תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקנ״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 959
א׳תתקנט. ההוא תולה מעותיו בגוי הוי (כתו' פ"ו ע"א) נ"ל [דהא] דאמרי' היכא דאית לי' זוזי לבע"ח דצריך לשלם מעות ולא שוה כסף ה"מ היכא דידוע לנו שיש לו מעות אבל אם הוא אמר אין לי מעות ושכנגדו אמר איני מאמינך השבע שאין לך מעות א"צ לשבע חדא דלא אשכחן שבועה דכותי' נשבעי' ומשלמי' ואם נשבע שאין לו מעות ומשלמי' שאר שוה כסף אשתכח דנשבע ומשלם ועוד דאין נשבעי' בטענת שמא אלא אהנך דתנן בפ' כל הנשבעי' מ"ה ע"א] השותפי' והאפטרופ' כו' ואפי' היכא דחזי' שיש מעות בידו והוא אמר שאינו שלו של פלוני הם לא משביעי' ליה מדאמר הכא תולה מעותיו בגוי הוי ולא [חזינן] שהשביעוה [אלא] דקאמר [ליה] הוא עשה שלא כהוגן שהערים להפקיע תקנת חכמים בטענת שקר. והיכא דאמר אין לי מעות ונמצא שקרן תו לא מהימנ' לי' בזה החוב אם יאמר אין לי מעות אלא צריך למטרח ומזבן ולפרוע מעות כדאמר הכא (ברמז מ"ז ק"ט).
1
ב׳מפרק אלמנה. ראובן טען על שמעון דעו שבקשתי את שמעון לקנות לי בגדים וקנה אותם ונתתי לו כל המעות כאשר קנם והוא לא נתן כל המעות לגוי רק מקצתם והמותר שכח הגוי ועבר יותר משנתים שלא שאלם ממך ע"כ תן לי השכחה ואם ישאלם הגוי עלי לפרוע והשיב הכל כדבריך כו' נראה בעיני שיש לשמעון להחזיר לראובן כל המעות שנשארו בידו דודאי היכא דראובן הי' שואל את שמעון לקבל לו מעות מן הגוי וטעה הגוי בחשבון והוסיף לו בהא איכא פלוגתא דרבוותא והמה בכתובי' בתוס' דכתו' בפ' אלמנה (צ"ח ע"ב) אבל בנדון זה מאיזה טעם יקנה השליח כו' כדלעיל ברמז תתקנ"ג.
2