שו"ת מהרי"ק ק״צTeshuvot Maharik 190
א׳על דבר הריב אשר נפל בין מהר"ר אהרן יונה יצ"ו והר' יעקב עברלין יצ"ו בענין הצדקה מק"ק אייגר"א יצ"ו אשר נתמנה עליה מהר"ר אהרן יונה הנ"ל ע"פ מה"ר נתן ז"ל עם חביריו כמבואר בטענות ותבע הח"ר יעקב עברלין את מהר"ר יונה לדין באמרו כי (א) ספריו אשר היו ממושכנים לאותה צדקה מסרם לשלוחם של ק"ק אייגר"א והוליכ' באייגר' ולבסוף נמכרו שם כאשר לא השלים הח"ר יעקב עברלין יצ"ו הפרעון ממה שנתחייב עליהם לאותה צדקה הנזכר והשיב מהר"ר אהרן יונה יצ"ו כי כל מה שעשה עשה ע"פ פסק הגאון מהר"רי ממרפי"רק ז"ל כי ק"ק אייגר"א יצ"ו תבעוהו לדין לפניו כמבואר בטענות והוא פסק וז"ל הדין והסבר' נותנת שיחזור הם כל הספרים וכסף ושוה כסף שעדיין קיים וידוע שבא משם מן הצדקות וההקדשות עכ"ל. נראה לע"ד דמשום הא לא אירי' דנוכל לומר שדעת הגאון ז"ל היה דוקא בספרים או שאר משכנות שהיו נחלטים לצדקות באייגר"א כגון שהקדישום בעלים קדושת הגוף עצמו ולא בתורת משכון או אפילו באו בתחילה ליד הצדק' הנזכרת בתורת משכון י"ל דוקא אותן שנשתקע מהם שם בעלים ונתיאשו מהן לגמרי שלא לפדותן או שמחלו עליהם בהדיא אבל כיוצ' בספרים הללו של הח"ר עברלין יצ"ו הנ"ל שלא היו לצדקות מאייגר"א עליהם אלא שעבוד בעלמא וגם תמיד היה מרדף אחריהם לפדותן פשיטא שי"ל שבזה לא הית' כוונת מהר"רי ז"ל שיבאו בעיר אייגר"א וכ"ש כאשר לא נעשת ההלואה עליהם בעיר אייגר"א אלא בעיר רעגגש"פורק דאיכא למימר שם יהיו עד יום פקודה שיפדו אותן בעלי הספרים וכן משמע קצת גם מתוך לשון הגאון ז"ל שכתב וז"ל שיחזרו להם כל הספרים וכסף ושוה כסף וכו' מדקאמר לישנא דשיחזרו משמע דוקא אותן ספרים שכבר היו שם אבל באותן שלא היו שם מעולם לא שייך למימר בהו שיחזרו. ומ"מ נר' לע"ד דאפילו לא נאמר שאין במשמעות הלשון אלא חזרת ספרים החלוקין כו'. וכדכתבת לעיל מ"מ מאחר שפסק מהרר"י ז"ל להחזיר צדקה ליושנ' בעיר אייגר"א נראה לע"ד שמהר"ר אהרן יצ"ו לא פשע במה שמסר הספרים ליד המורשה של ק"ק אייגר"א יצ"ו א"כ כמ"ש מהר"ר אהרן יונה יצ"ו שלא היו הספרים שווים אלא הסך שהלווה עליהם בדוחק שהרי אפילו למוכרם היו רשאין כמו שהוכיח רבינו אשר בפ' איזהו נשך גבי ההי' דמשכנת' באתר' דמסלקי וכו' וכתב וז"ל ומכאן יש ללמוד דמשכנת' באתר' דמסלקי יכול המלוה לכוף ללוה לפדותו בכל עת כמו שהלוה יכול לסלק המלוה כך המלוה יכול לומר ללוה פדה המשכון שלך דאל"כ אמאי שביעית משמעתו והא לא קרינן ביה לא יגוש עכ"ל. והרי לך שאפי' למוכרם היה רשאי אפילו במעות שאינו של צדקה כ"ש במעות של צדקה. דלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש כדאמרינן בגיטין פ' הניזקין (גיטין דף נב) גבי הקדש ומעות של יתומים ולא מבעי' לדברי רבינו שמואל מבונבער"ק שמתיר להלוו' מעות של צדקה בריבית ולדידי' איכ' למימר דמשוה דין הקדש לדין עניים דכי היכא דאין רבית