שו"ת מהרי"ק קנ״חTeshuvot Maharik 158
א׳ואשר (א) שאלת באשה שהוזהרה מפי רופאים שלא תחוף ראשה במים האם יכולה לחוף ביין או אי חיישינן לסביך או משרי מזיא. הוה לא ראיתי שום פוסק ולא שום מפרש שידבר מזה כלל אמנם הדעת מכרעת דאין לנו אלא מה שאמרו חכמים. וגדול מזו כתב רבינו אשר בענין דברים החריפים כגון שומים ובצלים דלא אמרינן שיחזירו לשבח מתוך חריפתן ואע"ג שכן מצינו בהדיא בפרק שני דע"ז (דף לה לט) גבי חלתית מ"מ אין לנו אלא מה שאמרו חכמים חלתות דוקא ואע"ג דעיקר מילתא דהתם לאו לענין זה איתמר להשמיענו דדבר חריף מחזיר לשבח אלא אתא לפרושי מתנית' דהתם דקתני קורט של חלתית בהדי דברים של עע"ג שאסורים דהשתא ליכא למידק מדנקט קורט כל חלתית ולא נקט שומים ובצלים דהא אמתנית' קאי כדפי' וא"ה כתב רבינו אשר דאין לנו אלא מה שאמרו חכמים כו' כ"ש הכא דלא מזכיר תלמודא רק נתר ואהל וקרירי דודאי י"ל דאין לנו אלא מה שאמרו חכמים בלבד ולא להוסיף מדעתינו ואיכא למימר דבזה מודה לרבינו ברוך מטעם שפי'. ועוד דבשלמא התם מספקא ליה לרבינו ברוך אי נימא דה"ה כל דבר חריף דאיכא למימר דלאו קא פסיק ותני ונקט קורט של חלתית וכל דדמי ליה דהיינו שומים ובצלים דאידי ואידי חריפי טובא. אבל הכא דלא דמי כלל נתר ואהל וגם מים קרים ליין חם סברא הוא לומר דמודה ביה רבינו ברוך דאם כן הוא דאסור לא הוה תלמודא שתיק מיני' דאין לומר יגיד ריעו דהא לאו דמו אהדדי וכדפי' ועוד דכן הוא לכאורה דאם דוקא מים ולא שאר משקים א"כ הוה ליה למימר אשה לא תחוף אלא במיא חמימי כדקאמר בתר הכי לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדחת קמטיה במים התם הוא דנראה דדוקא מים מדלא קאמר שתהא אשה מדחת קמטיה סתם ולמה ליה למינקט במים אלא נראה דיין ושאר משקים בהשאר לחלוחיתו בתוך הקמט ישאר שם כתם היין או המשקה ההוא ומשום כך נקט במים אבל לעיל מינה גבי אשה לא תחוף אלא בחמין מדלא נקט נמי מים חמין משמע קצת דה"ה בשאר משקין הצלולין כגון יין וכיוצא בו ועוד שהרי הדעת מכרעת דאפי' חפיפה דנתר ואהל ומים קרים שאסרו דלא הוה אלא לרווחא דמילתא פן יבא לידי מכשול אבל בדיעבד אם חפף בנתר או באהל או במים קרים וראה ועיין יפה בשערו שאינו לא נקשר ולא מסובך זה בזה גם לא נקטף סברא הוא דבדיעבד הוי שרי כה"ג דהא מדאורייתא סגי בעיוני בעלמא כדאמר בשילהי מרובה (בבא קמא דף פב) והיאך נחוש לשבירת השיער או להקשותו או לקשירתו והרי אנו רואים לעינים דליכא חד מכל הני אלא ודאי נראה דלא אמרו כן אלא לרווחא דמילתא וכמו שפי' רש"י שלהי מרובה גבי תקנת עזרא גופא. ומ"מ נכון הגון הוא שמקודם שתבא האשה לידי מעשה שתבדוק ותנסה לחוף ראשה ביין ותראה האם יסתבח או ישתבר או יתקשה השיער ע"י רחיצת היין. יותר ממה שרגיל לעשות ע"י רחיצת המים ואם תנסה ג' פעמים ותרגיש ותראה שאין היין גורם אחת מכל אילו יותר מן המים אז תוכל לסמוך על זה ולעשות מעשה ומצורף כל הני טעמים דלעיל המכריעים היתר גם בלא בדיקה וכ"ש על ידי בדיקה. וגם נכון הוא שתשאל לאותן רופאים שהזהירו על רחיצת ראשה במים האם טבע היין חם לסבך או לשבר או להקשות השער יותר מטבע מים החמים. ובכל מקום מצינו שסמכו חכמים על דברי הרופאים כדאומר בנדה פרק המפלת (נדה דף כב) א"ר אליעזר בר צדוק שני דברים