שו"ת מהרי"ק קצ״אTeshuvot Maharik 191
א׳יראת ה' אוצרו ותרד על דברו. המקום יהא בעזרו. האלוף מהר"ר שלמה יצ"ו שלומך יגדל. אל נא תשת עלי חטאת על כי אחרתי לענו' לך על דבר המכס כי אמת הוא שלא ידעתי מי ומי הה לכי' אם נא לעתים רחוקים באשר לא ידעתי שפת הארץ. ויהי היום כי הקרה הש"י לפני זה המוביל אמרתי לפנות מעסקים אחרים כדי להשיב אל כבודך. ואמנם אציעה נא תחילה לפני כבודך מה שאמרו לי אנשים שהיו שם מענין המכס כי תקרתי עליו אחרי קבלתי את כתבך. והנה אמרו אלי שמימים (א) קדמונים היה שם מכס כשאר מכסים שמעמידים השרי' ולא היו קונים ממנו שום דבר לע"ג אלא שאחרי כן קם שר א' ואמר שמעות היהודים יתנו לקנות בגדים הצואים. ואמנם לא הוסיפו על היהודים בשביל כן לפרוע יותר ממה שהיו פורעים מלפנים כשלא היו קונים ממנו לצורכי ע"ג וא"כ הוא מה שקונים לע"ג ממעות השר הם קונים. והרי כתב בס' התרומה וכן הביאו במרדכי אחר אשר מצאתי בפ"ק דע"ז וז"ל ויש מקומות שבונים שם ע"ג ויקבלו הסוחרים מכל דבר שימכרו ויקנו ויתנו פשוט לשם ע"ג נר' שאם אומר לו לישראל קח את החפץ בשביל כך וכך ועוד פשוט לע"ז לשם אסור דמהנה אסור ואם אינו מזכיר לו פשוט לענין ע"ג אין בכך כלום דשמא בלא"ה לא היה נותן לו החפץ כ"א בדמי' הללו עכ"ל. משמע בהדיא דאע"ג דידוע לו שנותן הפשוט לע"ג מ"מ כיון שאין אומר לו ועוד פשוט לע"ג ואיכ' למימר דבלאו הע"ג לא היה נוחן כ"א בדמים הללו שהרי מדקאמר שאם אומר לו. ועוד פשוט לע"ג אסור וכו' ומסיים דאם אינו מזכיר לו ע"ג דאין בכך כלום ויהיב טעמ' למילת' משום דשמא בלא"ה לא היה נותן לו החפץ כ"א בדמים הללו דאם איתא דדווק' באין ידוע שהפשוט היתר הוא לע"ג א"כ לא ה"ל למתלי טעמא במשום דשמא לא היה נותן לו החפץ וכו' אלא ה"ל למתלי משום דכיון דאין מזכיר לו ע"ג שמא לא יתננו לע"ג אלא ודאי פשיטא דמיירי בכה"ג שידוע לו שהפשוט היתר הוא לצורך בנין הע"ג כדקאמר בריש' דמלת' שקבלו עליהם הסוחרים שמכל דבר שימכרו ויקנו שיתנו פשוט לע"ג ועלה קאי כולה מלת' ואפ"ה שרי משום טעמ' דשמא בלא"ה לא היה נותן לו החפץ כו' ואע"ג שהדברים מוכיחים שזה הפשוט היתר לא שאלו הכותי אלא משום בנין הע"ג ואי לא"ה היה מוחל עליו דאין דרך למכור בסך גדול ועוד פשוט אפ"ה תלינן לקול' ושרי כ"ש וכ"ש הכא דודאי הוא דבלא"ה היהודי פורע המכס ולא הי' המוכס מוחל עליו שהרי בתחילה היו היהודים פורעי' כמו עכשיו ואע"פ שעדיין לא היו להם קונים מהמעו' צורכי ע"ג וגם מסיפ' דמילת' יש להוכיח כן לע"ד דאע"ג דידוע לנו שיעשו ממנו צורכי ע"ג מ"מ אם אינו יוצא מכיס הישראל שבלא"ה היה ישראל פורע ואין מרבה לו משום צורך ע"ג שרי דהא מסיק בסיפ' וז"ל ואם אומר לו סכום הדמים ואומר לו כך וכך תתן לי ועוד פשוט אע"ג שלא הזכיר לו צורך ע"ג שהניח לומר כן בשביל הישראל שמא אסור דהשת' יוצא מכיסו של ישראל דאם לא הי' הבנין הי' מוחל לו עכ"ל משמע בהדי' דאע"ג דידוע לנו שמה שלא הזכיר ע"ג שהניח בשביל הישראל וא"כ ידוע לנו שהוא לוקח נוטל הפשוט בשביל