תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקצ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 992
א׳תתקצב) בקצרה אשיב הנראה בעיני אם כששלח ההגמון אחר הקהל ושאל מהם מה ששאל אם באותה שעה קודם שנתפשרו אמר איני רוצה שיתנו שאר בני אדם שלא נשבעו לשקר אז ודאי לא יתנו כ"א הנשבעי' אע"ג דהקהל הם שותפי' במסי' וכיון דהם שותפי' אין שותף חולק שלא מדעת חבירו כדאי' בפ' הגוזל (בבא קמא קט"ז ע"ב) ופ' המקבל (בבא מציעא ק"ה ע"א) ה"מ למסי' אבל עלילות וארנונת בזה אין שותפי' אפי' אם מעליל על מקצת הקהל שלא כדין לא [יתחייבו] האחרי' עמהם כ"ש בדין זה שהעליל עליה כדין שהיו כופרי' את דבריהם האשוני' בפני ההגמון ואת שבועתם שלא יתנו [אחרים] עמהם. וגדולה מזו אמרו בפ"ק דב"ב (ח' ע"א) ההוא [דמי כלילא] דשדו להו אבני טבריא אתו לקמי' דר' אמרו ליה ליתבי' רבנן [בהדן] כו' ערוקו פלגא שדיוהו אאידך פלגא עד שדיוהו [אכובס] כו' ולכאורה אותן שברחו היו פפטורי' לתן עמהם שאל"כ [לימא להו רבי] אפי' אם תברחו תצטרכו לתן אלא ודאי הבורחים פטורי' מיד ולא הי' להם לתן מאומה עם הנשארי' כיון דעלילה [היתה] ולא הי' שותפי' בזה ולהכי אע"פ ששמו עליהם מתחלה על כולן וברחו מקצתם קודם שנתרצו ונדרו להם הממון ביחד אמר הבורחי' פטורי' כ"ש הכא וק"ל. ומה שטוען האפטרופוס של הקהל על ראובן וחמותו שצעקו לפני ההגמון והוסיף לקח מהם וראובן השיב שהם פרצו הגדר תחלה כשהעליל עליהם את הגמון ושאל מהם ממון ואמרו הם אדונינו תקח מכל הקהל ביותר [אם אמת כדברי ראובן שכך אמרו אז פטור שהם פרצו הגדר תחלה] ואם אינו כדבריו אז חייב ראובן לשלם להם כל מה שיבררו בעדים שהפסידו במסירתו ואם אין להם עדי' והוא אומר לא הפסדתיכם כלום ישבע שלא הפסידם ויפטור דבעי' היא [אם] עשו תקנת נגזל במסור (ב"ק ס"ב ע"א) וסלקא בתיקו וקיי"ל דכל תיקו דממונא לקולא ולא מפקי' ממונא מספיקא אבל אם הוא יודע שהזיקם ואינו יודע [כמה] הזיקם פסק ר"ת [ישבע] שכנגדו כמה הזיקו ויטול. ומה שפטרתי אותו שלא לתן עמהם אם הוא כדבריו ה"מ מס' זקוקי' ולמעלה דהיינו מחמת העלילה אבל הס' זקוקי' שהן מס הקצוב להם בכל שנה באותו מס צריך לתן ואין ההגמון יכול לפוטרו דשותף הוא בדבר זה ואין שותף חולק שלא לדעת חבירו אבל מס' ולמעלה לא יתן. ואע"פ שמתחלה באו הוא וחמותו לקהל ואמרו להו להתפשר להציל נפשות אביונים נקיים והם יתנו חלקם מ"מ אחרי שבאותה שעה לא רצה ההגמון לקחת הון וכופר והם לא הצילו הנפשות אלא משמיא דרחימו עליהן [פטור] ראובן דגבי שטף נהר חמורו וחמור חבירו וירד להציל [ולא הציל] אמרי' דאין לו אלא שכרו (ב"ק קט"ז ע"א) דהא לא עביד שליחתו דנדר להציל ולא הצילו וכ"ש הכא שהרי לא נתנו אלא בשביל עלילה שהעליל עליהם שנשבעו שקר. ומן הגר שפדאו בל' זקוקי' ונתן ראובן חלקו ברצון ועתה שואל שיחזירו חלקו כיון [שבפשיעתן] נתפס שנשבעו עליו שהיה גר נראה שהם פטורי' שהרי אפי' עמדו בדין ונתחייבו לפדות הגר והלך הוא ופדאו בשבילו הניח מעותיו על קרן הצבי כמו פורע חובו של חביו דמבריח ארי מנכסי חבירו ואפי' מלוה על המשכון ואפי' בע"ח דוחק כדמוכח בירושלמי ואע"פ שפר"ת פורע חובו דוקא מזון האשה והבנות אבל שאר חוב לא נראה דברי ריב"א דבכל חוב מיירי ועוד כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקי' ממונ מספיק' ועוד שהרי עדיין לא עמדו בדין ולא נתחייב לפדותו ומי יימר דמחייבי לי' ב"ד שמא הרבה הי' יכולי' לטעון. ואת הבשר שלא הדיח ונמלח ונתבשל ואסרת אינו כן דהא דמצריך תלמודא הדחה ברישא אין זה אלא לכתחלה כמו כבדא עילוי בשרא דלכתחלה לא יאכל ובדיעבד שפיר [דמי] דדמא מישרק שריק בצלייה ה"ה במליחה כמו שפי' התוס' שאל"כ יהא אסור למלוח חתיכות יחד ואפי' חתיכה גדולה בפ"ע ואין להאריך. מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
1