העלה אבא מטבעי ליבנה מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו מכה יש לה בתוך מיעיה שממנה מפלת כמין קליפות אדומות. ושוב מעשה באשה אחרת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות. ובאו ושאלו את אבא וחכמים ושאלו לרופאים ואמרו שומא יש לה בתוך מיעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות משמע שסמכו על דברי הרופאים ואפי' בחששא דכרת ואף ע"ג שיש לדחות ולומר דשאני התם שכן היו הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדות בכה"ג מ"מ ג"כ י"ל דאדרבה שכן הוא דאפי' התם שהיה שור שחוט לפניהם דהיינו שערות וקליפות אדומות וגם שהיה ספק כרת אפי' הכי סמכו כ"ש בכאן. וגם דהכא נמי הדעת מכרעת קצת שאין לחלק בין מים ליין בענין זה וגם מצינו לענין אכילת חולה בי"כ ששומעין לרופא ואפי' חולה אומר איני צריך ואי לאו דברי הרופא היה אסור להאכילו ומעשים בכל יום שאנו סומכים על דברי רופאים גוים להאכילה. (ב) ואשר שאלת בענין כלה שנדחו נשואיה יום או יומים או יותר האם צריכה לחזור ולספור ז' נקיים מיום אותה תביעה. זכרני שבימי נערותי בקאנ"ברי אירע מעשה זה ועל זה נפלו חלוקה גדולה בין בעלי תריסין אשר היו שם הללו הוו אוסרים והללו היו מתירים. ולפי דעתי שהמחלוקת היתה שהאוסרים היו אומרים דהיכא שנדחו הנשואין שאין הבדיקה מועלת כלל אפי' תמיד בדקה פעמים ביום מ"מ כיון שדחו הנשואין אינה נזהרת יפה. והיו מביאים מדברי רבינו מאיר שהביא המרדכי בהלכות נדה. והמתירים היו אומרים שרבינו מאיר לא דבר אלא היכא שהניחה הבדיקה מחמת דיחוי נשואין אבל אם לא הניחה מלבדוק תמיד פעמיה ביום כמשפטה דאינה צריכה לחזור ז"נ ולע"ד נראה כדברי האוסרים ומצרכים לחזור ולמנות ואע"פ שבדקה עצמה תמיד דכן משמע מלשון המרדכי שהביא דברי מהר"ם וז"ל אלמא בעינן דיהבה אדעתא אף על פי שבתוך ז' נקיים ה"ה נמי היכא שדחו הנשואין כגון תוך ז' ימי נשואיה אעפ"י שבתוך ז' היא צריכה לחזור ולישב ז' נקיי' משום דלא מסיקא אדעתא בהנך ז' נקיים הואיל ודחו הנשואין או אינו חוששת להנך ז' נקיים עכ"ל מדקאמר דבענין דיהבא אדעתא וכו' וכן דלא מסק' אדעתא בהנך ז' נקייה כו' משמע בהדיא דמיירי בבודקת עצמה דאי באין בודקת לא שייך למימר דלא מסקא אדעתא בהנך ז' נקיים כו' הוה ליה למימר דכיון דלא בדקה לא מהני וגם לא היה לו להזכיר דחיית נישואין כלל אלא הוה ליה למימר דרך דכל שלא בדקה כל ז' צריכ' לחזור ולמנות ועוד שהרי כתב שה לעיל מינה וז"ל מהר"ם דקדק מלשון רשב"ם שאם דחו הנשואין וכו' עד. צריכה לחזור לישב ז' נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד לדעת לעשות נישואין ומדקאמר כשיתפשרו וישלימו וכו' ולא סגי ליה בהאי דאמר כבר צריכה לחזור ולישב ז' נקיים. משמע לכל מבין. דאשמועינן דלא תתחיל למנות ז' השניים עד אחר אשר יתפשרו וישלימו מכל וכל דאז מסקא אדעתא ולא מקמי הכי. ואפי' ספרה ובדקה לא מהניא לה וטעמא לפי הנראה לע"ד דכיון דמחמדה כדקאמר שם בגמרא בכל שעתא ושעתא איכא למיחש דילמא השתא חזיא ולאו אדעתה כיון שדחו הנישואין. ולא דמי לשאר סופרת ז' נקיים דהתם לא הוחזקו להיות רואות בכל שעה ושעה אבל דמחמודי מחמדה משתבעוה לינשא עד שתבעל איכא למיחש טובא הלכך בעינן דיהבא אדעתה ומסקא טובא:
1