הע"ג וגם מדקא מסיים דאם לא היה הבני' היה מוחל לו דמשמע דודאי פשיט' לן דבשביל הבנין וה הפשוט אפ"ה אינו אסור אלא משום דיוצא מכיסו של ישראל שהבנין גורם לו לישראל לפרוע זה הפשוט הא לא"ה כגון בכה"ג שאיו צורך הע"ג גורם לישראל לפרוע זה המכס שהרי בלא"ה היה פורע לפי מה שאמרו לי אנשי אמת אשר משם פשיט' דשרי לפי הנראה לע"ד שהרי אינו יוצא מכיסו של ישראל אלא מכיסו של השר אשד המכס שלו ואין לומר דדוקא התם היה מותר אם אינו יוצא מכיסו של ישראל משום דהוי דרך מקת וממכר וכיון שאנו חולין דשמא בלא"ה לא היה נותן החפץ כ"א בדמי' הללו נמצא שדמי החפץ שהם של כותי מהני לע"ג ולא הישראל אבל כאן שהו' דמי המכס שנותן הישראל לכותי על חנם שפיר מקרי יוצא מכיס ישראל ולא מכיס הכותי דהא לא חסר מידי דהא פשיט' דבכה"ג אמרינן ד"ד דינ' וחשיב שפיר יוצא מכיס הכותי דהיינו השר אשר לי המכס או הכותי הקונהו מאתו שהרי אסור לגנוב אותו המכס משו' דחשיב כגול כדמוכח בריש הגוזל בתר' (בבא קמא דף קיג) דפריך עלה דקתני התם ר"ש אומר משום ר"ע מותר להבריח בו את המכס להבריח בו את המכס מי שרי והאמר שמואל ד"ד דינ' ופרש"י וז"ל ד"ד דינ' ונמצ' גוזל מוכס ישראל זה שקבלו מיד המלך כותי בהית' עכ"ל הרי לך בהדיא דחשיב גזל כשגוזל המכס מישראל המוכ' וה"ה כשגוזל מן המלך שמבריח ממנו דאלת"ה לא היה גזל בגוזל מישראל הבא מאת המלך דישראל הבא מחמת כותי הרי הוא ככותי וא"כ שפיר חשיב יוצא מכיסו של כותי ולא מכיסו של ישראל וגם אין לומר דהכ' לא שייך למימר ד"ד כיון שהישראל פורע יותר מהכותי שהרי כת' המרדכי שם דלא אמרינן אלא כשהמלך משוה מדותיו דודאי פשיט' דשפיר מקרי משוה מדותיו כיון שכל יהודי פורע בשוה דבר קצוב וגדול' מזו השיב ר"מ בתשוב' וז"ל אבל אם השר יאמר מעצמו איני חפץ ששום יהודי יגור כאן כ"א ברשות ראובן בהא ודאי מודינ' לך שראובן יכול לעכב עליו מד"ד עכ"ל ר"מ כמ"ש במרדכי הגדול בשמו. וגם ראיתי שי"מ ההיא דמות' להבריח בו את המכס דהיינו כדי להראו' שאינו יהודי מדלובש כלאי' ויש סותרים אותו פי' מההיא דפ' בו סורר ומורה (דף עד) דאפי' ערקת' דמסאני' אסור וכו' משמע דאי לא"ה דאסור להראות עצמו כלא יהודי ח"ו מההיא דערקת' דמסאני שהיו מודים לאותו פי' ואם אית' דלא אומר ד"ד דינ' בכה"ג שהיהודי פורע יותר מהכותי א"כ יקש' להא פי' מאי פריך עלה בפ' הגוזל בתר' (בבא קמא דף קיג) ובפ"ד דנדרים (דף כח) ולהבריח את המכס מי שרי והאמר שמואל ד"ד דינ' והלא ע"כ המכס אינו כ"א על היהודים דאל"כ מה תועיל לו לבישת כלאים להראות שאינו יהודי וא"כ אין כאן ד"ד אלא ודאי צ"ל דשפיר הוי ד"ד כיון שהדבר (ב) שוה וקצוב לכל היהודים כדפי' לעיל. וכ"ש לענין מכס במלכי א"ה שהרי הקרקע שלהם ויכולים לומר לא יעבור שום יהודי בארצי אם לא יתן כך וכך. ולא מבעי' מלך אלא אפילו כל הדיוט יכול לפסו' כיוצא בזה בארצו כמ"ש ר"א ממי"ץ והביא המרדכי בפ' הגוזל בתרא וז"ל וה"ה בב' הדיוטות שאם קצבו שלא יהנה אדם מארצם אלא בקצבתם שדיניהם דין עכ"ל וכן כתב