ואונאה להקדש כך אין רבית ואונאה למעות עניים אלא אפילו לראב"יה ומהר"ם דאסרי להלוות מעות עניים ברבית משום דיש לחלק בין הקדש לעניים מ"מ פשיטא ופשיטא דמודו דלא גרע כח מעות עניים מכח הדיוט גמור אלא אדרבה עדיף מכח הדיוט גמור כי היכי דאשכחן שהחמירו במעות יתומים וייפו את כחן בריש פרק הנזקין כדכתבתי לעיל ואע"ג דלא דמו להקדש גמור לענין רבית. ותדע שכן הוא שהרי כתב בעל טור יורה דיעה וז"ל ומעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד כו' עד וכן הדין במעות של הקדש שהוקדשו לעניים או לתלמוד תורה או לצורך בית הכנסת אבל אסור להלוותן ברבית דאורייתא אע"ג דהקדש גמור כגון שהוקדש לבדק הבית מותר להלוותן אפילו ברבית דאורייתא עכ"ל. והרי לך בהדיא דאע"ג דס"ל דמעות של עניים גריעי ממעות הקדש גמור ומדמה להו למעות יתומים שהתירו בהם חכמים להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד אע"ג דבשאר מעות של הדיוט גמור אסור וא"כ פשיטא דכיון דמותר למכור המשכון אפילו מהדיוט להדיוט כ"ש ממעות עניים להדיוט וכדפי' ואע"ג דלענין שמירה גריעי מעות עניים כדמוכח בשילהי החובל (בבא קמא דף צג) גבי ההו' ארנקי דפדיון שבויים דהוה פטרינן ליה משום דכתיב לשמור ולא לעניים לשמור ולא לחלק אי לאו דעניי דפומבדית' מיקץ קיץ להו צריך לומר ע"כ דגזירת הכתוב הוא דוקא לענין שמירה שהרי אפי' בהקדש גמור פשיטא דפטור בכה"ג כמו ששנינו בפ' הזהב (בבא מציעא דף נז) וכן בפ' שבועות הדיינין (שבועות דף מג) גבי הקדש ש"ח אינו נשבע נושא שכר אינו משלם. ופי' התוס' וכן כתב הספר מצות גדול בשם רבותינו הקדמונים שבצרפת שכשם שש"ש אינו משלם בחיוב שלו דהיינו גניבה ואבידה ה"נ ש"ח אינו משלם בחיוב שלו דהיינו פשיעה וכן פסק רב אלפס וכן רבינו אשר דבתראה הוה ודלא כרבינו משה מיימון שפוסק דפושע חייב דמזיק הוא ואפילו לרבינו משה מיימון נמי יש להוכיח דע"כ יש לחלק בין שמירה לשאר דברים דלכל הפחות מודה הוא דש"ש אינו משלם בגניבה ואבידה בהקדש גמור מה שאינו כן בהדיוט ואע"ג שייפו חכמים כח הקדש הרבה מכח הדיוט כדכתבתי לעיל מההי' דריש פ' הניזקין אלא דדאי צריך לומר גם לר"מ דאין ללמוד מדין שמירה לענין שאר דינים וכ"ש לשאר הפוסקים וכו' דאפילו בפשיע' פטור לשלם גבי הקדש וכדפי' לעיל ומאחר שכן הוא דפשיט' דלכ"ע לא גרע כח מעות של עניים משאר מעות דעלמא ואשכחן במעות דעלמא שהמלו' יכול למכור המשכון אחרי כלות הזמן לרבי' משה ולרבי' אשר מר כדאית ליה ומר כדאית ליה כ"ש שהגזבר במעות עניים יכול למכור וא"כ כ"ש שהיה מהר"ר יונה יכול למכור אם היה מתרה בו ל' יום קודם אפי' לרבינו אשר ולכל הפחות פשיט' ופשיט' דלא חשיב גוזמה מה שהתיר הח"ר עברלין יצ"ו למוסרם ביד ק"ק מאייגר"א יצ"ו אם לא כופר ואומר שלא הרשה אותם למוסרם מ"מ פשיטא שיהיה מהר"ר יונה יצ"ו נאמן (ג) לכל הפחות בשבועתו דהא פשיט' דלא דמי לההי' דפ' החובל (בבא קמא דף צא) גבי שורי הרגת נטיעתי קצצת אתה אמרת לי לקוצצו אתה אמרת לי להורגו דלא מהימן אפילו במקום מגו לדברי ר"מ כדכתב שם המרדכי דדוקא התם לא מהימן דלא עביד איניש להפסיד ממונו על חנם ולומר לאחרים להרוג שורו ולקוץ נטיעתו דלמה יעשה כן אבל הכ' ראוי לומר שנתרצה הח"ר עברלין יצ"ו למסור הספרים ביד ק"ק אייגר"א כדי שיהיו הגזברים מהר"ר יונה וחבירו מלוים לו המעות דבענין אחר לא היו מלוים לו. ועוד פשיטא דיש לחלק בין התם שמפסיד לגמרי בהריגת שורו וקציצות נטיעותיו להבא דאין כאן הפסד גמור במסירת ספריו ביד ק"ק אייגר"א ואע"ג שטוען הח"ר עברלי"ן שאנשי אייגר"א הם אלמים ולא צייתי דינ' אפילו לפי דבריו בעת ההיא שנעשית ההלוואה על ספריו עדיין לא היו באותה חזקה ופשיטא דאחזוקי אינשי כגנבי לא מחזקינן כדאמרי' ריש פרק כל הנשבעים וכ"ת דמ"מ אין להאמין שהיה הח"ר עברלי"ן יצ"ו מתרצה במסירת הספרים מפני הוצאות הדרכים ואחריתו כשירצה לפרוע ולחזור ונדמהו לשורי הרגת וכו'. מ"מ פשיט' ופשיטא דבכה"ג נאמן מורינו הרב ר' יונה יצ"ו לומר אתה אמרת לי למוסרם ביד קהילת קדש מאייגר"א יצ"ו ואע"פ שהיה צד הפסד בדבר להח"ר עברליין יצ"ו מידי דהוה בשור העומד להריג' ואילן העומד לקציצה דאמרינן התם דנאמן לומר אתה אמרת לי להורגו כו' כדאיתא התם ואע"ג שיש צד הפסד כדמוכח התם דפריך אי הכי מאי קא טעין ליה ומשני דאמר ליה אנא בעינא למעבד מצוה וכו' עד וחייב ר"ג לתת לו עשרה זהובים הרי לך בהדיא דאע"ג דשייך ביה הפסד דחשיב כמו עשרה זהובים אפילו הכי מהימן למימר אתה אמרת לי להורגו כו' היכא דעומד להריגה כו'. ואע"ג דלא ידעינן שום טעם למה לא היה עושהו בעצמו כדי לקיים המצוה כ"ש וכ"ש הכא דטעמא רבה איכא למימר שהח"ר עברליין יצ"ו הרשה אותם למסור הספרים ביד ק"ק אגריי"א יצ"ו כדי שיהיו מלוים לו המעות אשר הי' צריך מהן. אמנם לכל הפחות נר' לע"ד דמהר"ר רבי יונה יצ"ו היה צריך לישבע שהרשהו הח"ר עברלין למוסרם ביד קהלה קדושה אייגר"א יצ"ו כיון שהח"ר עברליין יצ"ו אומר שלא הרשהו לעולם על כך אלא א"כ הוא שיש כתב יד מהח"ר עברליי"ן יצ"ו שמוכיח בהדי' שהו' נתרצה בהולכות הספרים באייגר"א שהרי כן התנה עם המורשה שלהם דאז ודאי פשיט' שהי' מהר"ר יונה יצ"ו פטור משבועה כיון שהכתב יד מסייע דהא אפילו מי שעד א' מסייעו פטור משבועה כמו שפי' ר"ת מההי' דריש פ"ק דב"מ דנחזיי זוזי ממאן נקט וכו' וכן דן ר"מ הלכ' למעש' כמ"ש המרדכי שם בשמו וכן רבי' אשר הכריע כן בספרו כ"ש (ד) שכתב יד דבעל דין פטור משבועה דהא כתב יד עדיף מעד אחד שהרי אדם נאמן לומר לא לויתי אע"ג דאיכא חד סהדא דמכחיש ליה אלא שצריך לישבע להכחיש את העד ואילו כתב בכתיבת ידו שלוה פשיט' דלא מהימן לומר שלא לוה ואפילו בשבועה כדתנן הוציא עליו כתב ידו שהו' חייב לו גובה מנכסים בני חורין ומאחר שכן הוא כיון דעד א' פוטר משבוע' כ"ש כתב ידו דבעל דין