שו"ת מהרי"ק קפ״דTeshuvot Maharik 184
א׳איש ישר ונאמן הותיק ידיד נפשי הח"ר קפמן שלום. קבלתי כתבך אתמול קרוב לכ"א שעות והנה סרתי למשמעתך לחוות דעתי הקצרה ולהיותי פורש מים המבוכות והטרדות אשר אנו עומדין בתוכו לעת עתה ברוך הגוזר ואולם כי לקוצר הזמן אשר ידעת אלי לא אוכל להאריך כאשר היה עם לבבי רק אמרתי להעתיק לך את אשר כתבתי כבר וזה לו כמו ג' שנים כי כבר נשאלתי על הריב הזה מאז בטרם יתגלע לפי הנראה וממנו תלמוד כי לפי הנלע"ד דבר פשוט הוא כי לא נשאר ליעקב שום זכרון וחלק ונחלה בחזקת החנות במות השר הראשון ואפי' היה כדברו השואל שכ' אלי שלא נסתלק יעקב מחזקת החנות ושייר לעצמו שיוכל לסלק את ראובן מהחנות לכשירצה כאשר תראה מתוך לשון השאלה אשר העתקתי כאשר נשאל' ממני כ"ש וכ"ש א"כ הוא כדברי ראובן שאומר חלוף הדברים דאדרבה מכל וכל סלק יעקב את עצמו מחזקת החנות ונתרוקן אליו כל הרשות מיום נשא יעקב את רגליו וילך לו. וגם כי גדולה מזו ראיתי באגרת הזאת השנית כי בין מלכא למלכא נעשית העיר קלוניי"א מאין אדוני' לאלה אנשי העיר ההיא ואז הוציא חוקים מערוני העיר על שמו ולו לבדו נתנה הרשות להלוות שם וגם אחרי כן כשקם מלך חדש הוסיף המלך ההוא ליתן חק לראובן לבדו ובאר באותם החוקים שלא יוכל שום יהודי לבא לדור שם מבלתי רשות ראובן. והנה דבר פשוט הוא שביד השר לעשות כן ונתקיימו הדברים מדינא דמלכותא וגדול מזו כתב המרדכי בפ' הגוזל בתרא וז"ל גם פסק מהר"ם ז"ל דאם השר אומר מעצמו איני חפץ ששום יהודי ידור שם אלא ברשות ראובן דראובן יכול לעכב עליו מדינא דמלכותא עכ"ל. ופשיט' יותר מביעות' בכותח' דהא דמשמע שצריך שיאמר כן השר מעצמו דהיינו משום דמיירי שהיו שם כבר יהודים אחרים דרים שם ועד היום היה להם כח בישוב כמו ראובן דבענין זה מדבר למעלה כל התשובות שלמעלה מזה שם במרדכי ודבר הלמד מעניינו הוא. והדברים ק"ו ומה התם שהיו שם יהודים אחרים אשר יפה כחם בישוב כמו ראובן אפילו הכי ביד השר לדחותם מפני ראובן מכח דינא דמלכותא כיון שלא גרם ראובן הסתלקות חביריו כ"ש וכ"ש כשיאמר השר כן קודם שידורו שם יהודים אחרים שהרשות בידו מדינא דמלכותא ואפילו עשה לבקשת ראובן דהא למה זה דומה לרואה את המציאה וקדם ורץ מהרה וזכה בה בטרם יגיעו שם חבירו ולא עוד אלא אפילו נפל לו עליה מעבירין אותה הימנו כמו ששנינו בפ"ק דבבא מציעא (דף י) ובהדיא כתב הר"ר משה מצור"ך ז"ל בהגהות הגדולות מספר מצות קמן במצות הגזילה וז"ל שנינו במסכת פיאה נפל לו על הפיאה או פרש טליתו עליה מעבירין אותו הימנו מכאן מדקדק רבינו יעקב כי מה שאומר בפרק האומר עני המהפך בחררה וכו' עד ומהכא משמע שאם קנה אדם עיר אחת מן השרים ע"מ שלא יבא שם שום אדם לדור עמו בעיר שיוכל לעכב שלא יבא שום אדם לדור שם שירד עמו לחייו עכ"ל ועוד האריך ולבסוף כתב שהוא לשון התוספות בפ' האומר ואולם כי בתוספות טו"ך לא מצאתי זה והרי