שו"ת מהרי"ק כ״חTeshuvot Maharik 28
א׳הגביר והאלוף תפארת הרבנים מהר"ר אברהם יצ"ו ע"ש כבוד תורתך וכל הנלוים אליך כמשיב מפני הכבוד באתי אליך השר וגם בדרך קצרה לשתי סיבות ראשונה לרוב הטרדות אשר סבבוני גם סבבוני ב"ה כאשר חשבתי כבר נתפרס' אצלך גם כי הרץ הלז מאוד דחקני וילחצני חזרתי ואומר אני כי לפי הנלע"ד מאחר שכן הוא כדכתב מר דאיכא מעוטא דשכיח בינייכו דמקדשי והדר מסבלי דודאי יש להחמיר כפי' ר"ת וכ"ש באיסור ערוה דחמור ואע"ג שיש להראו' פנים ולומר דלא נאמרו הדברי' אלא כשאין הבעל עומד לפנינו שמת או הלך למ"ה התם הוא דחיישינן לסבלונה כלומר לשמא קדש כבר לפי' הגאונים ואף לפי' רש"י אבל (א) כשהבעל לפנינו ועומד וצוח שלא נתכוון לשם קדושין הדעת מכרעת שאין לחוש לשום פוסק כדמשמע מתוך לשון המרדכי פרק האיש מקדש וז"ל אתמר רב הונא אומר חוששין לסבלונות כו' פי' רש"י דשדך אשה ונתרצית כו' עד ואין נראה לראבי"ה ולשאר הגאונים ומפרש כגון שלא ידענו אם קדש אם לאו. ויש מפר' כגון שאומר קדשתי' בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת היה והיא כופר' ואף על גב דתנן לקמן דלא מהימן לגבה לאוסר' בקרוביו הכא חיישינן לסבלונות עכ"ל ולא מבעיא לפי הי"מ דבהדיא אמר קדשתיך בפני פלוני כו' אלא אפי' לדעת הראשון נראה די"ל דע"כ לא קא פליג אלא דוקא בסתם כגון שאין הבעל בפנינו ולא ידענו אם כבר קדש אם לאו אבל היכא שהוא בפנינו ואמר שלא קדש אפשר דבהא מודה ליש מפרשי' וכדמשמע לישנא דקאמר כגון שלא ידענו אם קדש אם לאו דאל"כ מה בא להשמיענו פשיטא שלפי הגאונים אם ידענו בודאי על פי עדים שלא קדש שאין לחוש אלא נר' דאתא לאשמועינן דאע"ג דליכא סהדי דמסהדי שלא קדש כבר מ"מ דווקא כשלא ידענו כו'. כלומר כשאין הבעל לפנינו וכדכתבתי לעיל. ופשיט' שאין להקשות על זה מהא דאמר רבא התם ומותבינ' אשמעתין אעפ"י ששלח סבלונות לאחר מכאן וכו' ויקשה לך ונוקמי כגון שהוא עומד לפנינו ואומ' שלא קדש' בעני' אחר כ"א בקדושי קטן כו' דפשיט' די"ל דלא הוי מצי למימר הכי דאם כן פשיטא שאין מקודשת כיון שהוא עומד וצווח לפנינו לומר שלא קדשה משהגדיל. ותדע שכן הוא דאלת"ה יקשה לדעת הי"מ דווקא באומ' קדשתיה בפני פלו' ופלו' כו' ומ"מ אעפ"י שאני מדמה בע"ד איני רוצה לעשו' מעש' באיסור ערוה חמור כזה ואע"פ שאין להחמי' בו כ"כ א"כ הוא דלכל הפחו' רובא מסבלי והדר מקדשי דהא חזינ' דסמיכי רבנן ארובא גם באסור ערוה לענין שאם נשאת לא תצא גבי מים שאין להם סוף דהוא אבוהון דכולהון. מ"מ אין להקל לכתחילה לפי הנלע"ד. אמנם אם כן הוא שימצא עדים כשרים שמשעת השדוכין עד שלוחי הסבלונות לא קדשה הבחור כגון דאמרי סהדי הוינן בהדיה ובהדה וידענו דבינו וביני לא קדש גם לא עשה שליח לקדש נלע"ד דיש לסמוך על זה להתיר כמו שכתב בעל טור א"ה וז"ל ויצא גם כן מתוך זה הפי' שאם יש שם עדים שלא קדשה לאחר שדוכין שאין חוששין באלו הסבלונות משום קדושין עכ"ל וכי תימא ניחוש לפי' רש"י ומשום סבלונות עצמו לע"ד אין נראה כלל מאחר שכתב מר בכתבו הראשון ששלח לי ע"י הרבי אשר יצ"ו דבנתינת הסבלונות לא היה שם כי אם ע"א כשר להעיד וכבר כתבתי שאין נראה לעניי' דעתי כלל לחבר חבל על חבל ומשיח' על משחי' כדי לחוש לדבר ר"א ממ"ייץ שכתב להחמיר במקדש בע"א ונחלקו עליו כל חכמי הראשונים וגם האחרונים ועוד להוסיף חומרא על חומרא ולחוש לפי' רש"י בסבלונות דע"א ועוד דמאחר שלא מסרו הסבלונות לידי הכלה יש להראו' פנים להתיר לפירוש רש"י אלא שאין ספק בידי להאריך ועוד דבר פשוט הוא שאין דרך כלל לקדש בע"א ואי איתא דלשם קדושין נתכוון כששלח הסבלונות היה נותנו בפני עדים ומדלא נותנו בעדים גלי אדעתיה דלאו לקדושין נתנו ועדיף הא מרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מקדש והדר מסבלי שפסק רבינו תם להחמיר. וגם כתב רבינו מאיר מי יסמוך על מנהג המקום כו' דהתם ודאי מקומות יש איכא דמסבלי והדר מקדשי ואיכא איפכא אבל הכא אין רגילות בשום מקום לקדש בעד אחד אלא בשני עדים כשרים וזה ברור וישר למבין לפי הנראה לעניי' דעתי פשיטא ופשיטא דאם היה ע"א כשר (ב) מבלעדי השליח וגם היה השליח כשר להעיד שלא היה קרוב לא לאיש ולא לאש' ופשיט' פשיטא דחשיב כתרי שהרי הלכה רווחת בישראל דשליח נעשה עד אבל אם לא היה כ"א עד אחד דווקא היה נלע"ד שיש לסמוך ולהתיר כדפי' אם כן הוא שימצאו עדים כשרים דקים להו שלא קדשה בין שדוכים לשלוח סבלונות. מ"מ אומר אני דמאחר דקים ליה בגויה דמר דגברא ענותנו טיבא הוי ובורח מן ההראו' אמרתי להודיע ולגלות דעתי בכל דברי אלה שלא יסמכו עליהם להתיר כלל אם לא יסכים מר בהיות' מסברת עצמו ומשקול דעתו דעת תורה דבעינא דלמטוי למר מכשורא ולא יושלך עלי כל היהב הזה. ושלום למר ולתורתו ולכל בני ישיבתו יצ"ו נאם הצעיר יוסף קולון מהר"ר שלמה זלה"ה:
1