שו"ת מהרי"ק קס״הTeshuvot Maharik 165
א׳ועל (א) דבר המפותה לא ראיתי מקום לחלוק לשאלך כלל דהא פשיטא ופשיטא דמאחר שכבר עברו עליה ימי הנעורים ויש עדן ועדנים שיצתה לבגר א"כ אין לה בשת ולא פגם כיון שנתפתה דהא מחלה כדמוכח בהדיא בפרק אלו נערות (כתובות דף לד) דמוקי ההיא דאלו הן הלוקין דמשמע דלא משלם ממון מדלקי ביתומה מפותה דלא מחייב בממון משום מחילה דמחלה ופשיטא דבזה דין הבוגרת והיתומה שוה דכיון שבגרה יצתה מרשות אביה והוי' מחילתה מחילה וכן בריש פ' נערה (כתובות דף מב) פריך לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה מדעתה עבד וכן פסקו כל הפוסקים דבוגרת מפותה אין לה לא בושת ולא פגם ולא קנס. ואשר שאל מהר"ריל יצ"ו באשה שזנתה תחת בעלה ברצון והיא לא ידעה אם יש איסור בדבר אם יחשב שוגג עכ"ל לעניות דעתי נר' דאין לזו דין שוגגת להתירה לבעלה כיון שהיא מתכוונת למעול מעל באישה ומזנה תחתיו דהא לא כתיב איש איש כי תשטה אשתו ומעלה מעל בה' דלשתמע דוקא במכוונת לאיסר אלא ומעלה בו מעל כתיב. (ב) ומה שכתב רבינו משה בפרק כ"ד דהלכות אשות מאשה שזנתה תחת בעלה בשגגה או באונס שהיא מותרת לבעלה היינו דוק' כגון ששגגה בגוף הזנות ולא ששגגה באיסור דוק' דהתם לא קרינן בה מזנה תחת בעלה בשגגה כיון שהיא מתכוונת לזנות אלא שאין יודעת שיש איסור בדבר והיכי דמי מזנה בשגגה כגון שהיא סבורה שהוא בעלה ונמצא שהוא אדם אחר כהנהו עובדי דשלהי נדרים וכי הא דגרסינן בפ' הבע"י (יבמות דף נו) אשת איש שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה ותנא תונא וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות מאי וכן ל"ש באונס ל"ש ברצון ל"ש במזיד. והאי שוגג דהתם משמע דשרי' לבעלה היינו שוגג דריש' דמתני' דקתני התם הבע"י בין בשוגג בין במזיד כו' והתם א"א לפרושי אלא שוגג שסובר כי אחרת היא כדפי' שם רש"י בהדיא וכה"ג נמי מיירי רבינו משה ותדע דכן הוא שהרי רבינו משה עצמו כ' בפ"ב דהל' סוטה דקטנ' שהשיאה אביה אם זנתה לרצונה שהיא אסורה לבעלה ופשיטא שאין לך שוגגת שלא לידע שיש איסו' בדבר כקטנה בת שלש או ארבע שנים ואפ"ה קאמר דאם זנתה לרצונה אסורה על בעלה אלא ודאי דכל שהיא מתכוונת לזנות אסור' לבעלה כדפי'. ופשיטא דע"כ לא קא מפלגי רש"י ורבותי' בעלי התוס' והראב"ד על רבינו משה אלא דוקא לענין קטנה ואמרי דאפי' זנתה ברצון מותרת לבעלה דפתויה אונס הוא כדמוכח בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף סא) אבל לענין גדולה שיש לה דעת ורצון מודו דמתסר' לבעלה אם הזידה בגוף המעש' ואע"פ ששגגה באיסור לפי הנר' לעניות דעתי. ויש להביא ראיי' ממה שהקשו התוס' בשמעתין פ"ק דכתובות (דף ט) דפתח פתוח מצאתי גבי הא דמשני כגון שקבל בה אביה קדושי' פחותה מבת שלש. וא"ת ואכתי ספק ספקא הוא ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון