שו"ת מהרי"ק קפ״בTeshuvot Maharik 182
א׳על כי עגמה נפשי על עגון מרת דבור' אשת ר' דוד נ"ע המכונ' טובל"א ולפי אשר ראיתי במכתב אשלי רברבי נתעגנה זה כמה שנים על לא חמס בכפה והנה עתה נתקו מוסרות העגון לפי מה שהעידו לפנינו רבי אברהם בר יודא מרוסיא"ה ור"י ב"ר יוסף על"ך אמרתי לפתוח בזכות האשה והתרתה כפי ע"ד וידעתי שאם נפתח בקטנים כמוני הצעיר יסתיים בגדולים ה"ה רבותינו שבאשכנז יצ"ו. ולכן אמרתי כי נראה לע"ד דאע"ג שלא נמצא בשום עדו' ששמעו משום אדם שאומר שמת ר' דוד ב"ר שלמה מעיר לאנבר"ט אלא סתם אמרו שמת ר' דוד ב"ר שלמה מרוסי"א ולא הזכירו שם עירו בפרטות. והרי כתב רבינו משה מיימון בפ' י"ג דהלכות גירושין וז"ל בא עד אחד ואומר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואומר לנו כו' עד הואיל ואנו יודעין פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרין שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת עכ"ל דמשמע דוק' בשאמרו לו בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם וכו' הוא דאין חוששין ליצחק בן מיכאל אחר דודאי כיון שאמרו לו כשתלך למקום פלוני מוכיחים הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא העומד באותו העיר שזה הולך שם דאי לא תימ' הכי למה תלו שליחות' בהליכת אותו מקום ומשום כך אשתו מותרת דאיכ' למימר דאי הוה יצחק בן מיכאל אחר באותו העיר היה כבר ידוע לאנשי העיר משמע שאין לו' כן בשלא נודע שם העיר בפרטות דחיישינן ליצחק בן מיכאל אחר באחד מהמקומות ואפי' נודע להם שהיה ממלכות פלונית כגון רוסיא"ה או כיוצא בו דהא אי אפשר לבדוק בכל המקומות וליכא למיקם עלה דמלת'. וכן כתב רבינו ישעיה מטרני"א בהדיא פרק האשה שלום וז"ל באו עדים והעידו שמת יוסף בן שמעון מעיר פלוני' מתירין את אשתו ואין חוששין שמא יוסף בן שמעון אחר היה באותה העיר כו' עד ואם יאמרו העדים יוסף בן שמעון מת ולא ידעו מאיזה עיר היה אע"ג שלא הוחזק יוסף בן שמעון בעיר הזאת חוששין ליוסף בן שמעון אחר בעולם ואין מתירים אשתו של יוסף בן שמעון הידוע לנו עכ"ל. והרי לך בהדיא שצריך להזכיר שם עירו ולא סגי בהזכרת שמו ושם אביו ואע"ג דלא הוחזק לנו אחר בעירו שיהא שמו כן מ"מ נראה לע"ד דהכא דאיכא כמה וכמה הוכחות דאותו ר' דוד ב"ר שלמה היה בעלה של דבורה העומדת בלאמבר"ט בארץ רוסי"א דודאי שרי' לאינתובי חדא שהרי העיד זה רבי אברהם ב"ר יודא שהגידו לו שם שאחי בעל אחותו של אותו רבי דוד ב"ר שלמה שמיתה בעיר פוליצי"א באיי צינילי"א היה נקרא שמו יונה ושהלך שם וראה אותו ולפי דברי רבי אברהם האמת כן הוא שאחי בעל אחותו של רבי דוד הנזכר שהיה בעלה של דבורה מלעמבר"ט מארץ רוסי"א נקרא שמו כן וגם העיד רבי אברהם הנזכר שהגידו לו שם בפולציי"א איך היה לו בן לאותו דוד הנזכר שנקרא שמו שלמה והאמת כן הוא שרבי דוד הנז' שהיה בעלה של דבורה הנז' הניח בן שנקרא שמו שלמה. וגם העיד רבי אברהם הנז' שמצ' כתוב בתוך ספרי ר' דוד הנז' שהיה שולח לו אחיו רבי חיים ואמר לו רבי