שו"ת מהרי"ק קכ״זTeshuvot Maharik 127
א׳קרובי הר' עזריאל בזלא וקרובי הר' יצחק לאנ"ש והר' בונפו"ש קיי"שקש יצ"ו שלום הנה גדולה עליכ' צעקת נכדתי בל"יאונא תמ"א אלמנת הר' אברהם בונפו"ש נ"ע באמר' כי תבקשו לבעל' חנם ולהפיל ממונם ביד כותים כי תטילו עליה כרצונכם ודברת' אלא מסי"ר מיליי"טי שיקחנה בפרעו' מה נתחייבו לו קהילתכ' וכי יזמיננה וירבה עליה הוצאות מאתים על מנה ירויח עמה הרבה כה היה דבריכם אליו לפי מה שהוגד אלי מתוך הכתב ולזה מאד נבהלתי עליכם כי גדול עונכם מנשוא א"כ הוא דאף אם תאמרו שמנהג פשוט הוא לנגוש ע"פ כותים את המסרב לפרוע הטלתו הלא ידוע הוא שמעולם לא הנהיג רק למשכן המסרב לפרוע ולכל היד החזקה לאוסרו בבית הסוהר ע"י פקוד כותי שיפרע הטלתו אל הגובה אבל להפסידו בידים ולמסור ממונו ביד כותים כמתכוין להשחית כאשר ישוך הנחש ואינו נהנה רק בכונה להזיק הלא זה הוא עון גדול ולא יכופר לא בזבח ולא במנחה ואפילו הביא כל צאן קדר ואילי נביות עד שישלם לנמסר כל מה שהזיקו וזה דבר פשוט כביעתא בכותתא ויותר שהרי אפי' בשור תם שעולה על חבירו להורגו ובא בעל השור התחתון להציל את שלו מיד מכהו ודחפו לעליון ומת חייב בעל השור התחתון אם היה יכול לשומטו כיון שלא שומטו ואע"ג דאיכא למימר אדם בהול על הצלת ממונו ולא נזכר לשומטו ואפי"ה חייב דהוה ליה למידק ולא להזיק כ"ש וכ"ש הכא דשייך ביה די רשע דפשיט' ופשיטא דכמה נגישות הייתם יכולים לעשות לאלמנה זו מבלעדי המסירו הזה לכן בעצתי ולבקשתי חדלו לכם מעשות כדבר הרע הזה א"כ הוא ח"ו ואם ח"ו תמאנו מלשמוע לי ידוע תדעו כי תגע בכם מכת פרושים ואכתוב ואכתיב אל הקרובים ואל הרחוקים בדרך תתחרטו בלי ספק ושלום:
1