וכדפירש' ואע"ג שהח"ר עברליין יצ"ו טוען נגד הכתב ההו' ואמר שנכתב בשבוש פשיט' דלאו (ה) כל כמיני' דאם נכתב בשבוש למה חתמו דהא פשיט' דלא מצי למימר טעיתי ואפילו במקום מגו כמו שפסקו ר"ח ור"ת מכח ההיא דהנהו גינאי דעביד חושבנ' בהדי הדדי דספ"ק דגיטין וכן נראה גם מדברי רבי' מאיר היכא שבעל דין עצמו טוען טעיתי דלא מהימן ואפילו במגו כמ"ש המרדכי בשמו בריש פ' ח"ה כ"ש היכא דליכא מגו דלא מהימן ומ"מ נראה לע"ד דבר פשוט דא"כ הוא כמ"ש מהר"ר יונה יצ"ו בטענותו כשהלוו' המעות להח"ר עברליי"ן יצ"ו שהזהירוהו על דבר ק"ק אייגר"א והוא השיב שיפרע המעות כבא המורשה שלהם ואם לא יפרע שיתנו להם הספרים ויעמדו להם לרבית וכו'. וגם כשנפסק הדין הסכים עם המורשה שלהם להמתין עוד חצי שנה דודאי לפ"ז פטור מהר"ר יונה מאחריות הספרים ההם ואפילו היה שוה כפלי כפלים ממה שהלו' לו עליהם כמ"ש הח"ר עברליין יצ"ו כיון שהתנו עמו מתחילה על כך למוסרם ביד ק"ק אייגר"א א"כ הוא שיזכו בדין ולא תשיג ידו לפרוע כאשר יתבעו מהם הצדקה דפשיט' דאין לומר כאן דהוי אסמכת' דכל דאי לא קני שהרי אין כאן גוזמ' ודומ' לאם אובר ולא אעביד אשלם במיטבא דלא הוי אסמכת' וקני כדתנן בפ' המקבל וכדפסקו כל הפוסקים וה"נ ל"ש. ואפילו את"ל דבלא תנאי לא היו רשאים למסור הספרים ליד ק"ק אייגר"א מ"מ פשיט' דמ"מ כי מתני לא הוה גוזמ' דדרך בני אדם לעשות כן דהא פשיט' טפי מביעותא בכותחא דאי לאו תנאה דאם אוביר ולא אעביד וכו'. דלא הוי מתחייב מדינ' מידי דהוה אמבטל כיסו או חנותו של חבירו דאין לו עליו אלא תרעומת ואפ"ה מהני בה תנאה להתחייב לשלם במיטב' ואפילו לא התנה זה כיון שכן תקנו הדיוטות שכן ראוי לכתוב כ"ש וכ"ש הכ' דמהני ביה תנאה וגדול' מזו כתבו התוס' בשם רבינו יצחק דקנס של שדוכין לא הוי אסמכתא שהרי מביישו וכו' וקני אע"ג דפשיט' דלפעמים אין דמי הבשת עולה כמו סך הקנס אפ"ה לא הוי אסמכת' דלא חשיב גוזמ' אלא דבר שהו' רחוק מהדעת אבל הכ' אפילו את"ל דמסתמ' דלא הוה ניחא ליה מ"מ דכיון דמתני לאו גוזמ' הוא ולא הוי אסמכת' לא מבעי' בנדון הזה דאין זה רחוק מן הדעת כלל שהיה מתרצה שימסרו אם לא תשיג ידו די השיב מה שלוה בעת שקבעו לו אלא אפי' היה מתנה דבר שהו' קצת רחוק מן הדעת מ"מ כיון דלא היה גוזמ' גמורה לא (ו) הוי אסמכת' וראיה מדתנן בתוספתא ומייתי לה בשלהי פ' הפועלים (בבא מציעא דף צד) מתנה ש"ח להיות כשואל וכו'. ופסק רבי' מאיר ומביאו המרדכי שם וז"ל (ז) פסק רבי' מאיר כל תנאי ממון שהתנה עליו בתחילתו בשעת מעשה תנאו קיים בלא קנין ומשתעבד מדין ערב וכו' עד ומהאי טעמ' עסקינן הכ' מתנה ש"ח להיות כשואל בדברים בההיא הנאה דמהימן ליה וכו' ולא אמר אסמכת' היא דכל דאי לא קני דשאני הכ' דבתחילת מסירתו עליה סמיך והמניהו המניה ובההי' הנאה גמר ומשעבד נפשיה דכל תנאי שבממון כזה תנאו קיים היכ' דלא גזים ובידו וראיה מפ' המקבל (בבא מציעא