שו"ת מהרי"ק קצ״וTeshuvot Maharik 196
א׳ועל אודות ראובן (א) שהיה מסרב מלפרוע הטלתו כאשר שתו עליו ראשי הקהל ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע אליהם כפהו שמעון על פי השופט ומתיך כך נתקוטטו זה על זה ואמר ראובן לפני השופע כי לא באמונה הטילו המטילים וכאשר ענה שמעון אל העומדים שם אתם עדים אז קרא ראובן לשמעון מלשון מסור לפני לוי ולאה הנה שמעון תלמוד חכם הוא ע"כ תוכן שאלתך: לעניית דעתי נראה דבר פשוט שהרבה עיות ראובן וראוי לענשו: וגדולה מזו כתב הרשב"א בת"ש וז"ל שאלה ראובן שחרף וגדף הממונים הממשכנים אותו והרים קול ברחובות לפני א"ה כי היהודים עוברים מצות המלך ומלוים יותר ממצותו והבאת ע"ז שיש להענישו ואפילו שלא מן הדין כו' תשובה בזה א"צ ראיה שמכין ועונשין אפילו שלא מן הדין כו'. עד וזה שהעיז פניו וחרף הממשכנים אותו אע"פ שמצערים אותו עשה שלא כדין כדאמרי' בפ"ק דגיטין (דף ז) וכו'. עד שמע מינה דאפילו במקום צער אסור למסור בר ישראל למלכות ל"ש גופיה ל"ש ממונא כו'. עד ואף על פי שנחלקו רב הונא ורב אדא בממון מסור אם מותר לאבדו כו' עד אמנה רשע מיקרי דפסול לעדות וכתבו בשם רבינו פלטי גאון ראש ישיבה כו'. עד הואיל והעיז פניו בפרהסי' נחשב רשע ופסול לעדות וה"ה לשבועה וכן נפסק בשתי ישיבות אם כן אין לנו להאמינו במה שאמר שעברו כל מצות המלך להלוות יותר ממה שכתב בשטר כי הוא פסול לעדות וכו'. עד ומה שכתבת שהחציף פניו נגד זקנים ונכבדים גרסינן בירושלמי חד בר נש כו' אתא עובדא קמי דרבי יוסי בר חנינא וקנסיה ליטרא של זהב והביאו הרי"ף ז"ל בפ' החובל ודע שיש חלוקים רבים וכו' עד אבל בושת דשכיח גובין ואפשר שהוא דעת הרי"ף שהביא הירושלמי פרק החובל ועובדא דחנן בישא וכו' ואפילו במידי דלא דיינינן ליה בבבל כתב הרי"ף בפרק החובל דמנהג שתי ישיבות דמשמתינן ליה עד למפייס ליה לבעל דיניה וכו' עד ובתשובה לרב שלום דמנדין אותו עד דמפייס בלא שום ב"ד וכן מנהג שתי ישיבות ושלו' והכותב שם טוב יוסף בר ברזילי פלט עכ"ל תשובת רשב"א כאשר מצאתי אלא שדלגתי מה שאפשר לי לדלג כי הוא האריך מאד בחלוקים דיני המסור ובדינא דנרמי דגרמא בנזקין ובדין גביית קנס בח"ל: ומדבריו למדנו דאפילו במי שלא דבר כי אם לפני גוים ברחובות דיירינן ליה דין מסור באמרו שהם מלוים יותר ממצות המלך ק"ו לזה שדבר השופט עצמו דבריא הזיקא טפי. ועוד למדנו דאפי' למי שלא החציף כי אם בפני זקנים ונכבדי' קנסינן ליה דמשמע שלא הי' בגדר ת"ח ק"ו לקורא ת"ח מלשין מסור דקנסינן ליה וגם גובין הקנס אפילו בבבל כמ"ש הוא כנזכר לעיל והנה דבר פשוט הוא שאין לך אונאה גדולה מהקורא לחבירו מסור שהרי בכל התלמוד משוה אותם לגוים עע"ז גמורים בפרק קמא דראש השנה (דף יז) אמרינן דהמסורות יורדים לגיהנם ואינם עולים וכן בגיטין פרק השולח (גיטין דף מה) גבי ס"ת שכתבו מין ומסור גוי עע"ז ועבד וכו' משמע התם דמסור אינו בכלל בני מצות ובע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כו) אמר התם דהגוי עע"ז לא מעלין ולא מורידין. המסורות מורידין ולא מעלין לכן אומר אני כי הרבה עוות הקורא לת"ת מלשין מסור וגם ידוע הוא מה שכתב המרדכי בשילהי התשובות השייכות בסדר נשים בדין (ב) המבזה ת"ח מאד האריך בעונשו בבית דין של מעלה מבית דין של מטה וכתב דחייבים בית דין לנדותו וכן כתב נמי רבי משה מיימון בפרק ששי דהלכות ת"ת דחייבין בית דין לנדותו וגם קונסין אותו ליטרא של זהב: עוד כתב בפ' שלישי דהלכות חובל ומזיק שקנס זה גובין אותו בכ"מ ובכל זמן ומזה אין צריך אריכות כלל ואף על גב שלא היו שני עדים בדבר הלא כתב בתקנת קדמוניות מר"ת שאפילו אשה יחידה או קרוב נאמנים להעיד שראו שהכהו כו'. וכן קטן כדאיתא התם ומפרש שם הטעם לפי שאין פנאי להזמין כשרים פתאום לזה וה"ה נמי בדין מבזה ת"ח וקל וחומר הוא לפי הנראה לעניית דעתי. ועוד שהרי מצאתי כתוב במקום אחר בשם ר"ת וז"ל (ג) ואשה או קרוב נאמנים על זה וכן בכל דבר קטטה שאין עדים רגילין להיות בדבר מזומנים וכן למוסר מאומד נאמנים עליו לפי שכשהלשין לא היו שם עדים עכ"ל הרי לך בהדיא דלכל דבר קטטה אשה או קרוב נאמנים עוד נמצא בתשוב' שאלה סביב המרדכי בפרק החובל וז"ל נשאל נשאלנו על דבר הריבות והמחלוקת והחרופים אם הנשים והקרובים יכולין להעיד ודאי הוא דנאמנת אפילו בדבר שיש בו ממון כדאמרינן התם החיה נאמנת לומר זה בכור אפילו יש בו הוצאות ממון ה' סלעים לכהן עכ"ל הרי לנו כמה עדים נאמנים דבכהאי גוונא נאמנים הנשים והקרובים ומאחר שכן הוא פשיטא דראובן ראוי לעונש על שתים רעות עשה לבזות ת"ח וגם להביאו לידי סכנה במסירתו באמרו שלא הטיל כדין וכשורה אמנם בענין המסירה אם לא הוזק שמעון בכך אינו רואה לענוש אותו בכך אם לא יהיה כבר רגיל בכך. ופשיטא דאין להאשים שמעון כלל במה שכפה ראובן על פי השופט מאחר שהיה ראובן מסרב לפרוע הטלתו אשר הוטלה עליו ע"פ חשובי הקהל וזה דבר פשוט:
1