נמי רבי' שלמה בן אדרת בתשוב'. וגדולה מזו מצאתי בשם הרשב"א וז"ל ועוד השיבו דכל שלטון ושר הממנוה בעיר ומושל במקומו דינו דין והוא בעירו בכלל ד"ד דינא כל זמן שעושה מחוקי מקומו דומיא דמלך ממש זה ברור. והראיה תדע מדאמרינן דקטלי דקלי וגשרי גשורי כלומר הפקודים והממונים עכ"ל ומשמע דאפילו אין המלך או השר בעצמו אלא שהוא פקיד או ממונה מאתו דדינו דין מדקאמר דכל שלטון ושר הממונה בעירו משמע דאינו אלא ממונה מאת המלך דהמלך או השר בעצמו לא שייך למימר ביה ממונה. וגם מדהביא ראיה מההיא דקטלי דקלי וגשרי גשורי שהם הפקידים הממונים תחת המלך כמ"ש הוא בעצמו וכדמוכח התם בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיג) דפריך עלה והא לא עבדי מאי דאומר מלכא וכו' ומשני שלוח' דמלכ' כמלכ' וכו' הרי לך בהדיא דבשלוחי המלך מדבר ואפ"ה הביא ראיה משם דדינא דמלכותא חשיב. ושלום כח"נ וכחשק אהובך יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1
ב׳נודה לאל יתברך שמו אשר נתן לנו כח ועזר לסיים הספר הנכבד הזה וכשם שזכינו בהשלמתו. כן נזכה לעשות ולהדפיס ספרים הרבה אין קץ. להרביץ תורה בישראל. וברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה וכי"ר אמן:
2
ג׳שירים יסד האלוף מהר"ר חייא יזיי"א לתפארת גדולות מעשי המחבר זצ"ל ורב התועלת ישיגו ההוגים בו
3
ד׳לאין אונים עצמה ירבה וגם תומך לקוראהו:
4
ה׳שלומיו מחזיק תמיד לעם אביון ועוזרהו:
5
ו׳בתוך קהל וגם עדה אברך לו ואנוהו:
6
ז׳פאר נאה לא נברא ולא נראה כמעשהו:
7
ח׳בנמצא אין כפלפלו ובבקיאות כערכהו:
8
ט׳כפרים גם נרדים עם מגדיהם תלקטהו:
9
י׳ומעדה גם לבוש נאה וקושר זיר לאוהבהו:
10
י״אהלא ישמח אנוש עליו בעת אחריו יבקשהו:
11
י״בבעת ימצו מלא שדיו חלב דשן ומחקהו:
12
י״גפנינים לא וגם זהב וזכוכית טוב יערכהו:
13
י״דועץ חיים למחזיק בו ותומך כל מאשרהו:
14
ט״וכזהב זך אשר נברר וככסף בדקנוהו:
15
ט״זברוב יגע ועמל רב ובזיעת אף עברנוהו:
16
י״זואל תתנו מנוחה לו עדי ביתכם תביאהו:
17
י״חירווך ומצפונו ימלאך ויתמהו :
18
י״טבכור שורו וגם קרני ראם קרניו ויפיהו:
19
כ׳והוא יוס"ף אשר הוסיף והאסיף בר באוצרהו:
20
כ״אמוחזק כל בני עמו וגם עונה לעובדהו :
21
כ״במאד אמץ זרועתי ולב נדכא מחבש הוא:
22
כ״גראו בנים קדושי אל כלי קדש ופארוהו:
23
כ״דבתוכו ת מצא חפץ כלי נאה ודומהו :
24
כ״המגדל כל שושן פרח וגם קדמון בשדהו :
25
כ״ומגלה רז ומפענח ומרחיב לב לקוראהו:
26
כ״זעטרות פז עלי ראשם וציץ נזר לחבקהו :
27
כ״חבעת יחזון תמימי לב הלא כל עת ינשאוהו:
28
כ״טבתוך צלו היה תמיד לשעשע בחיקהו :
29
ל׳וגם כתם ולשם טוב ארזים אל עממהו :
30
ל״אמנופח ב שלש נפחים וגם מסיג זקקנוהו :
31
ל״בוהגהנו וצרפנו ומטעיות שללנוהו :
32
ל״גלכו אחריו ואל תחר שלו עליו ותפשוהו:
33
ל״דבבית הורך ילמדך וישקך ביינהו :
34
ל״האבותיך ויעלזו ויעלצו וישמחו :
35
ל״והלא על שור בנות צעדה לעויין בו ולשוריהו:
36
ל״זוגם הסביר בסב"ר רב וענה קול לקוראהו :
37