תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקע״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 977
א׳תתקעז. ראובן טוען לשמעון ספרים מסרתי לך שוים י"ב זקוקי' ועומדי' לך ט' ליטר' פשיטי' מטבע נורנבערגיס והנני היום מזומן לפדותם ושמעון משיב כך הי' הענין שנתפשת ושלחוני הקהל להשתדל בשבילך והלכתי בשליחות' ואמרת לשלוח לי [הספרים] ואמרתי אקבלם ע"מ שתפדם וכל ההפסד שיעלה עליהם וכן נדרת לי וראובן משיב ע"מ כן מסרתי לך הספרים שאם הקהל צריכים למשכנם שלא ימשכנום אלא [להקדש] ואותו הפסד נדרתי לך ושמעון משיב נדרת לי לשלם כל ההפסד שיעלה עליהם והנה שלחת הספרי' למו' הרב ר' ידידיה ולי למכור לך ב' חתיכות מאותן הספרי' מסרתי ב' חתיכות למו' הרב ר' ידידה למוכרן ומכרן ועכשיו תופס הר' ידידי' הכסף ואינו רוצה להשיבו ואמר ראובן לא שלחתי ספרי כ"א לך ועוד אמר שמעון כי מסרתי הספרי' לאיש נאמן גברא רבה כמוהו לא מצאתי בעיר הוא [המר] הרב ר' ידידי' כי ידעתי בו שיודע כתתבי' למוכרן ועל כתביו נמכרו ואמר ראובן אך ודעתיך שהיית לוקח מה"ר ידידי' לסייעך מוכרם אבל ספרי לא מסרתי אלא לך ועוד אמר ר' אובן שאותו סף שתופס הר"ר ידידי' זהו בשביל [שאתה חייב] לו ואמר שמעון איני חייב לו כלום וכל מה שעשיתי עם ספרך המוטב שיכלתי עשיתי כדין פדיון שבויים. תשובה נראה בעיני אם מודה שמעו שקבל הספרי' מכח ראובן לא היה לו למוסרן לשומר אחר ואם מסרן לשומר אחר חייב לשלם לראובן דקיי"ל שומר שמסר לשומר חייב אא"כ נתן לו [רשות למסור לאחר] כדמוקמי' בפ' המפקיד (בבא מציעא ל"ו ע"ב) ההוא דהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר כגון שנתנו לו הבעלים רשות להשאיל ואפי' אם הי' ראובן רגיל להפקיד שאר ענינים אצל מוהר"ר ידידיה נראה בעיני דמצי למימר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר תדע דכי פריך מהשוכר את הפרה [והשאילה] לאחר ומשני כגון שנתנו לו הבעלי' רשות להשאיל ואמרו [לו] לדעתך לוקמי' כגון שהי' הבעלי' רגילי' להפקיד אצל השואל אלמא דאפי' בכה"ג שייך לומר אין רצוני. וא"ת מאי קאמר לעיל (ב"מ שם) גבי סבתא שאני התם דכל יומא הוי מפקדי גבה ומשמע דאפי' רבי יוחנן מודה דפטור כיון דרגילין להפקיד [אצלה] י"ל דלא אתא למימר דאפי' ר' יוחנן [מודה] דפטור בהא אלא אתא למימר דאפי' לרבא דאמר שומר שמסר לשומר חייב מטעמא דאת מהימנת לי בשבועה [היאך] לא מהימן הכא מודה דפטור כיון דאיהי נמי הויא מהימן להו [דכל] יומי גבייהו הוי מפקדו אבל לר"י דמחייב מטעמא דאין רצוני כו' [חייב] כפי'. וא"כ נדון זה אפי' אי הוי רגיל להפקיד גבי מהר"ר ידידיה חייב אי הלכה כאביי בהא לגבי רבא דמפרש טעמא דר"י משום אין רצוני שיהא כו' כמו שפי' ר"ח ואין להקשות לפר"ח אמאי לא חשיב האי בהדי יע"ל קג"ם דלא חשיב אלא במאי [דאיפליגו] פלוגתא דנפשייהו אבל הכא אליבא דר"י פליגי ומיהו ר"י פסק הלכתא כרבא וא"כ אי הוי רגיל להפקיד אצל מהר"ר ידידיה לא מפקי' ממונא משמעון מספיקא כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא. ואם שמעון טוען נתת לי רשות [למוסרן] למהר"ר ידידיה ישבע שמעון שכן הוא שנתן לו רשות לתתן לו ועשה שליחתו שנתנו לו למהר"ר ידידיה בחזקת ראובן ולא בשביל פרעון שום חוב על עצמו. ומה ששאלת שמעון אומר שנתערב עבורו על מה שישלם לו כל מיני הפסדות [דלימטו] על ידו וראובן אמר לא כי אלא התנה בפירוש דוקא למשכן ערבונותיו ברבית להקדש אבל אכילת סוסים וכיו"ב לא אם שמעון מוחזק נאמן לעכב ובשבועה [שהוא] כדבריו וישבע כמה יש ההפסד ובלבד שלא הפסיד בפשיעה כי אם פשע שמעון ובא ההפסד בפשיעתו זה לא ישלם לו רשאובן אבל שאר כל ההפסדות שלא בפשיעתו חייב לשלם לו דכל המתערב בחבירו נגד הגוי חייב לשלם לו כל מיני הפסד ואפי' לא אתני ושמעתי מקדם שכך היתה תקנת הקהילות עד אשר בינותי בספרים והראה לי דין גמור [כיון דארבעה] לי' אריא אמצרא [מחייב] לסלוקי ולמפרע כל פסידא דאתי לי' מחמתי' וגדולה מזו אמרי' בפ' גוזל בתרא (בבא קמא קי"ד ע"א) האי בר ישראל דמזבן ארעא לגוי אמצרא דבר ישראל חברי' משמתי' לי' עד דמקבל עלי' כל אונס דמטי ליה מחמתיה משום דארבעה אריא אמצרא: אבל [אם] שמעון איננו מוחזק אז ישבע ראובן שהוא כדבריו שהתנה כך מתחלה בפירוש שלא ישלם שום הפסד אלא מה שיעלה לתן רבית להקדש מן המעות. מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
1