דף קד קח) אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטב' ולא חשיב אסמכת' עכ"ל. והרי לך בהדי' דאע"ג דמתנה ש"ח להיות כשואל דלא חשיב גזים דאע"ג שאין זה רגילות ולא סבר' כלל דדי לו להיות שומר שלא בחנם ולמה יתנה עמו להתחייב באונסים אפ"ה לא חשיב ליה גזים ומהני בלא קנין ומשום טעמ' דבההי' הנאה דמהימן לי' כ"ש וכ"ש הכ' דלא חשיב גזים מאי דאמר להו שאם לא יפרע באותו זמן שיבאו בני אייגר"א או שלוחם שימסרו לידם הספרים דבההי' הנאה דמסקי ביה הני זוזי גמר ומשעבד הני ספרים להכי ועוד בר מן דין וב"מד פשיט' דלא חשיב גוזמ' אי אומר להו למוסרם ביד ק"ק אייגר"א אם לא יפרע בזמן ולכל הפחו' א"כ הוא כמ"ש מהר"ר יונה יצ"ו שהספרים לא היו שוין אלא הקרן בדוחק שהרי כתב ר' אשר בפ' הרבית גבי ההיא דמשכנת' באתר' דמסלקי וז"ל ומכאן יש ללמוד דמשכנת' באתר' דמסלק' יכול המלוה לכוף ללוה לפדותו בכל עת כמו שהלוה יכול לסלק המלוה כך המלוה יכול לומר ללוה פדה המשכון שלך דאל"כ אמאי שביעית משמטתה והא לא קרינ' ביה לא יגוש עכ"ל. וכן כתב עוד בתשוב' ומביא' בטור ח"מ וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה המלוה לעני על המשכון סתם והו' דוחהו מיום אל יום יתבענו בפני עדים שיפדנו ואח"כ ימכרנו בשומת ב"ד עכ"ל. והרי לך בהדי' שמותר למוכרו ל' יום אחרי התרות בו שיפדנו וכ"ש שהי' מותר למוסרו ליד ק"ק אגריי"א יצ"ו לפי דברי מהר"ר יונ' יצ"ו שאומר שכן התנו עמו. וגם אומר דלא היו הספרים שוים אלא כנגד הקרן שהלווה לו שהרי גם בלא תנאי היה מותר אחרי עבור ל' יום אחר התר' בו שיפדנו כמ"ש רבי' אשר ואם זה וותר והתיר להם למסור הספרים תיכף שעבר הזמן אם יתבעו אותם ק"ק אייגר"א ע"פ הדין פשיט' ופשיט' דאין כאן שום צד גוזמ' ולא הוי אסמכת' כלל וכ"ש לדברי רבינו משה מיימון שכתב וז"ל מלוה שבא לב"ד והביא משכונו בידו ואומר משכונו של פלו' הוא ואני רוצה למוכרו ולהפרע מחובי אין ב"ד נזקקין לומר המתין עד שיבא פלוני ויטעון שהרי אם ירצה לשקר יכול לומר לקוח הוא בידי אלא משיאין לו עצה למוכרו בעדים כדי שידע הלוה בכמה נמכר עכ"ל הרי לך שמתיר למוכרו בלי הודע' והתראה ללוה ואפילו במעות דעלמ' כ"ש במעות של צדקה דלא יהא כח הדיוט חמור מן הקדש. ואשר טוען הח"ר עברליין יצ"ו שהיה למהר"ר יונה יצ"ו להתיעץ עם גדולי משפחתו באומרו שמצד אבותיו ז"ל באו רוב המעות מהצדקה ההיא של ק"ק אייגר"א יצ"ו בזה לא ראיתי לו שום טעם דפשיט' (ח) דאפי' לנותנין עצמו אין להם שום כח במעות מהצדק' ההיא של ק"ק אייגר"א יצ"ו יותר מאחרים וכ"ש לבניהם או לבני בניהם כמ"ש רבי' מאיר ומביאו המרדכי במגילה פ' בני העיר וז"ל נשאל לרבינו מאיר על ראובן שאומר אני נותן קרקע זו לבנות עליה בית הכנס' ואחר זמן ברצות הקהל לבנות עליה היו תלמידי ישו' מעכבים על ידו ועכשיו אומרים הקהל נבנה עליה בית תלמוד וראובן אומר אדעתיה דהכי לא