר' שמואל מבבנבערק ואחר זמן מצאתי בתוס' ר' יהודה מפרי"ש ז"ל וז"ל שכתב בסוף פ' המוכר את הבית (בבא בתרא ע' ע"ב) גבי שטר כיס היוצא על היתומי' נשבע וגובה מחצה פי' רבינו שמואל ובאידך מחצה משתבעי יורשיו שבועת יורשין שבועה שלא אמר לנו אבא [שחייב] לזה חצי הפקדון ואין נראה לר' דהא שבועה זו לא מצינו בתלמוד לפטור כ"א לגבות דהא ההוא דפ' כל הנשבעין דאב גובה בשבועה והבן גובה בין בשבועה בין בלא שבועה דמוקי לה כב"ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ואפ"ה נשבע הבן שבועת [יורשין] אע"פ שהאב חשוב כמוחזק ע"י שטר שבידו ודומה בכך הבן כאלו בא לפטור ע"י שבועת [יורשין] מ"מ אין [זה לפטור] אלא לגבות שיגבה ע"י השטר ואפי' שבועת היסת לא אשכחן כי אין להטיל עליהם שבועת יורשי' כיון שאין להם לידע אם פרע להם אביהם אם לאו עכ"ל ול"ד למנה לי בידך והלה אמר איני יודע דפטור [וקיי"ל דישבע] שבועת היסת שאינו יודע [דהתם] שכנגדו טוען טענת ברי כי היה לו לנתבע לידע. ומכאן אין להביא ראי' מדקאמר [נכסי] יתומי' הרי הן כהקדש אלמא אע"ג דתקון משיכה גבי יתמי איקמוה אדאו' לטובתם א"כ שבועת היסת נמי לא תקנו איתמי כי אין ראי' דאיכא למימר הא דהכא איירי בקטנים אבל לא בגדולים. ואע"פ שהן פטורי' מן השבועה היתומים יחושו לעצמן אם יודעי' הן שאביהם היה חייב לו יתירו לו פיסת יד דיתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו ואם הי' טוען טענת ברי בפני צוה אביכם לפרעני או לפני עדים צוה לכם והם הגידו לי והלכו להם אז ודאי נשבעי' שלא צוה להם אם הם גדולי' אבל אם הם קטני' אין נזקקי' לנכסי יתומים קטנים אא"כ רבית אוכלת בהם.