תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקצ״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 993
א׳תתקצג. למה לא כתב לי מורי דעתו נראה ודאי כיון דהחצר שקדשה שם לא הי' שלה אפי' זרק לה [בה הקידושין] לתוך ד' אמותיה אינה מקודשת כדתנן (גיטין ע"ז ע"א) הזורק לה גט בתוך ביתו או בתוך חצירו אפי' עמה במטה אינה מגורשת [אבל אם זרק] לתוך חיקה או לתוך קלתה [קתני התם] מגורשת אע"פ שראו העדים שננערה בגדיה להשליך טבעת הקידושי' אין לדמות להא דאמר פ"ק דקידושין (ח' ע"ב) התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לאור [או לים] הגדול או לכל דבר האבוד אינה מקודשת וכו' עד לא מיבעי' שדתינהו קמי' דאינה מקודשת כו' דשאני התם דאיהי לא אמרה לי' לעולם [מקודשני לך] אבל בדין זה כיון ששמעו העדי' דאיהי אמר לי' מעיקרא בא וקדשני וגם שוב בשעת קידושי' כשאמר בפני כולם מר' גנבא בקשה ממני לקדשה וכן אעשה ושתקה אע"ג דבתר [דנפל] לתוך חיקה שדתינהו איכא למימר דמעיקרא [קבלה] לשם קידושי' [וכי] שדינהו בתר הכי [מיהדר] קא [הדרה] ביה וכיון דקבלה כבר לשם קידושי' תתו לא מצי' הדרה ואע"ד דבתוך כדי דבור לקבלה שדתינהו ואשתכח דהדרה בי' תכ"ד וקיי"ל תכ"ד כדבור דמי ה"מ בעלמא אבל בקידושי' לא משום חומרא דא"א קיי"ל [דלאו] כדבור דמי כדאי' פ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ט ע"ב) ופ' בתרא דנדרים (פ"ז ע"א) הלכתא כל תכ"ד כדבור דמי לבד מע"ז ומגדף וקידושי' ומגרש ואע"ג דאמרה בלבי לא הי' אלא לשחוק ולהתלוצץ עמו ומעולם לא נתרצתי להתקדש לו אלא [לחוכא] ואטלולא בעלמא דברי' שבלב נינהו ודברי' שבלב אינם דברים ואע"ג דאיכא למימר דאנן סהדי דלא נתכונה אלא להתלוצץ וכה"ג אזלי' שפיר בתר מחשבתה כגון גבי מברחת וכר"ש בן מנסיא (ב"ב קמ"ו ע"ב) [שכתב כל נכסיו] לאחר [ולא] ידע שהי' לו בן וכההוא דמרובה (פ' ע"א) דאמרו חכמי' לא נתכונה זו אלא [להגון לה] וכיו"ב הרבה בתלמוד אזלי' בתר אומדן דעתי' גבי קידושי' משום חומרא דא"א לא נסמוך על [אומד] דעתה לומר היה [בלבה] כך בודאי וליכא אומדן דעתה דמוכח כיון דאיכא למימר נמי אתתא בכל דהו ניחא לה. אמנם דקדקתי בכתב העדות והנה כתוב בו שהעדי' לא ראו אם נפלה הטבעת של קידושי' בחיקה או לא ולפ"ז נ"ל דא"צ גט [והא] דאמר בפ' ד' אחין (יבמות ל' ע"ב) וכולן שהי' בהן ספק קידושי' ספק קרוב לו ספק קרוב לה [לא איירי בכה"ג ששני העדי' לא ידוע אם קרוב לו אם קרוב לה אלא כדמוקי] לה בגמרא [בכת] אחת [אחד אומר] קרוב לו ואחד אומר קרוב לה ואע"ג דמדאו' אינה מקודשת דאוקי חד להדי חד ואוקיא שה אחזקתה דמעיקרא בחזקת פנויה הי'. [מ"מ כת אחת] ספיקא דרבנן היא משום חד סהדא דאמר קרוב לה ]וגזרו] בה רבנן אבל בדין זה דליכא סהדותא כלל ואפי' אד מהם אינו אומר שראה שנפלה הטבעת לתוך חיקה אין כאן אפי' חשש קידושי' מדרבנן. וראי' מההוא דפ' ד' אחין מדאוקימנא [בכת] אחת שאחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה לוקמא כגון [שב'] עדי' מספקא להו אי קרוב לו אי קרוב לה אלא לאו ש"מ דכל כה"ג אין כאן בית מיחוש דאוקמא אחזקתה ואפי' היא יודעת שנפל לתוך חיקה בעי' דליהוי סהדי שהגיעו הקידושי' לידה דילפי' דבר דבר [מממון] ואין כאן קידושי תורה אלא עד דחזי תרי סהדי דמטו' הקידושין לידה והיכא דאיכא תרי סהדי דחד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה הוי קידושי דרבנן כדפרי' והיכא דליכא אפי' חד שראה שהגיעו לידה אינה מקודשת ואפי' מדרבנן אע"פ שהיא בעצמה מודה שנפל הטבעת לתוך חיקה דומיא להא דאמרי' (קידושין ס"ה ע"ב) [המקדש] בע"א אין חוששי' לקידושי' אפי' שניהם מודים. ואין לאוסרה משום דנפק עלה קלא דאייקדשא ולקלא דקמא נישואין חיישי' הא [כיון] דאשתכח והוברר עפ"י עדי' דלאו כלום היא והא [קיי"ל כסוראי אתרא] דרב [דמבטלי'] קלא ולא [כנהרדעאי] אתרא דשמואל דלא מבטלי' קלא (גיטין פ"ט ע"א) דהלכתא כרב באיסורי ורבי יוחנן נמי ס"ל כותי' בירושלמי ואע"ג דהלכתא כותי' דרב ששת באיסורא כמו שפסקו הגאונים בהא נראה דהלכה כרב חדא דבשל סופרי' הלך אחר המיקל ועוד מדפשיט לי' רב יוסף לאבי יסתמא מבטלי' קלא מכלל דהוי הלכתא לבר מנהרדעי ובאתרותא דנהיגי כשמואל ועוד [מדקאמר התם כמה] זימני' אפי' למ"ד לא מבטלי' קלא] מכלל [דלדידן] מבטלי' קלא [ועוד איפ לא נפקא קלא עלה אלא בתר שנתארסה [לשני] הו"ל קלא דבתר אירוסין וקיי"ל כרב חביבא דאמר דאפי' בתר אירוסי' לא חיישי' ומכל הדברי' שכתבתי לא היתה צריכה גט אפי' בידוע ששניהם לקידושי נתכונו כ"ש בדין זה שהכל יודעי' [ואנן] סהדי ואומדנא דמוכח דלא היתה דעתה להתקדש אלא לחוכא ואטלולא שיש להקל שלא להצריכה גט ואם יסכימו רבותי לדברי טוב ואם לאו הנני נמשך ונגרר אחריהם לכל אשר יעשו וטוב בעיני שלא להחמיר ולהצריכה גט לחומרא פן יתן המקדש כת סוררת כדי לעגנה או ירחיק נדוד ונמצאת זאת העלובה [עגונה] כל ימיה. ושוב מצאתי כדברי בספר רמב"ם דוקא בקידושי ביאה אמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אבל בשאר קידושי' עד דחזק שקדשה ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
1