שו"ת מהרי"ק קצ״זTeshuvot Maharik 197
א׳ואשר נסתפק אם יש לדון על שטר עע"ז בדיני עע"ז באותו שער או לא כגון לענין בעל השטר על התחתונה שכתבת שדיניהם בהפך וכמו כן טען ראובן טענה זו: ולעניית דעתי נראה דבר פשוט שאין בטענה זו ממש דאף על גב דאומר שמואל דינא דמלכותא דינא וכוותיה קיימא לן כדפסקו כל הפוסקים ומשום כך מכשיר שער העולה בערכאות של א"ה אפי' בשטרי מתנה הלא כתב ר' אליעזר ממי"ץ דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא לענין דברים השייכים לקרקע כמ"ש המרדכי באורך בפרק הגוזל בתרא ובשלמא לענין קנין הקרקע שיהיה נקנה בשטר שלהם כדין קרקע שנקנה בשטר שייך למימר דינא דמלכותא דינא דמלכא אומר שיהא קרקע שלו קנוי באותו שטר העשוי בערכאות שלו אבל בענין יד בעל השטר האם על התחתונה או על העליונה וכיוצא בזה פשיטא דלא שייך למימר ביה דינא דמלכותא דינא לפירוש רבינו אליעזר ממיץ ואפי' לאותן דיעות שהביא המרדכי דאפי' בשאר ענייני ממון אומר דינא דמלכותא דינא פשיטא דוקא לענין ארנוניות ומנהגות של משפטי המלכים כמו שכתב רבינו שמואל בפרק חזקת הבתים וז"ל והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי המלכים שרגילים להנהיג במלכותא דינא הוא עכ"ל. הרי לך בהדיא שפיר' הענין דדוקא במסים וארנוניות ומנהגות של משפטי המלכים שרגילים להנהיג כו'. אבל דין שבין אדם לחבירו פשיטא ופשיטא דלא דא"כ בטלת כל דיני תורה ח"ו וכן כתב גם ה"ר נסים בקדושין ובפרק קמא דגיטין וז"ל והא אומר שמואל דינא דמלכותא דינא דוקא מה שהוא עשה מחוקי המלך. אבל מה שהוא עשה שלא כדין לא ולישנא דדינא דמלכותא הכי משמע ולא אמרו דינא דמלכא דאי עביד שלא כדין חמסנות הוא ולאו דינא עד כאן לשונו. וכן מצאתי כתוב בשם מרש"ק ז"ל וז"ל על אודות שטר שעולה בערכאות של א"ה ויש בו לשון אשר בדיניהם היה זוכה ראובן בדין ובאותו לשון בדיני ישראל היה זוכה שמעון בדין נראה שאין ללכת בדיניהם דהא דאכשרינן שטרות העולות בערכאות של א"ה פי' בדיניהם היינו משום דאומר התם דלא מרעי אנפשייהו וכו' עד ומ"מ נראה דלא אזלינן דלישנ' דלא מרעי אנפשייהו לשער אינו מועיל רק לומר שאנו מאמינים אותם כו' עד אלא דאומר דינא דמלכותא דינא כגון תקנת שתקן המלך כי הא דאמר בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיג) אומר שמואל דינא דמלכותא דינא תדע דקטלי דיקלא וגשרין גשורי ועברינו עלייהו א"כ אם השטר הזה היה כתוב בלשון ישראל היה שמעון זכה בדיננו גם כשנכתב בשטרותיהם יזכה שמעון אפי' אין תועלת בההיא שטר כלל אם יהיה בדיניהם ואיכא למימר דלא לחנם נכתב אלא אדעתא להשפט בדיניהם זה אינו טעם דאמרינן חייתא דקטרי סברתא וקבלתא ה"נ נימא הכי וגם גבי הכותב לאשתו כו'. עד ויש שפסקו מי ששעבד עצמו בשטר שישפט בפניהם שכיון שנאסר שם גלי אדעתיה שרוצה להיות נדון בפניהם ואין נראה מדאמרו כל השטרות העולות בערכאות של גוים כשרים משמע לשון כשרים שאנו מאמינים אותם ולא קאמר שאנו הולכין בדיניהם ועוד דלא משמע לחלק בין לישנא דלא מרעי אנפשייהו ובין לישנא דשמואל לענין שטר מכר ועוד כי בעי התם טעמא דבשטרות לומר כיון שנאסר בערכאות דינא הוא להיות נדון שם בלא טעם דשמואל וכו'. ועוד אם גזר דבר שלא כהגון דינ' לאו דינ' הוא כדאומר התם והאומר שמואל דינא דמלכותא דינא ומתרץ במכס שאין לו קצבה שאין דינו דין וכ"ש להעבירנו על דיננו כולה וכן כתב ר"ת דדווקא דינא דמלכותא דינא ולא גזלה דמלכותא. ועוד ראיה דלא מהני שטר של א"ה יותר משאם