מתתיה מציציליי"א כי זהו כתב ששלח אחיו רבי חיים ובאותו כתב היה כתוב בו שנפטרה אמם ושיתאבל עליה ויאמר קדיש והגידו לו שם שכן עשה שאמר קדיש בעבור אמו והנה רבי אברהם הנז' מכיר אחיו ושמו חיים כמו שהיה כתוב באותו כתב. ועוד העיד רבי אברהם הנזכר שאומר לו רבי אליה מקנדייא"ה איך ידע שאותו רבי דוד היה לו אשה אחרת בארץ רוסיא"ה שכן הגיד לו בסוד רבי דוד הנז' בעודנו חי ושאמר לו רבי דוד הנז' שהיה בדעתו ליקח בגדים הרבה בהקפ' וללכת פתאום אצל אשתו ראשונה אשר היה לו באשכנ"ז והרי לנו כמה וכמה אמתלאות שאותו רבי דוד שנפטר בפולני"א באיי ציציליי' שהוא בעלה של דבורה העומדת בלאנבר"ט בארץ רוסי"א. ואם באנו לחוש ולומר שמא אינו בעלה של דבור' הנז' יצטרך לומר ששני דוד בר' שלמה היו וששניהם היו מרוסי' ושניהם הלכו בציצלי"א ושניהם לקחו שתי נשים ושניהם היו להם אחות נשואה ואחי בעלה היה נקר' יונה ושניהם היה להם בן שנקר' שלמה וגם אחד שנקר' חיים וגם יצטרך לומר שלשניהם היה אם שנפטרה בהיותם בצי"ציליי' ופשיט' דלכולי האי ליכא למיחש. וראי' בפ"ק דבב' מציע' (דף יח) גבי מתני' דמצא גיטי נשים בו' טעמ' דנמלך עליהם כו'. הא אמר תנו נותנין אלא ורמינהי המבי' גט ואבד כו' ופי' שם רש"י הא אמר תנו נותנין ולא חיישינן שמא גט אחר הוא ששמותיהן שוין ומאדם אחר נפל עכ"ל ועלה מסיק רבי ירמיה לשנויי רומי' דמתניתין אהדדי דהא דקתני יחזיר ולא חיישינן לגט אחר ששמותיהן שוין דמיירי כגון דאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון ופריך עלה א"ה מאי למימר' ומשני מהו דתימ' ליחוש דילמ' אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמ"ל וכתבו שם התוספות וז"ל מעולם לא חתמנו גט א' וכו' ואומר הבעל שהוא אותו יוסף וא"ת והלא כשאין עדים אומרים כן איני נאמן וכו'. עד למה נאמין ניחוש שמא לאחר חתמו ולא לזה וי"ל דאף במזיד לא ישקר אם חתמו לאחר לומר שחתמו לו וכו' עד ואית ספרים דגרס אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון זה וא"ש טפי וצריך לומר שלא ראו עדים החתימה דאי ראוה שהיא שלהם א"כ הל"ל מ"ד דלמא אתרמי עדים בעדים וחתימה כחתימה עכ"ל התוס'. ולא מבעי' לספרים דלא גרסינן יוסף בן שמעון זה דודאי יש להוכיח דאפילו לרבי ירמיה דחייש לתרי יוסף בן שמעון אפי' הכי לא חייש לדלמ' אתרמי תרי יוסף בן שמעון ותרי כתי עדים ששמותיהן שוין שהרי לא העידו על יוסף בן שמעון זה ואיכ' למיחש לשמא לאחר חתמו ולא לזה והבעל סבור שזה הוא הגט שלו שחתמו כת האחרת מפני שהוא סבור שלא אבד אדם אחר שם גט כי אם הוא כמו שכתבו שם התוס' אלא ודאי דלהא לא חיישינן אלא אפילו לספרים דגרסי מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון זה אפי' הכי פשיטא דיש להביא ראיה דלא חיישינן כולי האי לדילמ' מתרמי שהרי כתבו התוספות דלגירס' זו צריך לומר שלא ראו עדים החתימה וא"כ שפיר איכ' למיחש לשמא אין הגט הזה אותו שחתמו ליוסף בן שמעון זה אלא גט אחר שחתמו עדים אחרי' ששמותיהן כשמות אלו. ואפי' הכי