שו"ת מהרי"ק קמ״חTeshuvot Maharik 148
א׳חמד בחורים ידיד נפשי הנחמד ר' שמואל ברזיגל"ה יצ"ו שלום על דבר הקפ"א אשר התירו המתירים לקבוע אשטרילג"א או קורדל"א תחת האציל ולזה כתבת שלועזי' עליהם חשובים הלועזים וזקיניהם ואמרו שכן לא נעשה מעוגם במקומם וכו' ולפי דבורך דמו שגם הייתי עמהם ונמנתי עמהם בהתר זה ולא כן הדברים חלילה ואדרבה כתבתי להפך זה ימים רבים אל הוותיק ידיד נפשי הח"ר שמואל דמודינ"א מכח תשובת רבינו שמחה אשר הבאת גם אתה ואף כי בדרך קצרה יען כי באותו הזמן הייתי נחפז ללכת בשבוייא"ה במקום סכנת ליסטים כאשר חשבתי שכבר נודע לך. נחזור לעיקר הדברים הגעוני ראיותך ע"י שלוחך זה וקצת' ישרו בעיני ובפרט מה שהבאת ראייה מדברי רבי' שמחה אשר מתוכו יבין כל מבין על דרך האמת שכל טלית בת ד' כנפות צריכות להיות רובה סתומה קודם שתפטר מציצית מדהביא ראייה מההיא דהיא של עור וכנפיה של בגד ופשיט' דלא מיקרי היא של עור אלא א"כ רובה של עור ולאפוקי מאותם שהתירו לשים השטרינג' תחת האציל דאפי' נאמר דבכה"ג תורתו כסתום דבר פשוט הוא שאי אפשר שיחשוב כסתום אלא מן השטרינג"א ולמעלה וממנו ולמטה הרי הוא כמפולש נמצא שהפרוץ מרובה על העומד עשר ידות. וכמה סמויות עיני המתירים ואומרים כי רבינו שמחה מסכים לדבריהם הלא פשוט הוא לכל מבין כי רבי' שמחה מדמה הסתום כאילו היה של עור כיון שזה וזה פטור והפתות פשיטא שנשאר עליו תורת בגד ומי הוא שיטעה לומר שאם הית' הקאפ"א הזאת של עור מבית הצואר עד תחת האציל דווקא ומשם כל אורכה עד שוליה של בגד שתקרא זאת היא של עור וכנפיה של בגד. והנה הבגד רבה על העור עשר ידות. ועוד שהרי כתב הר"ר מנוח וז"ל כסות של בגד וכנפיה של עור וכו' שאין הולכים אלא אחר עיקר הכסות פי' דהא כתיב אשר תכסה ואין אדם מתכס' אלא בעיקר הבגד ומשום הכי בתריה חזלינן בין לפטור בין לחיוב עכ"ל. הרי שתלה הטעם משום דאדם מתכסה בעיקר הבגד ודבר פשוט הוא שעיקר הכיסוי שאדם מתכסה בקאפ"א הזאת הלא הוא מהאציל ולמטה ולא מהאציל ולמעלה. וא"כ פשיטא ופשיטא שלא תיפט' מציצית אפי' תחשב כסתימ' מהאציל ולמעלה כיון דאזיל בתר כסוי שאדם מתכס' בה ועוד יש להביא ראייה לאסור ממה שכתב במרדכי קטן וז"ל כתוב בחיי עולם שיש להזהר שלא יפתח אדם חלוק משני צדדיו דאיכא מ"ד במנחות דכל בגד שיש לו ד' כנפות חייב בציצית עכ"ל והנה דבר פשוט הוא שאין דרך לפתוח החלוק מן הצדדין אלא מעט כמו טפח או טפחיים לכל היותר ואפילו הכי אמר שיש ליזהר שלא לפתחו משני צדדיו פן תתחייב בציצית ואע"ג שרוב החלוק סתומה ולא נפתח ממנו כ"א מיעוטא דמיעוטא כ"ש וכ"ש הקאפ"א הזאת שכמעט כולה פתוחה ולא נסתמה ממנו כ"א מיעוטא דמיעוטא שנתחייב בציצית לכ"ע דהא דקאמר דאיכא מ"ד במנחות וכו' דמשמע דלאו דברי הכל היא היינו דוקא כשרוב הבגד סתום ומעוטא פתוח למטה כמו שרגילים לעשות כדפי' דפשיטא שלדברי רבא פטורה בכה"ג דהא אזיל בתר עיקר הבגד אלא שלדברי רב אחא שאזיל בתר כנף כדאיתא התם בהדיא חייב