שו"ת מהרי"ק כ״זTeshuvot Maharik 27
א׳אהובי הר"ר ברוך יצ"ו שלום הנה קבלתי את כתבך ע"י זנ"כ אשר הגיע הנה יום ל"ז לספירה בכ"ד שעות וגם את המכתבים אשר כתבו הכותבים אשר מקלם יגיד להם וחי נפשי כי דקדקתי לעיין ולראות האם ימצא שום צד להתיר האשה בלי חליצה כי העבודה מאד קשה בעיני עיגונה. אבל מה אעשה הלא כתיב בהדיא בשטר השליחות וז"ל ונתן הבעל אליה בר' גרשם הכהן זה גט לשלוחו הר' יצחק בר' דוד וכך אמר לו תן גט זה לאשתי שרה בת רבי יצחק בתנאי זה שאם לא מתי מכאן ועד ר"ה הע"ל לא יהא גט ואם מתי מכאן ועד ר"ה הע"ל יהא גט מעכשיו. ואם לא מתי כו'. ונמצא שהשליח שנתנו בלא תנאי לא עשה שליחותו שהרי שנה מדברי משלוחו וא"כ הגט בטל לגמרי שהרי אפי' אמר לו טול ממנה חפץ פלוני ותן לה גט והלך השליח ונתן הגט ואח"כ נטל החפץ אינה מגורשת לדברי רבי יוחנן דהלכתא כוותיה כמו שפסקו כל הפוסקים מפני ששנה מדברי המשלח ואע"ג שיש צד לומר דלאו דוקא אמר שיטול החפץ ולא הקפיד רק שלא יניח החפץ ביד האשה וג"כ סוף סוף לא הניח השליח בידה שהרי נטל ממנה החפץ אחר נתינה הגט אפי' הכי אנן תולין מעצמינו ואומרים דמשום קפידא אומר הבעל שיטול החפץ ראשונה ופוסלים את הגט אע"ג דסוף סוף נטל ממנה את החפץ כיון דבשעת נתינת הגט ליד האשה היה משנה מדברי הבעל. ק"ו בנו של ק"ו היכא שאמר הבעל לשליח בפי' שיתן הגט על התנאי והוא נותנו בלא תנאי דודאי עובר הוא על דברי הבעל ואין גט כלל שהרי הבעל הקפיד בהדיא בדבר שכל אדם מקפיד בו וכיון שלא לגרשה לגמרי והיה בדעתו להחזירה אם לא ימות תוך ר"ה ודאי היה צריך שיתנה התנאי דאם לא מתי כו' בשעת מסירת הגט ליד האשה בפני עידי מסירה דאי לאו הכי תלך האשה ותנשא בעידי מסירה ותאמר דלגמרי נתגרשה מאחר שלא שמעו העדים שום תנאי. ואפי' תאמר שיש עדים אחרים שידעו שהטיל תנאי דאם לא מתי כו' מה בכך הלא יש לחוש פן תנשא במקום אחר אשר אין אותם העדים היודעים התנאי מצויים שם וכן כתב ר"ת בהדיא בתקון גט שלו של ש"מ שנותן גט לאשתו בתנאי שצריך שיתנה בשעת מסירה לפני עדים וז"ל וש"מ צריך לומר בשעת מסירת הגט בפני עדים אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי מחולי זה מעכשיו יהא גט עכ"ל וכן כתב נמי בספר אבן העזר וכן משמע נמי מתוך דברי רבינו משה בפ' י"ח דהלכות גירושין ופשיטא שכן סוברים כל שאר הפוסקים אלא שלא חשו לדבר בזה בהיות הדבר פשוט בעיניהם כ"כ דהא נפיק מיניה חורבא אם לא יאמר התנאי בשעת מסירת הגט ליד האשה וכדפי' לעיל וכ"ש הכא כשבעל צוה להשליח שימסרהו על תנאי דאם לא מתי וכו' שיש לפסול הגט אם לא התנה בשעת מסירה דהא אפי' במידי דלית ביה מששא כולי האי כגון התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במקום אחר אמרינן דאינה מגורשת ואע"פ שהיה לנו לומר מה לי במקום זה מה לי במקום אחר. ועוד דאיכא למימר דלא משום קפידא קאמר הכי אלא דמראה מקום הוא לו כדברי רבי אליעזר אפ"ה הלכה כת"ק ואין מגורשת כמו שפסקו כל הפוסקים וכן במקום שנהגו לגרש בין בפשוט בין במקושר וא"ל במקושר והלך ועשאהו פשוט אינה מגורשת ואע"ג דאיכא למימר דלא משום קפידא אמר הכי אלא מראה מקום הוא אפ"ה אינה מגורשת כדמוכח מתוך דברי רב אלפס בגיטין פרק התקבל ק"ו בן ק"ו היכא דטעמא רבא איכא שיקפיד