לך בהדיא שזכה ראובן בישוב מכח קניינו מן השר לדחות כל יהודים מעליו ומאחר שכן הוא א"כ הוא כדברי ראובן שמעולם לא נתרצה שתנתן דת ליעקב להלוות שם בלתי לו לבדו כמבואר בטענות פשיטא שלא היה כח ביד השר להרשות אחר זולתי יעקב כאשר נתרצה ראובן שהרי כבר זכה ראובן בישוב ונתן הכסף וקם לו כמו שכתבו הפוסקים ועוד שהרי השר ביושר לבבו עומד וצווח שלא היה מעולם בדעתו לעשות את הדבר רק מרצון ראובן. ואשר טען שמעון שראובן בעצמו נתרצה שתנתן דת ליעקב ולבניו נראה לע"ד שמאחר שהוחזק ראובן ביישוב תחילה ויעקב ובנו שמעון באו בגבולו שעל שמעון להביא ראיה שנתרצה ראובן שהרי נעשה ראובן כמוחזק בגוף הקרקע מכח השר ודמי להא דאומר בכל דוכתא דמלכא אומר דמאן דיהיב עסקא ליכול ארעא ותדע שכן הוא שהרי שוו כל הפוסקים דחזקת היישוב ג' שנים הרי שמדמה אותו לחזקת הבתים והקרקעות ועוד שהרי כתב המרדכי וז"ל ההוא גברא דדר בקישתא דעיליתא מכאן היה דן הר"ר יודא כהן דה"ה לענין יישוב דהיכא דהוה דר אבוה שנה והיורש ג' שני' בשופי דזכי היורש ביישוב ולא נראה לרבי' מאיר דלא שייך למימר הכא טוענין ליורש דהתם דוקא טענינן לי' כגון פתח פיך לאלם דאי בעי טעין מינך זבינתי' ואכילתא שני חזקה אבל הכא אפילו אי טעין מנייכו זבינתא לאו טענותיה עענה כיון דאינהו נמי דיירי בעיר לא חיישי למחויי הלכך אין חזקתו חזקה כדאיתא לעיל אנא בשכונא גואי הואי וא"ל רב נחמן זיל ברור אכילתך עכ"ל הרי לך בהדיא שפסק רבינו מאיר דאפילו אומר מינך זבינתיה דלא מהימן להוציא היישוב מחזקת הראשונה ואין לו חלק ביישוב כיון שהיו דרים גם בעיר מדמדמהו לההיא דאומר ליה ר"נ זיל ברור אכילתך דהתם אוקמא ר"נ בידא דמרא קמא ואפקי מידא דהאי דהוה דייר ביה השתא וכן לעיל מינה כתב המרדכי בשם מהר"ם וז"ל נשאל לרבינו מאיר על אודות היישוב אם שמעון ובניו טוענין חזקה שיש עמו טענה אז יש להם כח לגור שם ולמחות למי שבא לגור שם בלי רשות וכו' ומדקאמר שאם יש להם חזקה שיש עמה טענה אז יש להם כח לגור שם ולמחות כו' משמע דאם אין להם חזקה אפילו באים מחמת טענה כדקאומר שיש עמה טענה דאין להם כח לא לגור שם ולא למחות א"כ הכא בנדון הזה שאין לשמעון חזקה אפילו בא מחמת טענה ואומר שראובן נתרצה ליעקב ולבניו אפ"ה אין כח לגור שם כיון שאין לו חזקה ואע"ג שיש בטענות שיעקב דר שם כשלש שנים וכו' מ"מ הרי מוחה ראובן בראשונה ולא נתרצה שתנתן דת לבניו של יעקב להלוות שם. ועוד מה תועיל חזקת יעקב כיון שלא החזיקו בניו והנה ראובן מודה שליעקב נתרצה שילוה הוא אבל לא לבניו. ואשר נסתפקת אי שייכא שבועה בכיוצא בזה שאין כאן חיוב ממון בעין כו'. נראה לע"ד דהגון הוא להשביע ראובן שלא נתרצה בהלואת הבנים כאשר טען שמעון אם שמעון טען ברי ואע"ג שכתב רבינו מאיר בתשובה על לאה שטענה על ראובן אמרת לאישי מה לך להתייחד עם נפקא ברא כו'. שאם יש עדים בדבר שיש לקהל לקונסו בממון או