בציצית כיון שיש לו ד' כנפות והיינו דקאמר כל בגד כלומר בין חלוק בין גונייל"א וכל מיני בגדי מלבוש אע"פ שרוב ארכו סתום וכמעט כולו כיון שהוא מעט פתוח בשוליו ויש לו ד' כנפות חייב בציצית לדברי רב אחא דאזיל בתר כנף כדפי' וכן צ"ל ע"כ כמו שפירש דהאי כל בגד דקאמר דהיינו כל מיני בגדי מלבוש ואעפ"י שהן סתומים כמעט כולן וכדפיר' ואין לומר דהאי כל בגד דקאמר בא לרבות בין של צמר ופשתים בין של שאר מינים דאם כן מאי קאמר דאיכא למ"ד דכל בגד שיש לו ד' כנפות חייב בציצית. והלא דבר פשוט הוא דע"כ לא פליגי תנאי דבי ר' ישמעאל אהדדי אלא לעניין חיובו דאורייתא דאית ליה לתנא דבי ר' ישמעאל דווקא צמר ופשתים חייבים מדאורייתא אבל לענין חיובא דרבנן פשוט' דמודה הוא דכל בגדים חייבים מדרבנן מיהא כדמוכח בהדיא בפ' התכלת (מנחות דף ל"ט). וא"כ מאי האי דקאמר דאיכא למ"ד כל בגד שיש לו ארבע כנפות וכו'. והלא כ"ע מודו דחייב או דאורייתא או דרבנן אלא ע"כ צריך לפרש כדפ' ודייקא נמי מדקאמר שיש לו ד' כנפות וכו' למה לו להזכיר שיש לו ד' כנפות פשיטא שלא יתחייב מבלתי ד' כנפות ואילו לא ירד אלא לאפוקי מתנא דבי ר' ישמעאל לא ס"ל למימר אלא דאיכא למ"ד דכל בגדים חייבים בציצית כמו שהיא לשון הגמ' בכל מקום אלא ודאי דהכי קאמר כל בגדים בין יהא סתומים בין יהא פתוחים וכל תואר או תבנית שיהיה לו כל שהוא פתוח מעט למטה משוליו ונמצא שיש לו ד' כנפות חייב בציצית וכן נראה בהדיא מתוך דברי התו' בפ' התכלת וז"ל רב אחא אזיל בתר כנף אומר ר"י דאפי' לרב אחא כשנותנים מעט עור או מעיל על הכנף לחזוק הוי שפי' מין כנף כיון שלא נחתך הכנף לגמרי ור' יחיאל נ"ע אומר דמ"מ טוב להחמיר עכ"ל וכן כתב גם במ"ק בשם תוס' משאנ"ץ כדברי ר"י ומשמע דחש לה ר"י לדברי רב אחא מדהוצרך לומר דאפילו לרב אחא וכו' וכ"ש שיש להוכיח מתוך דברי רבי יחיאל דקאמר דאפילו בכה"ג דלא הוי אלא לחזוק שטוב להחמיר כדברי רב אחא דאזיל בתר כנף. כ"ש בנדון הזה שיחייב כל שיש לה ד' כנפות כיון דאזלינן בתר כנף דהא אפי' בהיא של עור ועיקר הטלית ממין הפטור דלא חזי כלל למצות ציצית מחייבינן לה משום כנפים כ"ש הכא שגם עיקר הטלית ממין החיוב אלא שדבר אחד דהיינו החבור שלמעלה גורם לו להפטר לפי דבריהם לכ"ש שיתחייב בציצית משום כנפים אפילו יהבינן להו למתירין כל טעותייהו וכן משמע נמי לכאורה מתוך דברי הר"ר נחמן בן בנו של רבינו חיים כהן בספר הנחמני שיסד שהרי כתב שם וז"ל טלית של בגד וכנפיה של עור חייבת בציצית דאזלינן בתר רובו ורב אחא אזיל בתר כנף עכ"ל הרי שלא הזכיר דין הליכה אחר הרוב כ"א להחמיר לחייב בציצית אבל לא לענין פטור כגון שהיא של עור וכנפי' של בגד דהוה רבותא טפי אי אשמעינן דאזלינן בתר רובא אפילו להקל ואדרבה הביא דברי רב אחא דאזיל בתר כנף והיה נראה כסותר דבריו הראשונים שהחליט ואמר דאזלינן בתר רובא אלא ודאי פשיטא שאין סותר דבריו ואשמעינן דמספקא לן מילתא אי כרבא דאזיל בתר רובא דהיינו עיקר הבגד אי כרב