היה כתב בשטר שלנו מדקאמר רבא שטרא פרסאה דמסר נהליה כו' מגבינן ליה מבני חורין ואי עבדינן כוותייהו אמאי לא מגבינן ליה ממשעבדי. ועוד מדקא בעי בתר הכי והא בעינן כתב שאין יכול להזדייף ואי עבדינן כוותייהו מה בכך הלא בדיניהם לא בעו כתב שאין יכול להזדייף אלא ודאי אף על גב דמכשרינן ליה למימר דלא העידו שקר מכל מקום אזלינן בתר דינא דידן עד כאן לשון מהרש"ק שהוא רבי שמשון מקינון. והוא שעשה ספר כריתות אלא שדלגתי לשונו בקצת מקומות גם מה שכתבתי הלשון מגומגם בהרבה מקומות אלא שהוצרכתי להעתיק כאשר מצאתי מכל מקום מדבריו למדנו בהדיא דלא הוכשרו שטרות העולות בערכאות של אומות העולם אלא לענין הימנות דידהו דלא חשבינן לה כמכתבי פלסתר אבל לא לשנו' מדין תורה אפילו כמלא נימא ואף על גב שכת' שיש פסקו דמי ששעבד עצמו בשטר ישפט בפניהם כו' וכן מצאתי בתוספות וכמדומה אנכי שהוא בשם רבינו יצחק ב"ר פרץ וז"ל ואומר אני אם בני אדם נאסרים לחבריהם בחותם מלכות ואחר כך רוצה חבירו לתובעו בדין מאותה תביעה שהוא נאסר לו באותו חותם אין נזקקין לו כיון שהניח ד"י ובחר להאסר בדיני אומות העולם שוב אין נזקקין לו מאותה תביעה דדינא דמלכותא דינא עד כאן לשונו הלא דבר פשוט הוא לכל מבין דלא פליג אלא במעשה הדיוט שבין אדם לחבירו שהיה יכול לעשות סופר ישראל ועדים ישראלים התם הוא דאיכא למימר דמדהניח דיני ישראל ובחר ליאסר בדתי אומות העולם גלי אדעתיה שרוצה להיות נדון בפניהם אבל בענין השייך למלך עצמו כיוצא בנדון הזה דאי אפשר להעשות על ידי סופר ועידי ישראל אלא על ידי סופרי המלך ומשרתיו כמנהג המלכות פשיטא ופשיט' דלא שייך למימר בהא דמדהניח כו'. דמאי הוי ליה למעבד וליכא שום גילוי דעת שירצה להיות נדון בפניהם דזה פשוט. ועוד דאפילו אם תמצא לומר דבכל ענין פליג מה שאין כן הלא כל הפוסקים האחרים שהבאתי לעיל סבירא ליה דלא שייך למימ' דינא דמלכותא דינא בכהאי גוונא אלא למר כדאית להו ולמר כדאית ליה וכדכתבתי לעיל לשונם וכדבריהם הכריע מרש"ק ז"ל בראיות רבות ונכוחו' ומי הוא שיניח דברי הרבים המכריעים משום דברי היחיד שאינם מכריעים ועוד דגדולה מזו השיב רבינו אשר בתשובה גבי ראובן שהיה לו שט"ח על שמעון וכתוב בו שיכול לתובעו בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם כל כהאי גוונא כו' והשיב וזה לשונו ירא' דאף על גב שנוהגין הסופרי' לכתוב בשטרות בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם לא דרשינן לשון הדיוט לומר שיוכל לתובעו בדיני אומות העולם משום דעבירה היא ואפילו דין שהאומות דנין אותו כדין ישראל ההולך לפני דייני אומות העולם עובדי ע"ז מחלל ש"ש ומייקר שם ע"ז הלכך צריך לתובעו בדיני ישראל עכ"ל. ועוד הוסיף בטור חושן המשפט לכתוב בשמו דאפי' המלוה והלוה עומדי' בפנינו ואומר הלוה למלוה אם תרצה תתבעני בדיני אומות העולם מחינן במלוה וכו' ואי לא ציית משמתינן ליה והא דכתבי בין בדיני אומות העולם יש לפרשו שלא נעקור דברי תורה כגון אי גבר' אלימ' הוא ואין כח בדייני ישראל לכופו עכ"ל והלא דברי' קל וחומר הוא ומה התם שאומר בהדי' בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם ואפילו שהאומות דנין אותו כדיני ישראל אפילו הכי פסק דלא שבקינן ליה ומשמתינן ליה כל שכן וכל שכן משום אמתל' קטנה כי האי דמדמניח דיני ישראל גלי אדעתי' כו' דלא יהא זה גדול ממפרש בהדי' וק"ו בן ק"ו היכא שבא לשנות דין תורה ורוצה לדון בדייני אומות העולם שעבירה יש בדבר ואין להרהר בזה:
1