במלקיות כו'. עד ועכשיו שאין עדים כו' ושבועת היסת לא נתקנה על דיני קנסות כאלה אלה על תביעת ממון בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא כו'. שאני התם דליכא דררא דממונא אלא קנס' בעלמא אבל הכא דאיכא דררא דממונא נראה לע"ד דיש להשביע היסת מידי דהוה ארקעות ואשכירות קרקע' דנשבעין עליהם כדפסק רב האי גאון זכרונו לברכה וכן רוב הפוסקי' והא נמי דמי לשכירות קרקע דפשיטא שנשבעין עליו ולכל הפחות פשיטא שיש להחרים סתם כדכתב בעל הטור דחשן המשפט וז"ל כתב הרמב"ם כו' עד אתה חללת אותי הוצאת עלי שם רע וזה כופר אין מחרימין על זם ועל כיוצא בזה עכ"ל ומסתברא שמחרימין שהרי אם יתברר שהוא אמת קונסין אותו עכ"ל. וכן כתב נמי מהר"ם בסוף דבריו דלעיל גבי לאה שטענה על ראובן כו' אמנם אה ירצו הקהל להפיס דעתה יתנו ברכה בבית הכנסת על עצמם שיודו האמת עכ"ל ועוד בר מן דין ובר מן דין הלא כתבת שנבחרת לפסוק ביניהם הן דין הן פשרה הן כנגד הדין ולמה לא תחייב ראובן שבועה מאחר שאתה רשאי לעשות אפילו כנגד הדין ומתוך כך יתבררו הדברים לאמתם הלא ידוע הוא כי בכל עוז יש לו לדיין להשתדל שיצא הדין לאמתו וינצל עשוק מיד עשקו:
1
ב׳ראיתי דברי הרבנים הראשונים והאחרונים והנה דבריהם שוים ומכוונים כי זה רבי אהרן ריסקי"א יצ"ו נרדף על לא חמס בכפו והדברים פשוטים אפילו לתנוקת של בית רבן דאין בדברי האשה הארורה הזאת ממש דאע"ג דהלכתא כרבא דאומר אין אדם משים עצמו רשע גבי פלוני רבעני לרצוני ופלגינן לדיבוריה היינו דוקא להצטרף עם עד אחד כדקאומר התם הוא ואחר מצטרפין להורגו כו' אבל בלא צירוף עד א' פשיטא כביעותא בכותחא דאפי' עד כשר לא מהימן וכ"ש האשה הארורה הזאת כדגרסינן בקדושין פ' האומר (דף סה) דפריך ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן וגרסינן נמי פ' ערבי פסחים (פסחים דף קיג) טובי' חטא אתא זיגוד הוה קא מסהיד עליה קמיה דרב פפא נגדי' וכו' עד טוביה חטא זיגוד מנגיד א"ל אין את לחודך קא מסהדת ביה שום ביש בעלמא הוא דקא מפקת עלויה. ופי' שם רבינו שמואל וז"ל מאחר שאין אתה נאמן עליו ולא יתקבל עדותך ואין עליך מצוה להעיד הרי אתה עובר על לא תלך רכיל משמע משם שאין להאמין עד א' לשום דבר דאם יש להאמינו לשום ענין לבייש או להרחיק אותו שיהא מעיד עליו שחטא אמאי נגדיה ואמר ליה שום ביש בעלמא כו'. והא שפיר עבד דאסהיד ביה כיון דמהמנינן ליה לבייש או להרחיק ואין כאן משום לא תלך רכיל אלא פשיטא דלא מהימן מידי אפילו לבייש או להרחיק. ולא מבעי' דאין לבייש ולהרחיק ע"פ עד א' אלא אפילו לשנאתו בלב מתוך עדות עד א' אסור כדמוכח שם בהדיא דגרסינן שם א"ר יצחק ב"ר שמואל מותר לשנאתו דכתיב כי תראה חמור שנאך כו' עד אי דאיכא תרי סהדי כ"ע נמי מסנא סנו ליה מ"ש איהו אלא לאו כה"ג דחזא ביה איהו דבר ערוה הרי לך ראיה ברורה דאע"ג דחזא ביה דבר ערוה דלא מהימנינן ליה למסנייה