אחא דאזיל בתר כנף ומש"ה אינו פוסק כדברי רבא למיזל בתר רובא כ"א להחמיר לחייב בהיא של בגד וכו' אבל בהיא של עור וכנפיה של בגד חיישינן לדברי רב אחא לחומר' והיינו דמבי' דברי רב אחא לאשמעינן דחיישינן לדבריו להחמיר כמו כן וכיון דהכי הוא כ"ש וכ"ש שיש לאסור בנדון הזה דק"ו הוא כדפי' לעיל ועל דברי הרשב"א אשר עליו בנו יסוד ההיתר אומ' אני כי המדקדק בדבריו אדרבה משם ימצא ראייה לאיסור שהרי כתב וז"ל אבל הבגדים שתפורים ומחוברים למעלה כגון גונייל"א וקוט"א אין לו דין כסות של ד' כנפות ואם איתא דכל שאינו פתוח כולה פוטר ליה הרשב"א מציצית מה לו לפרש כגון גונייל"א וקוט"א מה יחסר לו במה שיאמר אבל אותם שתפורי' ומחוברים למעלה אין לו דין כסות של ד' כנפו' וכי לא היו לו עיני' לשואל לראות כי הגונייל"א והקוט"א מחוברות מלמעלה ועוד יש לדקדק למה פתח בבגד וסיים בכסות דמעיקרא קאמר אינו נקרא בגד בת ד' כנפות וכו' והדר קאמר אין לו דין כסות של ד' כנפות וכו' והל"ל אין לו דין בגד של ד' כנפות וכו'. כדקאמר מעיקר' אינו נקרא בגד וכו' ועוד דמעיקר' קאמר אינו נקרא וכו' והדר מסיים אין לו דין וכו' אמנם ראיתי נוסחא אחרת במכתבי המתירים שכתוב בה אין אילו כסות של ד' כנפות וכו' ואף גם זאת היה יכול לתפוס לשונו הראשון ולומר אינו נקר' כסות של ד' כנפות וכו'. ונראה לפרש דברי הרשב"א דדייק לישנא דקדא דכתוב בפרשת ציצית כנפי בגדיהם ובמשנה תורה כנפות כסותך וס"ל דמשום כך כתב במשנה תורה כנפות כסותך ולא כתב כנפות בגדיך דלשון בגד הוה משמע דוקא חתיכות בגד מרובעות כעין טליתות שאנו מתעטפים בהם בב"ה דבגד משמע בגד כמו שהוא בלי שום תיקון וה"א דלא מחייב בציצית אלא א"כ הוא פתוח כולו ויכולים למותחו לארכו ולרחבו כבגד להכי כתב רחמנ' כסותך לרבות אפי' תקון הבגד להתכסות בו דהיינו כל מלבושים למיניהם כתארם וכתבניתם אם אין עיקר הכסות סתום ותפור והיינו דקאמר קרא על ד' כנפות כסותך וגו' לרבות כל שיש לו ד' כנפים אפילו הוא מתוקן לכסות ומחובר קצת למעלה. והשתא א"ש דקאמר מעיקרא דאין נקרא בגד של ד' כנפים אלא א"כ הוא פתוח כולו כלומר אי לא כתב אלא כנפי בגדיהם ה"א שיצטרך להיותו כולו פתוחות השתא דכתיב כנפות כסותך לא אתא לרבות אלא היכא שרוב הכסות הוא פתוח כדברי רבה דאזיל בתר עיקר הבגד בפ' התכלת (מנחות דף מ) אאי הוה אמרינן דכל היכא שרובו פתוח שפיר מקרי בגד של ד' כנפות אז היינו צריכים לומר דכנפות כסותך בא לרבות אפילו רובו סתום כל שהוא פתוח קצת בשוליו. וכדברי רב אחא דאזיל בתר כנף והשתא א"ש למה הוצרך לומר כגון גונייל"א או קוט"א דדווקא גוניי"לא או קוט"א שרובן סתומות לא מרבינן מכסותך דדי לנו לרבות רובן פתוחו' מאחר דשמעינן דבגד דהיינו כנפי בגדיהם לא הוו שמעינן אלא פתוח כולו וכדפיר'. והשת' א"ש מאי דפתח בלשון בגד וסיים בלשון כסות דחד קאי אקרא דכנפי בגדיהם וחד קאי אקרא דכנפות כסותך למימר דאפילו מקרא דכנפות כסותך לא מרבינן אלא רובו פתוח ולא