שו"ת מהרי"ק קי״אTeshuvot Maharik 111
א׳על אודות אחד מן האחים שנתפשר עם שאר אחיו לפטור חלקו מירושת אביו בעבור סך מה כאשר היה סבור שלא היו הנכסים מרובים כאשר היו וכן אמרו לו אחיו שלא היו הנכסים מרובין ועל זה סמך ופטר את חלקו לאחיו בשביל דבר מועט לפי המגיע לחלקו ושוב נודע שהיו הנכסים מרובים ושהיה מגיע לחלקו כמעט כפלים ממה שנתפשר עם אחיו. נראה לע"ד דבר פשוט שאין באותה פשרה ממש שהרי הלכה רווחת היא בישראל דכל קנין וכל מחילה בטעות חוזרים כדמוכח בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מא) גבי רב ענן שקל בדקא בארעא כו' אתא לקמיה דרב נחמן כולי עד והא אחיל ליה דאתא וסייע בהדאי א"ל מחילה בטעות הוא כו' ופי' שם רבינו שמואל וז"ל הלא יש לי טענה ודאית שהקנה לי הקרקע דיש לי עדים שראו שסייע לי כו' וכמאן דאמר לך חזק וקני דמי עכ"ל. הרי לך בהדיא דאע"ג דהוה חשיב כמאן דאומר ליה לך חזק וקני אפילו הכי לא מהניא כיון דאיכא למתלי דבטעות הוה ואע"ג דהוה מילתא דלא עבידי אינשי למטעי דמסתמא היה לו לידע מקום הכותל הראשון ולא לטעות בתרי אוצייתא או תלת ואפילו הכי חשוב מחילה בטעות מטעם דמפרש התם דכי היכי דאת לא ידעת איהו נמי לא הוה ידע כ"ש וכל שכן הכא אם כן הוא שהטעוהו אחיו באמרם שלא היו הנכסים שוים כמעט החצי ממה שהיו שוים. וגם כי מוכיח מתוך הטענות שגם אחיו לא היה יודעים שהיו הנכסים מרובים כל כך איכא למימר דכי היכי דאחיו לא הוה ידעין איהו נמי לא הוה ידע ולא תאמר דדוקא התם איכא למיתלי בטעות שהרי לא קבל בעל קרקע מעות מרב ענן ולא עביד איניש דמחיל בכדי אבל הכא הרי קבל מקצת כסף בשביל חלק ירושתו ואיכא למימר דאגב זוזי גומר ומקנו. דהא גבי מוכר פירות דקל לחבירו אמרינן דהויא מחילה בטעות כדמוכח בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף סו) ואע"ג דקביל זוזי וכן גבי הלוהו על שדהו ואומר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים כו' כדמוכח סוגיא דהתם ואע"ג דקביל זוזי כל שכן וכל שכן דאומדנא דמוכח הוא שאם היה יודע שהיו הנכסים מרובין כל כך שלא היה מוחל דלא עביד איניש דשקל מגמל' אונא ולא מבעיא אם יתברר שאחיו הטעוהו כסך הנכסים אלא אפילו מן הסתם רגלים לדבר איכא דבטעות היה שהרי אין דרך למחול מאתים במנה ואין לתלות דשפיר הוה ידע ואפילו הכי מחל אלא יש לומר דטועה ומשום הכי חשבינן אונאה מחילה בטעות כדאיתא בפ' הרבית ולא אמרינן דשפיר ידע המוכר שהחפץ שוה יותר או איפכא ומחיל אלא אומר דלא ידע דמחיל דאין אדם מוותר ממונו חנם כל שכן אם יתברר שהטעוהו בפי' דדבר פשוט שאין לך מחילה בטעות גדולה מזו. וכן יש להוכיח מתוך תשובה שמצאתי לגאון אחד שנשאל ממנו על יתום אחד שמחל לשמעון ממון אביו כאשר לא נודע מה שהיה ביד שמעון משלו וז"ל התשובה ויתום זה כך דינו כיון שלא הכיר בשעת מחילה באותו מקום שנעתק לשם מה שהיה אצל שמעון ממון אביו שנשא ונתן בו כו' וסמך על המורשה שהרשה לגבות ממון אביו ממנו וכו' וחקר אחריו ונכה לו ממנו כל זכות המגיע לו עליו דאגב העלמות אלו עשה אותו מחילה אין לך מחילה בטעות גדולה מזו ויכול לחזור ולבטל המחילה עכ"ל הרי לך בהדיא שכיון שמחל על ידי העלמות דיכול לחזור ולבטל המחילה והכי נמי לא שנא שהרי ידוע הוא שנתעלה ממנו סך נכסי אביו. ואשר הביא הטוען ראיה ממה שמצא כתוב בתשובה בס"ה על אדם שתפס כדין בעל אחותו כו' ופסקו עליהם שבועה ועשו פשרה ביניהן ונתנו לו דבר מועט ומחל השבועה וקנו מידו כו' דאף על גב שנתגלה ממון אביו דמה שעשו עשוי שהרי הוחל עכ"ל פשיטא דשאני התם דמאחר שהיה ביד המוחל להשביעה את אחותו ולא חש להשביעה אלא נוטל דבר מועט שלא להשביע גלי אדעתיה דגמר ומחיל דהיאך נאמר דהויא מחילה בטעות דאדעתא דהכי שיהיה הממון מרובה לא מחל והרי הוא לא חש לברר הענין ולהשביע את אחותו כדי לדעת סך הממון אם רב ואם מעט הוא ע"כ גמר ומחל בכל ענין ומשום הכי קאמר דמה שעשה עשוי שכבר הוחל אבל בנדון הזה שסמך על דברי אחיו והוטעה בסך עזבון אביו פשיטא ופשיטא דהויא מחילה בטעות ולא הויא מחילה. גם על דבר השבועה דבר פשוט דאין בה ממש מאחר שנעשית בטעות ומזה אין צריך אריכות כלל ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1