שמא כשהיא קטנה זנתה וכו' ומתרצים דשם אונס חד הוא. ואם אית' דהיכ' שאינה יודעת דיש אסור בדבר דלא מתסר' אכתי מה מתרצות נימא הכי ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא מרוב קטנותה לא ידעה שיש אסור בדבר דהא בקבל בה אביה קדושין פחותה מבת שלש מוקמינן לה. ולפי הנראה לע"ד דבר פשוט הוא אצל כל מבין דלא שייך למימר הכא דשם אונס חד הוא כיון דלא צריכנן להא דפיתוי קטנה אונס הוא דהא אפי' בגדולות אפשר להיות ספק זה דשמא לא ידעה שיש איסור אלא ודאי דלא מהני טעם זה להתיר' מאחר שהיא מועלת בבעל' וכדפי' וגם אין לומר דשגגה ואונס חשיב כחד שמא ולעולם נתרץ בשם אונס חד הוא דפשיטא דאינו שהרי באונס פטורה אפי' מקרבן ובשוגג שלא ידיעה שיש איסור חייבת בקרבן. עוד נראה לע"ד להביא ראיי' דע"כ אין הדבר תלוי בכוונת האיסור כדי שנאמר דהיכ' שלא נתכוונת לאיסור כגון שלא ידעה שיש איסור בדבר שתהא מותרת לבעלה דהא גרסינן במגילה פ"ק (דף טו) וכאשר אבדתי אבדתי כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך דעד השתא באונס והשתא ברצון ש"מ דמאותה שעה נאסרה על מרדכי והנה דבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא כי אסתר לא עשה שום איסור ולא היה בדבר אפי' נדנוד עבירה אלא מצוה רבה עשתה שהצילה כל ישראל. ותדע דכן הוא שהרי בבואה לפני המלך שרתה עליה רוח הקדש כדדרשינן התם מותלבש אסתר מלכות ומינה מוכח התם שהיא היתה משבעה נביאות שעמדו להם לישראל שהרי שרתה עליה רוח הקדש באותה שעה אשר הלכה לפני המלך אשר מכח זה נאסרה על מרדכי וחלילה וחס לומר שתשרה רוח הקדש מכח מעשה של גנאי לא תהא כזאת בישראל אלא אדרבה פשיטא ופשיטא שעשתה מצוה רבה מאד ובפרט דקרקע עולם היתה וכן מצינו ביעל אשת חבר הקני ששבחה הכתוב במעשה דסיסר' ושקל אותו מעשה כביאות האמהות עם האבות כדאית' בנזיר. וכן כתבו תו' רבינו יודא מפרי"ש ביבמות פרק הבא על יבמתו וכמדומה אני שהוא לשון רבינו יצחק עצמו וז"ל והא דפרכינן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קג) ובפרק נזיר (דף כג) גבי יעל והא מתהניא מעבירה וכו' עד ולכך הכתוב משבחה ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפילו היא אשת איש כדי להציל כל ישראל וכן מצינו באסתר שהמציאה עצמה לאחשורוש בשעה שלא היה תובעה כדי שיתאוה לה ויהיה כח להתפתות לעשות לה בקשתה עכ"ל. הרי לך שכתבו התוספות ודבר זה מותר לעשות ואפילו גבי עובדא דיעל כ"ש וכ"ש בההיא דאסתר ואפילו הכי נאסרה על מרדכי בעלה משום אותו מעשה שהיה ברצון והלא דברים קל וחומר ומה התם דלא היה בדבר שום נדנוד עבירה אלא אדרבה מצוה קא עבדא ואפילו הכי נאסרה על מרדכי בעלה אשה שזנתה תחת בעלה לא כל שכן שהיא אסורה עליו ואעפ"י שאינה יודעת שיש איסור בדבר דמ"מ עשתה היא עבירה וצריכה כפרה וחייבת בקרבן:
1