דאי מהמנא ליה למסנייה מאי משני דחזא ביה איהו כו' סוף סוף יקשה כ"ע מסנא סנו ליה כדהקשה מעיקרא אלא ודאי פשיטא דאפילו חזא ביה דבר ערוה דדוקא איהו שרי למסנייה שהרי ידע בו בודאי שהוא רשע כדפי' שם רבינו שמואל מותר לשנאתו הרואה יחידי דבר ערוה בחבירו שאין רשאי להעיד שמותר הוא לשנאתו שאע"פ שאין נאמן בעינינו לעצמו הוא נאמן שהרי יודע בו בודאי שהוא רשע עד כאן לשונו משמע בהדיא דדוקא הוא שיודע בו בודאי שהוא רשע מותר אבל לכ"ע דלא ידעי דודאי אסור למסנייה דעד אחד אינו קם לכל עון ולכל חטאת ואפילו היה העד ההוא אדם כשר ונאמן אין להאמינו כלל אפילו למסנייה כדמוכח שם דאומר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אסי מהו למימר ליה לרביה כי היכא דליסנייה א"ל אי מהימן ליה לרביה כבי תרי לימא ליה ואי לא לא לימא ליה כ"ש וכ"ש ע"פ אשה כזאת אשר פרשה מדרכי בנות ישראל הצנועות דלא מהימנא אפי' כחד' ולא כפלגא דחדא ואפילו לשנאתו על פיה היה אסור כדפירש' ק"ו בן ק"ו שאסור לביישו ולהרחיקו מפני דברי האש' הזאת והמביישו יבקש רחמים על עצמו בהיות כבוד בני אברהם יצחק ויעקב קל בעיניו ובודאי כי תועבת ה' יתברך כל עשה אלם ורב עונשו מאד וכ"ש לביישו ברבים כאשר נעשה להעני הזקן רבי אהרן יצ"ו אשר ביישהו והכלימוהו ועכבוהו שלא לקרוא בתורה בצבור ואין לך מלבין פני חברו גדול מזה ולו חכמו ישכילו המביישים יכירו וידעו כי גדול מה שנאמר במלבין פני חבירו ברבים ממה שנא' בבא על א"א כמו שהשיב דוד לדואג ואחיתופל שהב' על א"א מיתתו בחנק ויש לו חלק לעה"ב והמלבין חבירו ברבים אין לו חלק לעה"ב וראו כמה יש לו לאדם להזהר שלא להלבין פני חבירו ברבים על חנם וראוי לחקור ולדרוש בכמה דרישות וחקירות קודם שיעשו מעשה כזה והמקיל בזה דמו בראשו בלי ספק. ואע"ג דאמר האי לישנא בישא אע"ג דלקבוליה לא בעי למיחש מיהא בעי דבר פשוט הוא לפני כל יודעי דת ודין דלא אמרו למיחש ליה כדי לעשות שום מעשה נגד מי שמספרים עליו לישנא בישא כדמוכח בהדיא בנדה פ' האשה (דף סא) דגרסינן שם הא גלילא נפק עלייהו קלא דקעל' נפשא אתו לקמיה דר"ט אמרו לטמרינהו מר אומר להו היכי אעביד ליה לא ליטמרינהו הא קחזו לכו ליטמרינהו הא אמרו רבנא וכו' זילו אייתו איעמרו נפשייכו ולא מיבעיא לפי השאלתות שפירשו הא אמור רבנן כו'. ושמא הרגתם ואם אטמין אתכם חייבתם את ראשי למלך דודאי פשיטא שיש לדקדק דהא אי לא הוה עליה אימת דמלכותא היה מצילם וכ"ש שלא היה מענשים מפני חששא דלישנא בישא אלא אפילו לפי' רש"י שפיר' שמא הרגתם אסור להצילכם מ"מ דבר פשוט הוא דלא חשש אלא שלא לעשות מעשה ההצלה דשמא הרגו אבל לעשות להם שום עונש לא עלה על לבו שהרי השיאם עצה להסתיר עצמם כדמשמע התם דאמר להו זילו אייתו איטמרו נפשייכו ופשיטא שאם היו ראויין להענש לא עונש רבא ולא עונש זוט' שלא היה משיאם עצה אלא היו מסתלק מהם לגמרי אלא ודאי פשיטא