שו"ת מהרי"ק קס״וTeshuvot Maharik 166
א׳הנה זעקת הח"ר זלמוני יצ"ו באה לפני על דברי ריבות וקטטות מענין אונאות דברים נתגלגלו עליו עתה בעת צרתו ראיתי דמעות העשוק ה"ר זלמוני יצ"ו ואת לוחצו העצום כאשר יד הצר הצורר את היהודים נטויה עליו לבלעו חנם ועוד נוסף לו שבר על שבר כי גם יש צורבא מדרבנן מגלגל עליו דין דדברים מענין אונאות דברים ואומר שה"ר זלמוני הנז' חרף וזלזל אותו ונוקש באמרי פיהו ולזה מתפאר להחרימו ולנדותו הן על ידי עצמו שנדוהו לכבודו הן על ידי אחרים אשר יקנאו את קנאתו ולפי מה אשר נכתב אלי מפי אנשים גדולים שה"ר זלמוני הנז' שלח את בנו הנחמד ה"ר שמשון יצ"ו בבית הכנסת ברעגנשבור"ק ובידו כתב חתום איך מוכן הוא ומזומן להיו' ציית דינא באולמ"א או בגינג"ן או אם לא יתרצה הרב יצ"ו באלו הבתי דינין מוכן הוא לדין עמו בק"ק טרנבער"ק כמנהג הקהילו' על כל תביעו' ערעורים ופקפוקים שיש לו לרב יצ"ו עליו ולא נתרצה הרב ולא האזין לו ועוד ידו נטויה לגורמו בחרמו וא"כ הוא הלא דעת הרב יצ"ו נפלאת היא ממני ורחוקה היא עד מאד דאפילו היה אמת שה"ר זלמוני פגע בכבודו ונוקש באמרי פיו כיון שהוא עומד וצווח שהוא מוכן לקבל עליו את הדין בלי שום דחוי באח' משלשה בתי דינין אשר יבחר הוא מה יש לו עוד לעשות ומה תועיל החרם שלו אם לא יסרב מלעשות ככל אשר יורו אותו וכאשר ישיתו עליו תופסי התורה אשר באחד מהשלשה מקומות הנז' הלא כתב הגאון הר"י מקורביי"ל ומביאו בסמ"ק מצור"ף וזה לשונו תלמיד שחרף או זלזל רבו ונדהו קודם שהבטיח לתקן עותתו חל עליו הנדוי עד שיתקן ויש לו לנהוג נדוי בעצמו ומנודה הוא לכל תלמידי הרב אבל אם קודם הנידוי הבטיח לתקן ואפילו הכי נדהו הרב לאחר מכאן אין נדוי חל עליו למפרע אם יתקן כאשר יגידו חכמים עליו עכ"ל ומשמע שם בהדי' דכיון שהבטיח לתקן עותתותו דאם נדהו הרב אף על פי כן דאינו צריך לנהוג נדוי בעצמו וגם אחרים לא ינהגו בו נדוי כל זמן שאינו מסרב מלעשות כאשר חכמים יגידו אלא אדרבה מבטיח לעשות כאשר ישיתו עליו היכ' שקדמה ההבטחה לנדוי הרב מדכתב דאם קדם הנדוי להבטחה שיש לו לנהוג נדוי בעצמו ומנודה הוא לתלמידי הרב משמע בהדיא דהא אם קדמה ההבטחה לנדוי דאין צריך לנהוג שום נידוי וגם אינו מנודה אפי' לתלמידי הרב וכל שכן לאחרים וזה פשוט ומובן בהדיא. והנה זה עומד וצווח שרוצה לעשות כאשר חכמים יגידו וכן חתמו עדים עליו וכל זה היה בטרם נדהו ובטרם התגלה הריב לפי מה שנכתב אלי מבר סמכא וכן הכריז בנו הח"ר שמשון יצ"ו בבית הכנסת ברענג"שפורג מקום דירת הרב יצ"ו ואם כן למה ינדוהו כיון שאין בו תועלת אדרבה היה לו למשוך את ידו אם יאמרו הדיינים לפסוק את הדין ויאמרו דחל עלייהו שמתא תלתין יומין ושממונו אבוד ומוכתב למלכות ונמצא זה הזלמונ"י נספה בלא משפט ולא מבעי' דאין באותו נידוי ממש אלא אפילו איסור גמור יש בדבר מאחר שאין ה"ר זלמוני מסרב מלעשות כל המוטל עליו לעשות אלא עומד וצווח שהוא רוצה להיות ציית דינא כנזכר לעיל דהא אמרינן בפ' הגוזל בתר' (בבא קמא דף קיד) האי בר ישראל דזבין ארעא לכותי עע"ג אמצר' דישראל חבריה משמתינן לי' עד דמקבל עליה כל אונס' דאתי' ליה מחמתיה דאמר ליה אריה ארבעת אמצראי אלמא דאפילו בהדיוט עע"ג איכ' למיחש פן יאנסנו לישראל שכנו ומשמתינן ליה לגורם עד דמקבל עליה כו'. כל שכן דאיכא למיחש לאונס דמלכות אשר דבר המלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה התפול צפור על פח הארץ ולכוד לא ילכוד ואע"ג דהגאון ר"י מקורביי"ל לא כתב שיהיה אסור על הרב לנדותו אחרי שהבטיח התלמיד לתקן פשיטא דלא מיירי בכי האי גוונ' שיהיה סכנת אבוד ממון של ישראל ביד כותים כי הכא דאם לא תימ' הכי יקשה מההיא דפרק הגוזל בתר' שהבאתי למעלה וסוף דבר הנראה לע"ד כי ה"ר זלמוני יצא ידי חובתו נגד הרב יצ"ו החולק עליו בהיותו ציית דינא באחד מהשלשה מקומות הנז' לעיל ואם יטול עליו הרב בעל דינו או רבנים אחרים בעבורו שום גזירה ועונשין הרי הן בטלין מעצמן דאין בהן ממש ואדרבה יש איסור ועונש על המטילין כדהוכחתי לעיל מתוך דברי הגאון ר"י מקורביי"ל מצורף לו ההיא דפרק הגוזל בתר' שהבאתי לעיל ועוד אומר אני שאם הארבעה ראשים הלא המה הרב הגדול בחכמה ובזקנה וביראת שמים מהר"ר טעבי"ל יצ"ו ושני צנתרות הזהב האחים האלופים מהר"ר אהר"ן פפאנהיי"ם יצ"ו. ומהר"ר יצחק שטיי"ן יצ"ו ומנורת המאור האלוף מהרר"י מרגלית יצ"ו יסכימו שיוכל ה"ר זלמוני יצ"ו להציל עצמו בכל הדרך אשר יוכל מיד מי שיבא לבלעו חנם כדפיר' גם אני הצעיר מסכים עמהם עכשיו למען הציל עשוק מיד עושקו:
1