נתתיו והשיב דודאי ראובן לא מצי הדר ביה וכו'. ונ"ל דאפי' אם ראובן עומד וצווח עכשיו איני חפץ שיהי' קרקע זו אלא לבית הכנסת לא משגחינן ביה כיון דמעיקר' סתמ' אמר ולא כפליה ליה לתנאי' וכי אמר הא אדעת' דידהו יהבי מעיקר' והשת' קא הדר ביה עכ"ל והלא דברים ק"ו ומה התם דאומר מתחילה נדבתי שהו' נותנו לבה"כ אפ"ה מצי הקהל למעבד בה מילת' אחריתי ולא משגחינן ביה ואע"ג דעומד וצווח וכו' כיון דלא כפליה ליה לתנאה ואע"ג שהנותן עצמו הוא המעתיר וצווח ק"ו בן ק"ו כשנתנו סתם וגם לא ערער בשעת מעשה דהיינו כשהחזירו הצדק' לק"ק אייגר"א וגם הנותנים עצמם לא היו בחיים באותה שטה שאין לבניהם או לבני בניהם למחות ולערער לאחר זמן על מה שעשו כבר הגבאים ע"פ ב"ד חשוב דהיינו בית דינו של מהרר"י מרפור"ק ז"ל דהא פשיט' שהגבאים אשר נתמנו ע"פ מהרר"י ז"ל שהיה להם כח כמו הקהל עצמו שהרי מהרר"ן ז"ל היה ראש ישיבה באייגר"א וגדול ומוסכם בדורו לפי הנשמע וכל מעשה הקהל מאייגר' בענין הצדקות וכיוצא בהם על פיו היה נעשה פשיט' שהוא וכל הבאים מכחו דהיינו הגבאים שמינה היה להם כח כמו הקהל עצמו דדמי להא דאמרינן בפ"ק דב"ב (דף ח) אמר אביי מריש הוה עבוד מר תרי כיסי חד לעניי עולם וחד לעניי מתא כו' עד איהו נמי עבוד חד ומתני. ואומר רב אשי אנא אתנויי נמי לא צריכנ' כיון דכל דאתיא אדעת' דידי קא אתי מאי דבעינן עבידנ' ביה. ואשר טען הח"ר עברלין שפסק כח הגבאות שלהם מאחר שהרשה מהר"ד ז"ל שיהיו ד' גבאים ואם יסתלק א' מהם שיעמידו אחר תחתיו והרי גמר חסיד מהר"ד ז"ל ולא העמידו אחר תחתיו נלע"ד שא"כ הוא כמו שכתב מהר"ר יונה יצ"ו שהרבה חזרו להסתלק מהגבאו' ולא מצאו מי שהיה רוצה להטפל באותה צדקה מפני שהיו עליה עסיקין מק"ק אייגר' יצ"ו א"כ פשיט' שלא פשטו דמה היה לעשות הלא כיון שבאת לידם נתחייבו בשמירתה ולא היו רשאין להניחה במקום התורפה. וגם כי לע"ד שהיו חייבים להתעסק בתועלתה דהא לא גרע מיתותים שסמכו אצל ב"ה וכמו ששנינו פ' הניזקין (דף כב) יתומים שסמכו אצל ב"ה חייב לעשר פירותיה' ופירוש שם רש"י וז"ל שסמכו אצל ב"ה לעשות על פיו ולא נתנו אפוטרופס לא מאביהן ולא מב"ד הרי לך בהדי' דאע"ג דלא נתמנה לא מאביהן ולא מב"ד דאפ"ה חייב להם להתעסק בתיקונם דהיינו לעשר פירותיהם להאכיל כדתני' שם בבריית' כ"ש הכא שנתמנה מפי ב"ד אלא שפסק המנוי בהעדר מהר"ד ז"ל דאמרינן נשארו בחזקתו עד שימצאו אחר שירצה להתעסק באותה הצדקה וא"כ הוא הרי הם כגבאים ממש לע"ד ומתקיי' מעשיהם הן לזכות הן לחובה כדגרסינן שם בפ' הניזקין (גיטין דף נב) הנהו יתמי הוו קא סמכי גבי דההיא סבתא הוה להו תורא שקל זבנת' נהלייהו אתו קרובי' קמיה דר"נ אמרו ליה מאי עבידת' דזבנ' אמר להו יתומים שסמכו אצל ב"ה תנן והא אייקר ברשותיה דלוקח אייק' הרי לך בהדי' דאפי' להיזק היתומים קיים ר"נ את מעשיה מפני שסמכו אצלה כ"ש בכה"ג שמעשיהם קיימים לפי הנראה לע"ד:
1