ופשיטא דלקבולי לא בעי לענין עשיית שום מעשה ולא שום ביוש לא קטן ולא גדול וזה פשוט וישר. ואם יאמר אדם להחמיר עליו מדגרסינן בשילהי קדושין (דף פא) מלקין על לא טובה השמועה הלא דבר פשוט הוא דהיינו דוק' בקול שהרבים מסכימים עליו ואינו פוסק דמסתמא י"ל שלא על חנם יצא קול זה אבל היכא שידוע לנו שהקול יצא ממי שאינו ראוי להאמינו כיוצא בנדון הזה שהדבר ידוע שהיא הארורה הוציאה הקול ואין ראוי להאמינה כלל וכלל מכמה טעמים שפי' למעלה פשיטא ופשיטא שאין בקול זה ממש אלא הוי קול ושוברו עמו ואין להאריך בזה כי פשוט הוא אפילו לתינוקות של בית רבן דהיאך יטעה אדם לומר שמחמת קול הברה היוצא מחמת אשה כזאת שנלקה אדם שהוא בחזקת כשרות חלילה וחס לא תהיה כזאת בישראל דא"כ לא הנחת בן לאברהם אבינו שלא ילקה ויחזור וישנה. וא"כ לקתה מדת הדין ח"ו כי בני פריצי עמינו יתנשאו להוציא דיבה על כל אדם אשר ישנאוהו ובאיבה יהדפוהו ומתוך כך יצא הקול וא"כ ילקה כל העולם כולו ח"ו. ועוד שהרי כ' רבינו משה בפ' כ"ד דהלכות סנהדרין וז"ל וכן יש לב"ד בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה כו'. והוא שיהיה קול שאין פוסת כמו שביארנו ולא יהיו אויבים ידועים שמוציאים עליו שמועה רעה עכ"ל. והנה ראיתי כתב ידיד הח"ר אליה יצ"ו בן מהר"ר שמואל ז"ל אשר העיד מפי הנכבדת אמו מב"ת שהיא השאיתה עצה לומר לרבי אהרן שממנו נתעברה כדי להשתיק רבי אהרן זה שהיה מחזיק הקול שיצא עלי' ומביישה לפי דבריה וא"כ הוא אין לך אויבים מפקי לקלא יותר מזה דהתם טעמא מאי דכיון שהדבר ידוע. שאויביו הם אין להאמינה מאחר שאין כאן עדות ברורה ויש לו לתלות שמחמת שנאה עשו כן כ"ש הכא שאין כאן עדות ג"כ כדפירש' לעיל וגם ידוע שהיא הוציאה הקול להשתיקו וגם לקחת נקמתה ממנו על שהיה מחזיק הקול כמו שלמדתי מתוך דברי החר"ר אליה יצ"ו בכתב ידו. וגם אם יאמר האומר דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה הלא כתב רב אלפס דדוק' גדול הדור כמו ר"נ דהוה חתניה דבי נשיאה או טובי העיר שהמחוהו רבים עליהם ואפילו לדבר החולקים עליו ואומרים דה"ה ב"ד של ג' הדיוטות מ"מ בנדון הזה לא ראיתי שום רב שהבדילו לזה רבי אהרן כלל ואפילו מהר"ר יודא לנד"א יצ"ו לא כתב שהיה הוא מבדילו ולפי הנשמע כי אותם שהבדילוהו לא נתמנו דיינים לא מבעי' מומחה לרבים כמ"ש רב אלפס אלא אפילו להיות כב"ד דג' הדיוטות כמו שכתבו החולקים עליו דפשיטא דלכל הפחות בעינן שיהיו ממונים לדיינים כב"ד של ג' הדיוטות וזה פשוט ועוד דפשיטא ופשיטא דאפילו ב"ד הגדול שבירושלם אין כח להכות ולענוש שלא מן התורה אלא היכא שבודאי יש שם קצת דררא דאיסורא כי ההיא שרכב על סוס בשבת וכן ההוא שהטיח באשתו תחת התאינה וכו' שהיו עדים בדבר אלא שלא היו ראוין לאותו עונש אם לא מכח הוראת שעה אבל בלא עדות ברורה לא. והנה זה העני הזקן רבי אהרן עומד וצווח שמעולם לא הלך עמה