גונייל"א וקוט"א שרובן סתומות וגם א"ש להאי נוסח דידך דקאמר מעיקר' אינו נקרא בגד של ד' כנפות וכו' דלא מצי למימר אין לו דין בגד של ד' כנפות אלא א"כ פתוח כולו דזה אינו דודאי יש לו דין בגד של ד' כנפות אפילו אינו פתוח כולו. דמרבינן מכסותך אפילו הוא מתוקן להתכסות וסתום במקצת כדפי' וגם לא מצי לסיומי ולומר אבל הבגדים התפורים וכו'. כגון גונייל"א וכו'. לא מקרי כסות של ד' כנפות דזה אינו אמת דודאי שפיר מקרי כסות של ד' כנפות כל שהוא פתוח אפי' במעוט אלא דאפ"ה אין לו דין כסות של ד' כנפות המתרבה מכסות כדפי' דאין לנו לרבות מכסותך אלא היכא דרובו פתוח דדמי טפי לבגד אבל אותה שרובם סתומים אין לנו לרבות דיש לנו לקיים משמעות בגד בכל מה שנוכל. א"ש נמי שלא יחלוק הרשב"א על רבינו שמחה וגם לא יקשה לו מההיא דהיא של בגד וכנפיה של עור דודאי ראיה ברורה היא לכל בעל האמת והיושר לאסור כל היכא שרוב הבגד פתוח וגם על דברי הפסיקתא והסיפרא יפה כתבת שאין נראה כלל לומר שכל מיני המלבושים אשר הם מזכירים וכלים מכלים שונים שיהיו כולם פתוחים לגמרי גם מתוך דברי הספרא עצמו נראה להוכיח איסור מבורר בנדון הזה שהרי כתב וז"ל כגון אילו הבגדים החתוכות באמצע עד טבורו שיש להם קרנות אבל אינם מרובעים שבצד שיש בו שתי קרנות אין כנגדם שתי אחרות הספרא שהבאתה על זה ובאחד מכתבי המתירים ראיתי דמסיים בם אין כנגדם שתים אחרות אלא מצד א' הם עכ"ל. ומ"מ שוו שתי הנסחאות שאע"ג שאין הבגד פתוח אלא עד טיבורו אלו היה כנגדם שתי קרנות אחרות היה חייב בציצית ודבר פשוט הוא כי זאת הקאפ"א אשר אנו דנין עליה יש לה ד' קרנות שתים כנגד שתים מקבילות הקרנות אשה אל אשה ולפי זה תתחייב בציצית אפי' היתה סתומה עד כנגד הטיבור ק"ו בן כשאינו סתומה אלא סתימה גרועה באשערינג"א הזאת וגם היא קבוע תחת האציל ומשם ולמטה פתוחה כולה לארכה אמנם על פירוש הסברא עצמו נבוכתי ולא עלה בידי בו פירוש נכון כל כך ולכך לא אכתבנו. וגם כי אין ספק בידי להאריך כלל ועיקר כי אתמול הגיעו הנה הלמדנים מבארגיי"ש כדי ללמוד בישובה ומאוד קשה בעיניהם התעסקי בזולת הסוגיא והדין עמהם. וגם על עיקר סתימת האשטרינ"גא האם תחשב סתימה או לא הרבה יש להרהר אמנם מההוא דשלהי הקומץ (מנחות דף לז) דהאי מאן דחייעי לגלימי' אין להביה ראייה כאשר חשבת דיש לדחות דשאני התם דאיכא גילוי מילת' לבעל התקון שעשה כדאמר התם דאם אית' דלא מבעי' ליה לפסקי' ולשדיי' כו' אבל הכא אין שום גילוי שלא יחפוץ בחבור הקצות באופן זה שהיא מתוקן ואדרבה אנו סהדי דניח' ליה בחבור כי האי כדי להפטר מציצית. ומ"מ מצד אחר יש להרהר אך אמרתי בהיות ההלכה רופפת הלך אחר המנהג ולפי דעתי כי בשכבר נהגו בה היתר בארצות איטלי"א אלא שהיו קובעים אותה למטה בשולי הטרגוני"א ולא למעלה כדברי המתירים כדבר זה לא הונהג מעולם ואם באולי אפשר כי מקצת בני אדם הנהיגו בדבר זה ר"ל לקבוע האשרינג"א למעלה פשיטא שלא היה זה מנהג קבוע ולא מנהג ותיקים אלא מנהג קלי