מסיק תלמוד' דלא חיישינן לדילמ' אתרמי עדים כעדים אלמ' דלכולהו לישנ' לא חיישינן כולי האי לדילמ' אתרמי כו' דהיינו שמא כשמא ועדים כעדים וכן פסקו כל הפוסקים כרבי ירמיה דבדאמרו עדים מעולם לא חתמנו כו'. דיחזיר לבעל דהיינו רב אלפס ורבי' משה ורבינו ישעיה מטראנ"י האחרון ורבינו אשר ואבן העזר. וז"ל רבינו משה פ"ג דהלכות גרושין המבי' גט ואבד ממנו ומצאו כו'. עד היה לעדים בגט סימן מובהק או שאמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד שיש בו שמות כשמות אלו הרי זו בחזקתו ותתגרש בו ואפי' שמצאו אחר זמן מרובה ובמקום שהשיירות מצויות והוחזק שם שנים ששמותיהן שוין עכ"ל. והרי לך בהדיא דאע"פ דאיכ' תרתי לגריעותא שהוחזקו שנים בשם זה וגם שהשיירות מצויות אפי' הכי לא חיישינן לדילמ' אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים כ"ש וכ"ש בנדון הזה דלא הוחזקו שנים שיקראו דוד ב"ר שלמה דאפי' אם תימצ' לומר דכיון שלא העידו על שם עירו חשיב כאלו הוחזקו דאי אפשר שלא ימצ' אחד בעולם שיהא נקר' דוד ב"ר שלמה כמו זה מ"מ פשיטא דלכל הפחות לא גרע משהוחזקו באותו מקום שני יוסף בן שמעון שכתב ר"מ דתתגרש בו לכתחיל' דלא חיישינן כולי האי לשמא כשמא ועדים כעדים כ"ש וכ"ש הכא דליכא למיחש לדלמ' אתרמי שמא כשמא ושם הבן כשם הבן ושם האח כשם האח ושם אחי בעל אחותו כשם אחי בעל אחותו וששניהם היו מרוסיא' ולקחו שתי נשים אחת באשכנ"ז ואחת בציציליי"א פשיט' ופשיט' לפי הנרא' לע"ד דליכא למיחש מכ"ש וכדפי'. וגם פשיטא דאין לומר דיש להחמיר טפי בעדות מיתה מבעדות גט דאדרבה הוא בהפך כמו שכתב בטור אבן העזר בסימן ק"ל וז"ל. במה דברים אמורים דמחמירין בספ' בחד צד לריעות' שהוחזק ב' ששמותיהן שווין או בששיירות מצויות בגט מפני שאפשר לכתוב גט אחר אבל לענין מיתה כגון שמעידין על יוסף בעל פלונית שמת אשתו מותרת אלא א"כ שיירות מצויות וגם הוחזקו באותה העיר שנים באותו השם עכ"ל. ואע"ג דפשיט' דאין להבי' ראייה מזה לעיקר הנדון דאיכ' למימר דדוק' בדידעינן שם עירו הוא דלא חיישינן בדלא הוחזקו משום דסתמ' אי הוה אחרינ' דשמיה כשמיה דהאי הוה מוחזק לן ומדלא אתחזק לן ודאי סבר' הוא דליכ' אבל היכ' דלא ידעינן מאיזה עיר הוא אע"ג דמוחזק לן דהוה באיי בציציליי"א מ"מ מאן לימ' דבחד אתר' מציציליי"א לא איכ' אחרינ' דשמיה דוד בר' שלמה ג"כ מ"מ פשיט' דלכל הפחות יש להבי' ראיה מזה דליכ' למימר דמחמרינן טפי במיתה מבגט אלא אדרבה יש להקל יותר בעדות מיתה כדמפרש טעמ' דגבי גט אפשר לכתוב גט אחר מה שאין כן במיתה. וכן כתב בעל ההשלמה בפ"ק דבב' מציע' (דף כז) גבי פסק' דרב אלפס דמשמע דחיישינן במקום שהשיירו' מצויות כרבי זיר' וז"ל אלא אי קשי' הא קשי' דגרסינן במסכ' יבמות כו' עד רבא אומר לא חיישינן ופסק הרב כרבא דודאי מקורטוב"א לאיספמיי"א שיירות מצויות הוי כו' ותירץ הרב בעל המאור ז"ל דבמיתה הלכת' כרבא מפני שאינה יכולה להכחישו ודייק ומנסב' ומתוך חומר כו'. משא"כ בגט שיכולה להכחישו והא דחזינן דרבא לא שני ליה בין מיתה