בייחוד כי הם היו ג' באותו הדרך שהלך עמה. ואם כי מלשון הפוסקים משמע דבעינן ג' תלמידי חכמים מ"מ מלשון הפוסקים האחרונים כגון הסמ"ג וכן בטור אבן העזר משמע דסגי בג' כשרים ולא בעינן שיהיו תלמידי חכמים וכן נראה דעת רבינו אלפס שהשמיט ההיא דרב ורב יודא הוו קא אזלי באורחיה וכו'. ולא כתב כי אם ל"ש אלא בכשרים וכו' משמע דסגי בכשרים ולא בעינן ת"ח ואפי' אם ימצא שלא היו עמו ג' כשרים כל כך מ"מ מאחר שפשט הדבר עכשיו ללכת עם ג' אנשים כל דהו וכהתירא דמי להו אע"ג דלאו מן אולפנ' הוא מ"מ דבר פשוט הוא שאין לנדות וגם לא להבדיל או לבייש על כך כ"א אחר ההתראה וההזהרה ואף אם יבוא ב"ד לענוש על כן בלא התראה להוראת שעה לעשות גדר וסייג לתורה פשיטא שיש להו להשוות מדותיהן ולא להטיל עונש על אדם אחד ומשאר עמי הארץ אשר נוהגין תמיד לעשות המנהג הרע הזה העלם יעלימו את עיניהם חלילה מעשות כדבר הזה שאין זה סייג לתורה אלא חלול התורה כייאמרו העולם שמחמת שנאה ואיבה החמירו על זה יותר מעל שאר אנשים ונמצא ש"ש מתחלל ח"ו. סוף דבר נראה גע"ד שהמרחיקין ומבדילין זה רבי אהרן הזקן לא טוב עשו אלא חטאו חטאה גדולה ואפשר כי בשוגג היה ואם ח"ו יוסיפו סרה מכאן ולהב' אחרי ראותם כתב הרבנים יצ"ו אשר עמם בגליל ועוד יתנו כתף סוררת למען ספות הרוה את הצמאה ח"ו יבקשו רחמים על עצמן כי גדול מאד העונש המבייש והמלבין פני חבירו ברבים חנם כמו שכתבתי למעלה וגרסינן בגיטין פ' הנזקין (גיטין דף נז) תניא אמר ר"א בא וראה כמה גדול כח של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא כו' ועל דבר זה ידוו כל הדווים שלא לבייש בני אברהם יצחק ויעקב מחזיקין בדת האמת על חנם ועל לא חמס. ואל ק"ק פדוא"ה בקשתי לצרף זה ר' אהרן לכל דבר שבקדושה ולא תהיה זאת עוד לכם לפוקה ובמה שעשו כבר דים והותר ואלמלא פניהם אני נושא כי קהל חשוב הוא הייתי מרחיב הדבר בזה בדרך לא הייתם תפארתם כאשר לא שמעו לקול רבותינו אשר בגלילותיהם כולם שוים לטובה לזכות זה הזקן אהרן יצ"ו ולהקפיד על עלבונו שהרי גם מהר"ר יודא לנד"א יצ"ו הקפיד על הנעשה לו מתחילה ובסוף. ועל הסגן של ק"ק פדוא"ה יצ"ו אומר שהוא ראוי להתנדות אם לא יקרא זה רבי אהרן רסקיא"ה יצ"ו לקרא בתורה בהגיט תור שלו כשאר בני ברית הכשרים ובפרט כי כבר קא צווח כי כרוכיא היותו מוכן לקבל את הדין רבותינו אשר שם אם ח"ו ימצא לו שום פשע ואשם ועוד הוא עומד וצווח על כך. וע"פ הדברים האלה אני גוזר עליו בכח נח"ש שבשבת ראשון שיגיע זה הזקן רבי אהרן בבית הכנסת מהאשכנזים מק"ק פדואה יצ"ו בשעת קריאת התורה שיקראוהו לעלות לקרא לס"ת כשאר בני ברית ולא יסרב עוד על דברי רבותינו אשר שם אשר כתבו לקרבו ולא להרחיקו וגם לא תהא עוד המכשלה הזאת תחת ידו להלבין פני חבירו ברבים חנם אשר אמרו רבותינו ז"ל על זה שאין לו חלק עולם הבא ואם שמע ישמע שלום יהיה לו ועליו תבא ברכת הטוב:
2