עולים דודאי איסור גמור יש בדבר משום ביטול מצוות ציצית שהיא שקולה כנגד כל המצות ואוי לו למי שמקל בזה שהרי רבו כמו רבו הפוסקים האוסרים כמו שכ' למעלה ואין למתירין על מי שיסמכו כדפי' לעיל אם לא על דברי הפוטר בעלת חמש מכל וכל ופשיטא דדברי יחיד הם ואין לסמוך עליהם כלל. ועוד דקצת יש לחלק ולומר דדוקא חתיכה עשוייה לה' קרנות או ליותר הוא דפטור משום דאינו מרובעת כלשון הספרא והפסיקתא אבל באותה קאפ"א אפי' תהיה לה יותר מד' כנפות משום כך לא פסד ממנה הרבוע וזה קל להבין. ואפילו על מה שכתב הר"ר חזקיה בשם אביו דלא מחויב דרך לבישה אלא דרך עיטוף פשיטא שאין לסמוך כאשר יפה כתבת שכבר נהגו כל ישראל לברך על אותם טליתות של ד' כנפיות עשויות כעין גורט"יאה ומברכין עליהם והיאך ירצו להתיר מה שמנהג כל ישראל מחייב האיסור עכ"פ. ועוד דאפי' היה זה תלוי בפלוגתא דרברבתא מי הוא שיורה להקל ומקלו יגיד לו. הלא דבר פשוט הוא דבשל תורה הולך אחר המחמיר. ומה מאד היתה שגגה גדולה ומכשלה תחת יד מי שאמר דמצי בעל הקאפ"א למימר קים לי כר' שמחה דאמר דבעל ה' פטורה מציצית מההיא שכתב המרדכי בפרק נערה תפש החתן ואמר החתן קים לי כרש"י דמהניא ליה תפיסתו דאנן מי מדמינן איסורא לממונא והלא הלכה רווחת היא בישראל עד כי תינוקות של בית רבן יודעים אותה דספק איסורא לחומרא וספק ממונא לקולא ומה ענין זה לזה ודאי גבי ממונו מצי למימר המוחזק קים ליה כחד מרברבתא ואף על גב דשכנגדו חלוק עליו כי התם דרבינו תם פליג עליה דרש"י דא"ל המוחזק למוציא אייתי ראיה דלית הלכתא כרש"י אלא כר"ת ושקיל דהמוציא מחבירו עליו הראיה אבל הכי גבי איסורא מי יקל ראשו כנגד תורתינו להתיר איסורא מספק חלילה לא תהא כזאת בישראל וכ"ש בספק זה כי כל הפוסקים אשר כל ישראל שותים מימיהם כמו פמליא של רבותי' בעלי התורה ורב אלפס ורבינו משה מיימון והבאים אחריהם כולם פסקו שבעלת ה' חייבת בארבע מהם. ופשיטא דבכה"ג אפילו בענין ממון לא הוה מצי למימר קים לי כדברי היחיד ודלא ככל חכמי ישראל ואפי' תפס הוה מפקינן מיניה. וזה פשוט לכל מאן דנחית לעומקא דדינא דלא גרע מהיכא דסוגיא דעלמא אזלא כחד דאזלינן בתריה. וסוף דבר וכלל העולה לפי הגמרא לע"ד נראה שלא יועיל תיקון האישטרי"נגא להתיר הקאפ"א ההיא בלא ציצית אם לא תהיה קבוע מחצי ארכה ולמטה לכל הפחות וגם שתהיה קבוע למטה מהחגור למען יהיה הרוב הסתום רוב הנראה לעינים דאל"כ יאסר משום מראית העין. ומצינו שחשו חכמים למראות העין גבי טלית שאולה שחייבוה בציצית לאחר שלשים יום מפני החשד כדפירשו התו' בפ' התכלת. (מנחות דף מד). ועל המתירים מאד נבהלתי מתרי טעמי. ראשונה כי אין ההיתר אמתי לפי הנראה לע"ד כאשר ביארתי למעלה מכמה טעמים. שנייה כי ידוע הוא שבעו"ה רבו היום המתפרצים פורצי גדר התורה וארצינו שממה. בקעות פרצות אין חומה תחת חזק את בדק התורה ולגדור את גדרה כי יתירו להם היתר אשר לא גבלו ראשונים אז ח"ו ירבה המינות וכסו פני הדור חרולים וקמשונים:
1