לגט כו' עד אבל לפי הפסק שני ליה בין מיתה לגט עכ"ל בעל ההשלמה שכתב בשם רבינו זרחיה הלוי ואע"ג שהראב"ד תירץ קושיא זו בע"א וא"כ אין ראיה משם שיש להקל בעדות מיתה מבעדות גרושין מ"מ פשיטא דלכל הפחות מודה הוא דאין להחמיר בעדות מיתה מבעדות גרושין ותדע דכן הוא מדגרסינן בפ"ב דב"מ (דף כז) איבעיא להו סימנים דאורייתא או מדרבנן נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנין כו' ואי אמרת בשלמא דכי מהדרינן גט אשה בסימנין ממילא שמעינן דה"ה דמשיאין אשה בסימנין דהא פשיטא דאין להחמיר בעדות מיתה מבעדות גרושין א"ש דנקט גט אשה וה"ה לעדות מיתה אלא אי אמרת דיש להחמיר יותר בעדות מיתה א"כ יקשה דלנקט רבותא טפי דנ"מ להעיד לאשה שמת בעלה בסימנין דאין לומר דאפילו את"ל דסימנין דאורייתא מ"מ בעדות מיתה מחמרינן ולא סמכינן אסימנים מש"ה לא מצי למימר דנפקא מינה להעיד שמת ע"י סימנים דהא בעי למפשט בתר הכי דסימנים לאו דאורייתא מההיא דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש בו סימנים בגופו ובכליו דש"מ דסימנים לאו דאורייתא אלמא פשיטא ליה לתלמודא דאי סימנים דאורייתא דמעידים לאשה שמת בעלה ע"י סימנים אלא ודאי דנקט נפקותא דהחזרת גט ע"י סימנים וכ"ש עדות מיתה דאיכא למימר דייק' ומנסבא כדכתב רבינו זרחיה הלוי ואפילו ראב"ד מודה דיש צד יותר להחמיר בהחזרת גט מבעדות אשה מהאי טעמא אלא דלא בעי למימר שיהא החילוק אמת מכח ההיא דיבמות פ' האשה שלום דמביא אביי ראיה דחיישינן בעדות מיתה לתרי יצחק מההיא גיטא דאשתכח בנהרדעא כו'. וכמו שהקשה רבינו זרחיה הלוי על דברי עצמו ומ"מ פשיטא פשיטא דלכל הפחות לא גרע אפילו להראב"ד וכיון דהוכחנו דלענין חזרת גט לאשה לא חיישינן לדלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים כ"ש וכ"ש הכא דליכא למיחש לדלמא אתרמי כולהו ה"מ דכתבינן לעיל. ועוד נראה לע"ד להביא ראיה להתיר בכה"ג מתוך מ"ש בעל הטור אבן העזר בשם אביו רבינו אשר בסוף סימן קי"ח וז"ל עדות מתלמיד א' שמת והתיר א"א ז"ל את אשתו וזה נסחתו בהיותי במייור"קא ראיתי תלמוד והראה לי אגרת חתומה בחתימת מו' הרא"ש והיה כתוב שמו של התלמיד רבי אשר וספר לי שהוא בא מטוליט"לא ושלמד לפני מורינו הרא"ש והראה לי מקצת תוספות שחבר מורינו הנזכר ולפי הדבר שהגיד ומצאתי אמת נתברר לי שבא מטוליט"לא ויצא ממני ללכת לארצו אח"כ בא בחור אחד ושמו רבי שמואל וכדמסיח לפי תומו אומר תלמיד אשכנזי חשיב שפירש מכאן ושמו רבי אשר ולמד לפני הרא"ש בא בטויילטי"א כו' עד ולאחר זמן מועט נפטר לבית עולמו ומת ועשיתי לו כבוד במותו וקברנוהו יראה לי שאשתו של רבי אשר מותרת לינשא בעדות זה כההיא דשילהי יבמות כו' עד אלמא אע"פ שלא הכירו אלא ע"י שספר לו שמו ושם מקומו התירו את אשתו וכן בנדון זה שהגיד להם שמו ושלמד הנה אצלנו והראה תוס' שידוע לנו שהוליכה עמו מכאן הרי נתברר לו שאותו רבי אשר שיצא מכאן מת ואנו מעידים וידוע לכל בני חבורתינו שמיום באו לכאן לא בא שום אדם ללמוד כאן ששמו רבי אשר בר' סיני