שיתנה בשעת מסירה וכדפי' דודאי אינה מגורשת. ועוד דלא יהא אלא מפני שכתב ר"ת וכן בטור אבן העזר שצריך להתנות בשעת מסירה וכן משמע גם מתוך דברי רבינו משה מיימון אפי' נאמר דאין אלא לכתחלה כאשר טען א' מהמקילים מ"מ היכא שהבעלים אומרים לעשות כן למה לא נאמר שמשום קפידת האיסור אמר כן וחש לדברי ר"ת וא"ה דלכתחילה מיהא פסלי וא"כ יהיה פסול אפילו בדיעבד שהרי עבר זה על דברי משלחו ואין זה שליח ואין מגורשת וכ"ש הכא שהבעל היה כהן והיה בדעתו להחזירם אם היה עומד מחוליו וא"כ צריך היה עכ"פ שיתנה בשעת מסירת הגט ממש בפני עידי המסירה שאם לא ימות יהא גט דאם לא כן איכא למיחש דאיכא דשמע כשגרשה השליח בלי שום תנאי ולא ידע שהיה שום תנאי בעולם וכשהיה מחזירה היו מוציאין עליו לע"ז שכהן זה מחזיר גרושתו ועובר על לאו דגרושה לא יקחו ואפילו לא התנה בפירוש שימסרהו בתנאי דאם לא מתי כו' היה לנו לומר שכן היה דעתו כ"ש וכ"ש כשהתנה בפי' דודאי יש לומר שהיה חש לזה. ופשיטא דאין לומר כיון דסוף סוף מת נמצא שלא היה לא מעלה ולא מוריד שהרי בגיטין פרק כל הגט (גיטין דף כ"ט) מוכח בהדיא דאם אמר לשלוחו טול ממנה חפץ פלוני ותן לה הגט והוא עשה בהפך ונתן הגט ואח"כ נטל החפץ שאין מוגרשת לר' יוחנן שהלכתא כוותיה כמו שפסק רב אלפס וכן כתב רבינו משה בפ"ט דהלכות גרושין ואע"ג דסוף נטל החפץ מידה ולא מעלה ולא מוריד מה ששינה מדברי המשלח מ"מ כיון ששינה בשעת מסירת הגט לידה נמצא שלא היה שליח והילכך אינה מגורשת כ"ש וכ"ש בהא דאיכא קפידא רבה ועצומה מכמה טעמים (ב) שפי' לעיל ועוד שהרי בכל מקום מצינו דכל היכא שהשליח משנה כל דהוא מדברי המשלח שאין נקרא שליח. ואפילו בדברים שאם היה המשלח עצמו לא יכול לטעון עליו כשנעשה ע"י שליח יכול המשלח לטעון עליו בשינוי כל דהוא שהיה ראוי לומר שאין קפידא בדבר כגון הא דאמרינן בכל דוכתא לענין אונאה דפחות משתות קנה ואין מחזיר אונאה משום דפחות משתות הוי מחילה משום דדרך הכל למחול בו כמו שכתב רבינו משה ואפילו הכי היכא שנעשה ע"י שליח יכול המשלח לטעון אפי' על פחות משתות כדאמרינן בקדושין פרק האיש מקדש (קידושין דף מ"ב) וכן פסקו כל הפוסקי' ותנן נמי בפרק בתרא דמעילה (דף כ"א) שאם אמר לו בעל הבית לשלוחו הבא לי מן החלון והביא מן הגלוסקמא או שאמר הבא מן הגלוסקא והביא מן החלון שהשליח מטל ולא ב"ה ותנן נמי התם דאם אמר לו לתת חתיכה בשר לפני האורחים ונתן חתיכה כבד או שאמר חתיכ' כבד ונתן חתיכ' בשר שהשלי' מעל ולא בעל הבי' ומדחזינן שהשליח מעל ולא בע"ה בשינוי כל דהו כגון מחלון לגלוסקמא או מבשר לכבד אלמא דבשינוי כל דהו אמרינן דשליח מעל ולא עשה שליחותו כמו ששנינו שם ברא' הפרק (דף כ') השליח שעשה שליחתו הבע"ה מעל והרי לך דבשינוי כל דהו פקע תורת שליחו' מהשלי' כ"ש וכ"ש בשינוי גדול ועצום כזה כדפי' לעיל וכן מוכח נמי בכמה מקומות בתלמוד כי ההיא דשילהי הרבית (דף ע"ד) גבי ההוא גברא דיהיב זוזי לנדונייא דבי חמוה וכו'. וכן בפ' בתרא דב"ב (דף קס"ט) גבי ההיא אתתא דיהב' ליה זוזי לההוא גברא למזיבן לה ארעא וכו' דבטענ' כל דהו א"ל לתקוני שדרתך ולא לעוותי עכ"ל לא ידעתי מה עלה על דעת המתירים מי יתן החרש תחרישון ותהי להם לחכמה ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1