אלא זה והוא היה מארץ רוסיי"א ובא לכאן עם בחור א' ששמו יהונתן לפיכך כיון שידוע לנו שרבי אשר בר' סיני בא מארצו ולמד פה אצלינו והועד עליו שמת אשתו מותרת עכ"ל רבינו אשר כמ"ש בנו בספרא ועתה יש לדקדק היאך החליט רבינו אשר להתיר את האשה בעדות זו דמי הגיד לו שבארץ רוסיי"א אשר היתה שם אשתו שהיו יודעים שבעלה שלזו הלך ללמוד לפני רבינו אשר והלאמרוסיי"א לטוליטיי"א אשר בספרד ששם היה רבינו אשר יש מהלך כמה ימים מרחק רב ביניהם ולכל הפחות היה לו להטיל תנאי בהיתר האשה אם יודע במקומה שבעלה הלך ללמוד בטולוטי"א לפני ואדרבה כתב בתחילת דבריו יראה לי שאשתו של רבי אשר מותרת לינשא בעדות זה דמשמע בעדות זה לבדו וגם בסוף דבריו חתם ואנור כיון שידוע לנו שרבי אשר בא מארצו ללמוד פה כו' אשתו מותרת ולא אמרינן שנודע לאשתו או לעדים. ועוד אם היה נודע שם במקום האשה שבעלה ר' אשר בר' סיני הלך ללמוד בטוליט"א לפני רבינו אשר א"כ מאחר שהעיד רבינו אשר שלא בא שום אדם ללמוד בפניו ששמו רבי אשר בד' סיני אלא הוא הרי היה ההיתר ברור ולמה הוצרך לומר שהיה מארץ רוסיי"א ובא לכאן עם בחור אחד כו'. אלא ודאי נראה שעל עדותו ועדות העד דלעיל בהיותו במייורק"א כו' סמך רבינו אשר דודאי במקום האשה היו יודעין לכל הפחות שאותו רבי אשר בעלה נפרד משם כדי ללכת במקום תורה ומאחר שהעיד רבינו אשר שהיה שמו ר' אשר ב"ר סיני ושריה מרוסיי"א לא היה להם לחוש לדלמא אתרמי אחרינא ששמו גם כן רבי אשר ב"ר סיני. ושהיה ג"כ מרוסיי"א ויצא ג"כ מארצו כדי ללמוד ומשום כך כתב רבינו אשר שבא עם בחור אחד ששמו ר' יהונתן כדי להרויח דאפילו אם ימצא שהוחזקו ברוסיי"א שני אשר ב"ר סיני וגם יצאו שניהם. כדי ללמוד אפ"ה תנשא אשתו אם יתברר להם שזה הבחור רבי יהונתן נפרד משם עם בעלה דלא חש רבינו אשר לאתרמויי אתרמי כל כך שגם עם ר' אשר ב"ר סיני האחר יצא בחור אחד ששמו ר' יהונתן ג"כ והשתא א"ש למה הזכיר ביאת הבחור רבי יהונתן ובענין אחר לא יתיישב לפי הנראה לע"ד ומאחר שכן הוא שרבינו אשר היה מתיר האשה משום דליכא למימר אתרמויי אתרמי שני אשר ב"ר סיני ששניהם היו מרוסיי"א ויצא ללמוד עם בחור ששמו רבי יהונתן כ"ש וכ"ש הכא שאין לחוש לדלמא אתרמויי אתרמי שני דוד בר' שלמה המכונה טובל"א וששניהם היו מרוסיי"א ושלשניהם היה בן נקרא שלמה וששניהם הלכו בציציליי"א ונפטרה אמם בהיותם שם ושלשניהם היה להם אחות נשואה ושאחי בעלה היה נקרא יונה. וגם לפי מה שהגיד ר' אליה מקנדיי"א שהגיד לו בסוד שנשא שתי נשים ושהיה רוצה לחזור אצל אשתו הראשונה דבר רחוק הוא מאד לחוש לשמא אתרמי ג"כ אחר שנשא ב' נשים מאחר שנתפשטה תקנת חרם רבינו גרשון מאור הגולה בכל ארץ אשכנז שלא לישא שתי נשים והעובר על זה כעובר על דברי תורה ראוי לומר דאין להחזיק שום אחר שיעשה כן והעמד כל אדם בחזקת כשרות דאם זה הוחזק שעבר ונשא שתי נשים כל ישראל לא הוחזקו כדאמרינן בכתובות פרק אלו נערות (כתובות דף לו) גבי הא דאמר רב פפא האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה כו':
1